מצוקה על פני המים

לפני כמה שנים ירדתי עם חבר לאילת לסופשבוע של צלילות. יצאנו ביום חמישי בערב מנתניה ותפסנו אוטובוס חצות לאילת. באוטובוס לא הצלחנו כל כך לישון בגלל רעש שעשו חבר'ה שישבו מאחורינו. בחמש בבוקר הגענו לאילת, הלכנו ברגל לחוף הים וישבנו שם עד שמונה בבוקר. תפסנו אוטובוס למועדון, נרשמנו לצלילה ושכרנו ציוד. לארוחת בוקר קנינו סנדוויצ'ים גדולים במועדון.

בצלילה הראשונה יצאנו עם קבוצה מהמועדון ליתוש. הצלילה עברה בסדר אבל לי היה מאד קר. לבשתי רק חלק תחתון (לונג ג'ון) שקיבלתי בדלפק במועדון. אני וחבר שלי די פיגרנו אחרי כל הקבוצה וראיתי שהמוביל די התעצבן, אבל הקצב היה מהיר מדי בשבילנו. אחרי שיצאנו מהמים הוא די שטף אותנו על זה שלא היינו צמודים לקבוצה ולא רצה להקשיב לנו, אז החלטנו שאת הצלילה השנייה נצלול עצמאית ולא עם הקבוצה.

חזרנו למועדון, אני לקחתי מהדלפק חלק עליון של חליפה והתייעצתי עם הבחורה בדלפק כמה משקולות צריך להוסיף. בבוקר היו לי 16 פאונד (שתיים של שמונה) והייתי קצת קל, אז לקחתי עוד 12 פאונד. אחרי שהכנתי את הציוד הלכתי להתייעץ עם החבר שלי איפה כדאי לצלול. הוא אמר שהוא מרגיש לא טוב ומוותר על הצלילה. ניסיתי לשכנע אותו אבל הוא היה עייף מהבוקר וממש לא רצה לצלול.

לי היה חבל לוותר על הצלילה, במיוחד מכיוון ששכרנו ציוד לכל היום. החלטתי לצלול לשולחנות וחיפשתי בן-זוג. פניתי לדלפק והציעו לי להצטרף לזוג שבדיוק שכרו שם ציוד, בחור ובחורה, שגם רצו לצלול בשולחנות. הדלפקיסטית "שידכה" בינינו, אבל ראיתי שהם לא ממש מתלהבים לצרף אותי, אבל כנראה היה להם לא נעים לסרב. נסעתי איתם ברכב שלהם לאתר השולחנות ותוך כדי התלבשות לצלילה הבחור הודיע לי שהם החליטו לשחות קצת לעומק ואז לצלול ישר ל- 20 מטר, לסייר בשולחנות ולעלות עם המדרון.

בצלילה הקודמת שלי באתר (עם המועדון) ירדנו מהחוף עם המדרון. אמרתי את זה לבחור אבל הוא הסביר שהוא צורך הרבה אוויר ולכן הוא רוצה להגיע ישר לאתר. הסכמתי, כי גם ככה הרגשתי לא נעים שנדבקתי אליהם. יצאנו בשחייה לעומק, כשהבחור מכתיב קצב שחייה די מהיר. למזלי, גם לחברה שלו היה קשה ולכן הוא האט מדי פעם. במהלך השחייה היה לי די קשה לצוף וניפחתי את המאזן עד שהיה מלא לגמרי.

השחייה די התישה אותי והתחלתי להתנשם. המאזן לחץ לי מאד והחלטתי לרוקן אותו קצת. שחיתי די בקושי ושמחתי כשהבחור עצר סוף סוף ואמר שלדעתו אנחנו מעל לאתר וכדאי שנצלול. החברה שלו התנשמה לא פחות ממני ונראתה גמורה, אבל הוא שכנע אותה שברגע שנצלול היא תרגיש יותר טוב. אני הייתי שפוך לגמרי ורציתי להירגע קצת. אמרתי להם שיתחילו ואני אצטרף תוך כמה דקות. הבחורה הציעה שיחכו לי, אבל החבר שלה לחץ והם התחילו לצלול.

ניסיתי לנוח ולהירגע, אבל הרגשתי כבד ועבדתי חזק עם הרגליים כדי להישאר מעל למים. כשניסיתי להוסיף אוויר המאזן לחץ לי והפריע לי לנשום. בינתיים כנראה גם נסחפתי בזרם כי החוף נראה מאד רחוק. היה שלב שהחלטתי לנסות לרדת מתחת למים כדי לשפר את ההרגשה, אבל כששמתי מסכה והסתכלתי למטה די נלחצתי, ראיתי רק כחול והיה לי מאד קשה לנשום. הרגשתי חולשה בכל הגוף וחוסר באוויר והתנשמתי בקצב מהיר. הייתה לי גם תחושה שהים סוער, למרות העובדה שכשנכנסנו היה ים שטוח לגמרי.

הייתי די מבוהל ולחוץ ולא ידעתי איך אחזור לחוף. פתאום שמעתי צעקות לא רחוק ממני וראיתי כמה צוללים במרחק לא גדול. קראתי להם ואחרי כמה דקות אחד מהם שמע אותי ושחה אלי. לקח לו זמן להבין שאני בבעיה ואז הוא עזר לי לשחות לחוף. עד שהגענו לחוף גם הוא כבר התנשם במאמץ. בחוף עזרו לי להוריד את הציוד ולקח לי הרבה זמן עד שהצלחתי לעמוד על הרגליים ולחזור למצב נורמלי.

אחרי שדיברתי עם הצוללים שעזרו לי, הסתבר שהם סיימו צלילה והסתובבו בעומק רדוד עד שלאחד מהם נגמר האוויר. אז עלו ושמעו צעקות. הזוג שאליו הצטרפתי עלו לפני המים והבחור הזעיק עזרה בצעקות. הוא סיפר שכמה דקות אחרי שהתחילו לצלול כלפי מטה, החברה שלו פשוט הפכה כיוון ועלתה במהירות לפני המים. הוא רדף אחריה והגיע איתה למעלה, שם ניסה להרגיע אותה, אבל היא היתה בפאניקה וכמעט הטביעה את שניהם. בעזרת הצוללים שחילצו אותנו, נסענו כולנו לבדיקה ביוספטל. אותי בדקו ושחררו אחרי שעה, אבל הזוג, במיוחד הבחורה, נשארו תחת השגחה בביה"ח, עם אפשרות שיטופלו בתא לחץ".

עד כאן סיפורו של אמנון. להלן נקודות שבהן אירע כשל כלשהו במהלך ההכנות לצלילה או בעת השהייה במים:

אמנון וחברו יצאו לצלילה לאתר בעומק 30 מטר לאחר שלא ישנו בלילה. עייפותם התבטאה בכך שלא יכלו לצלול בקצב של שאר הקבוצה. חברו של אמנון החליט לוותר על הצלילה השנייה מכיוון שלא חש בטוב. אמנון יכול היה להסיק מכך גם על מצבו שלו, אך הרצון לצלול (וגם העובדה שכבר שילם עבור הציוד) דרבנו אותו לצאת לצלילה נוספת.
אמנון צורף לזוג שמלכתחילה לא היו מעוניינים בחברתו ולכן גם לא חשו מחויבים לחכות לו כשחש שלא בטוב על פני המים. סביר שגם בשלב בדיקת הציוד לא נבדק אמנון כראוי, אם בכלל. כמו כן, אמנון לא הבהיר לזוג שתכנון הצלילה שלו שונה משלהם בגלל הצלילה הראשונה שביצע.
אמנון הסכים לבצע מסלול צלילה לא מתאים עבורו (שחייה וצלילה לעומק) למרות שכבר צלל באתר והכיר את מסלול הצלילה האופטימלי. במצב רגיל, ייתכן שלא הייתה בעיה לבצע מסלול זה. בפועל, אמנון והבחורה התקשו בשחייה והגיעו לתחילת הצלילה במצב של תשישות.
אמנון נשא עליו כמות מוגזמת של משקולות, בגלל תוספת החליפה והעובדה שהיה קל מדי בבוקר. בכל שינוי בחגורת המשקולות, יש לבצע בדיקת איזון במים רדודים (עומק עמידה) כדי לא להיקלע לבעיה במהלך השחייה או הצלילה. המאמץ והמשקל העודף, יחד עם העייפות המצטברת, הביאו את אמנון למצב פיזי ירוד. לו היה מבצע את הצלילה לבסוף, לא גדולים היו סיכוייו לסיימה ללא פגע.
ייתכן גם שהמאזן שאמנון השתמש בו היה קטן מדי עבורו. מאזן מתאים, כשהוא מלא באוויר, אמור להציף את הצולל גם עם עודף מסוים במשקולות. מאזן המותאם היטב לצולל גם לא יעיק עליו כל כך כשהוא מנופח עד תומו.
קצב השחייה צריך להיקבע ע"י השחיין האיטי ביותר. במקרה זה, כששניים מהצוללים התקשו בשחייה, הדבר הנכון לעשותו היה לנוח קמעה ולהמשיך בצלילה לאתר - בתנאי שהצוללים התאוששו והרגיעו את נשימתם. המשך השחייה המאומצת יצר, למעשה, את נסיבות האירוע.
אמנון פעל נכון כשהחליט לא להתחיל בצלילה בעודו מתנשם. הבחורה, שהתנשמה גם היא, נכנעה ללחץ של בן-זוגה והחלה בצלילה, מה שגרם לנשמת ופאניקה ובהמשך לעלייה לא מבוקרת אל פני המים. הזוג גם השאיר את אמנון לבדו, אמנם על פי בקשתו, אך בניגוד מוחלט לכללים.

למזלם של אמנון וחבריו לצלילה, היו במקום צוללים אחרים שנחלצו לסייע להם. היות שהופעת המחלצים ברגע הנכון אינה מובטחת תמיד, הקפידו על הכללים!