אוניות טבועות, סלעים ומכונות כביסה - הארץ המובטחת מתחת לפני המים
לא תמיד ידעתי.
זה היה תהליך איטי שנמשך שנים ומאחר ולא נולדתי כנצר למשפחת דייגים ענפה, רשמתי לעצמי פתקים קטנים. פעם היתה זו כתבה שהופיעה במגזין, פעם אזכור אגבי בספר היסטוריה ופעם כותרת עיתון על חילוץ מלב ים וצוות שהותיר אחריו את כלי השיט בדרכו האיטית למטה, אל מתחת לפני המים.
בגיל 11 עברתי עם משפחתי לחיות ליד הים. ביני לביני, היתה לי גאווה מיוחדת שזכיתי לראות אותו בכל המצבים. שקט. סוער. בוקר ולילה. עמוס מתרחצים או נטוש וסחוף רוחות. בשעות הארוכות האלה, דמיינתי איך נראה ה"מוזיאון הגדול בעולם" – קרקעית הים וכל מה שעליה.
ואז, כמו כולם, תיכון, צבא, חו"ל, חזרה, אוניברסיטה, חו"ל, חזרה, עוד קצת מזה ועוד קצת מזה אבל תמיד תמיד הציר נשאר. רציתי לדעת. אז למדתי ברצינות מיפוי ימי כמקצוע.
ראש מלא מפות
אני זוכר שבמסדרונות החוג לגיאוגרפיה, אחת התחנות שלי, קראו לזה מפה קוגניטיבית. התמונה שיש לכל אחד בראש כאשר הוא נשאל, למשל, "איך מגיעים מפה לדיזנגוף?". אני רציתי שתהיה לי כזו - אבל מתחת למים.
קודם כל, אניות טבועות, היכן הן? באיזה עומק? מה המרחק מהחוף? איך נראית הקרקעית בסביבתן? ומה עם סלעים? האם אלה מקבצים בודדים? רצועות אורך הנמשכות מספר קילומטרים? (רמז: כן. גם וגם) ומה לגבי שאר הדברים? מנוע של מטוס? מכונות כביסה? ("אתה בטוח בן אדם? מי זורק מכונות כביסה לים??") ובמשך שנים התגבשה לה התמונה.
אם מדברים על הרצועה הים תיכונית של ישראל, הרי שיש הבדל ניכר בין הצפון לדרום. הגבול עובר באיזור הכרמל והזרוע המקומרת שהוא שולח מערבה, אל מתחת למים. החלוקה הזו, שמקורה בפעילות טקטונית המשפיעה על תנועת הזרמים והסדימנטיים, יצרה נוף שונה ברצועה החופית של מדינת ישראל. קרקעית מפרץ חיפה מאופיינת ברצועות אורך אדירות של סלעי כורכר ואלה נמשכים צפונה, עד הגבול באזור ראש הנקרה.
דרומה מראש כרמל זה מתחיל עם רצועות סלעי כורכר, אך אלו הולכות ונעלמות ככל שמתקדמים דרומה. כאן כבר מדברים על מרחבים, גושים, מקבצים.
ובין לבין, סירות ואניות טבועות. מהקטן (כמו בפתח המרינה בתל אביב) ועד הענק (כמו מול נתניה עם תותחים מכוונים מעלה בציפייה למשהו). הן נמצאות בכל עומק ובכל מקום ונדמה כי יש להן חיים משל עצמן. הן משמשות מצע לספוגים זוהרים בצבעי פלורצנט או בית קבע לקבוצת מורנות. מה שיותר עמוק יותר כחול ויותר חשוך ופחות מופרע ורואים זאת. תצוגה דוממת של חוטים ורשתות דיג מעידה שהמקום מוכר ופעיל. היעדרם של אלה, מלמד שאנו בין הראשונים להתארח.
איור 1: שרידי שבר אוניה טבועה מתוך סריקת סונר.
תבליט פני הקרקעית באתר וסקאלת צבעים משתנה המייצגת עומקים.
בקטלוג הסימנים המוסכמים בהוצאת האדמירליות הבריטית (שתורגם גם לעברית על ידי המרכז למיפוי ישראל), שמור פרק מיוחד לסלעים, אניות טבועות ומכשולי ניווט (Rocks, Wrecks & Obstructions). אלה מסומנים במפות הימיות באופן שיאפשר לימאים לדעת למה לצפות וכיצד להישמר בדרכם, אבל מטבע הדברים, לא מתלווה אליהם תיאור. כעת, עולה לאוויר אתר המבקש לשנות זאת ולהכניס סדר באתרים תת-ימיים אלה, מיעוטם מוכרים ורובם עדיין לא נחשפו לקהל הצוללים - "ארבעים פאדום".
לא רק איפה (יש) אלא גם מה (יש). (www.40fathom.co.il)
איור 2: קטע מתוך חוברת הסימנים המוסכמים למפות ימיות. פרק סלעים, אוניות טבועות ומכשולים
איך מגיעים?
הרבה השתנה...
אני זוכר גליונות מוקדמים של מגזין "צלילה", המתארים הגעה לאתרים באמצעות תכווינים למקומות בולטים על החוף. מגדלור משם ובנין גבוה משם. בהצטלבות, זרוק עוגן, רד למטה וחפש....
הגם שזוהי שיטה סבירה להגיע, היא מוגבלת. דיוק המיקום לא משופר ואם אתרע מזלנו והראות מאכזבת, מעל או מתחת למים, זה עלול להפוך מהר מאוד לתסכול שיכרסם באיטיות בחוויה הכוללת.
היום יש GPS. את הפלא הזה (כן. פלא!) ניתן לרכוש בכמה עשרות דולרים ולצאת איתו לים. עם זאת, חשוב לוודא שעובדים איתו נכון.
מניסיון, הייתי ממליץ על שני דברים בהפעלתו:
1. לאמץ מדיניות של "שמיים פתוחים". להרחיק אותו מעצמים ולאפשר למקלט לקלוט את הלויינים מכל הכיוונים. לא מתחת לגג. לא בתוך הקבינה. השיפור בדיוק יהיה משמעותי.
2. WGS84 ויחידות מטריות - אין צורך להרים גבה. זיכרו שהמכשיר שלכם הוא שד קטן ולכן יודע לעבוד גם במערכת קואורדינטות מקומיות של המדינה בה הוא מופעל ולכן ודאו שהוא מכוון לרשת אחידה עולמית, היא WGS84 ושהמרחקים יוצגו במטרים. אתם לא רוצים להתקדם לנקודה שמסומנת בסטייה משמעותית ולדעת שאתם 0.0326 מעלות ממנה. חבל להתעצבן.
סמנו סמנו.
קמתם מוקדם? הכנתם ציוד? הנקודה כבר במכשיר הניווט ואתם בדרך? עשו עם עצמכם חסד והכינו מצוף עם משקולת ואורך חבל מספיק לעומק האתר הצפוי (פלוס עוד כמה מטרים). לכשתגיעו, קודם כל סמנו. כאשר הגעתם למרחק של (נניח) כמה עשרות מטרים מהאתר, שימרו על קורס יציב אל הנקודה ומהירות איטית. עיקבו אחר הטווח המתקצר והשליכו את הסינקר ממש כשאתם חולפים מעליו.
ברכותיי, כרגע קניתם שקט נפשי במאמץ קטן. עכשיו לתמרן ולזרוק עוגן.
אפשר להתארגן לירידה.
רוני שדה - חוקר ומגלה תת ימי.
יליד 1968.
איש ים. בוגר קורס חובלים. סיים בהצטיינות את לימודיו באקדמיה הימית הבינלאומית בטריאסט, איטליה. שימש כראש המחלקה למיפוי ימי במרכז למיפוי ישראל. עוסק במיפוי, מאגרי מידע והדמיה תת-ימית במסגרות רבות בארץ ובחו"ל.
