הדגים
למערכת המגזין שלום! בסופ"ש האחרון היינו כל המשפחה באילת בצלילת הכרות ונהנינו מאד!
אם אפשר רק הערה, הבן הקטן קצת פחד וצלל עם המדריך קרוב לחוף ויצא ככה שראה פחות דגים מאיתנו. אז אם אפשר להבא לרכז יותר דגים בקרבת החוף, ולהקפיד שיהיו צבעוניים ומסוגים שונים.
בכל זאת, זה הילדים של כולנו.
אחת שאכפת לה.
פעם היו כאן מלא דגים. אנא עארף איזה, לא ראיתי אותם מספיק זמן. מה למה, בגלל הכרישים. מלא כרישים היו כאן. מפה עד טאבה – כרישים.
מתוך שיחה עם צולל וותיק. אבל לא וותיק כמו שהיום כל אחד עם כמה צלילות חושב את עצמו. וותיק וותיק.
זה לא שאני לא מכיר דגים, באמת אין לי זמן. אני גומר עם האינטרו הזה ויש לי עוד שלושה, אחר כך שתי צלילות עם הקורס צהרים ובערב צלילת לילה. אז יש כמה דגים שאני מקפיד לבקר כל פעם, אבל עם הרוב זה רק שלום-שלום וזהו.
המדריך החדש.
דגים? ראיתי פעם, בחניית דקומפרסיה. לא כל כך שמתי לב, היו לי מלא תרגולות לעשות, אבל מבחינתי יש להם מה לשפר באיזון.
צולל טכני מתקדם.
פעם צוללים לא החזיקו מאילת. הנה אני, מההתחלה העדפתי ים תיכון. היו מלא לווייתנים. מיפו עד ג'סר א-זרקא – לווייתנים.
המשך השיחה עם הצולל הוותיק. אבל באמת וותיק. נגיד, נכון לא מזמן עשו איזה מפגש של הצוללים הראשונים? אז הוא לא בא, כי הוא היה עוד לפניהם.
אני לוקח החשבון וצועק על התאילנדי, איך 1500 באט??!!! יו ת'ינק פרקש איז פראייר?! כולה שבוע צלילות מעפנות עם הסירת פק-פק שלכם! אז הוא אומר לי, נו, נו מיסטר פרקש, גוד דייבס, מני פיש. אמרתי לו, צ'ינג, יותר טוב שלא נדבר על הדגים. בכל צלילה ראינו פחות. רק על זה מגיע לנו שלושים אחוז הנחה.
בסוף שילמתי לו 1000 באט, אבל בלי טיפ, כי זה עניין של חינוך. משה קצת התפלא אבל אמרתי לו, נשמה, קח בחשבון שבכל צלילה יצאנו עם שלוש קילו דגים בכיסים של המאזן בשביל לעשות על האש בערב על המרפסת. עכשיו בוא נעלה מהר למעבורת לפני שהם יגלו שנשרף הבונגלו.
פרקש בתאילנד.
לא, אתה לא מבין, אני מתקרב אליהם, לדגים, והם לא בורחים! זאת הרגשה שאתם, עם המיכלים והבועות, לא יכולים להבין.
ההוא שקנה מערכת סגורה.
אני, יש לי סימפטיה מיוחדת לדגים עוד מכיתה ו', כשהמורה ניתחה דג בשיעור טבע. רציתי לצאת בתור מחאה, אבל בסוף התעלפתי. מאז, בצלילות, קשה לי להסתכל להם בעיניים. אני מרגישה שיכולתי לעשות יותר.
האידיאליסטית.
ולדבר הדלפקיסטית
אנשים היום אין להם פרופורציות. שישי צהרים, שיא הלחץ, מיליון איש מול הדלפק, באים לי שניים מצלילה, אחד אומר הדג היה כזה גדול, והשני אומר מה פתאום, היה כזה גדול. אז הראשון אומר לו איך כזה, היה לפחות כזה, והשני עונה לו איזה כזה בראש שלך, על כזה הייתי אומר לך שזה לא זה?
זה אומר כזה וזה אומר כזה ומעכבים לי את כל התור. בסוף אמרו לי, תגידי, נראה לך שהיה כזה או כזה?
אמרתי להם, לא זה ולא זה.
שאלו אותי למה, אז לקחתי פאוזה קטנה בשביל הריכוז ואמרתי להם, תראו, ראיתי אתכם בבוקר במקלחת מתווכחים את אותו ויכוח, רק בלי הדג, ותאמינו לי, זה לא זה וזה לא זה.
אז הם שתקו והחזירו ציוד ושילמו והתלוננו עליי למנהל.
מאז אני לא מתבטאת בענייני דגים.
קישור לקטעים הקודמים מתוך "עולם הדממה":
