משה פוקס (פוקסי) ז"ל

בשבוע שעבר נפרדנו בצער ממדריך הצלילה הוותיק משה פוקס (פוקסי) ז"ל, שהלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה.

פוקסי היה מהמדריכים הבודדים שהתמידו בעבודה במקצוע משך עשרות שנים. הוא החל את דרכו בצלילה במועדון "סנפיר" בת"א, לשם הגיע כדייג לפני 30 שנה, ועבר קורסי צלילה עד דרגת מדריך עוזר. לאחר מכן הפסיק לדוג ועבר לאילת, למועדון "מנטה", שם עבד שנים רבות והתקדם בדרגות הצלילה עד לדרגת בוחן מדריכים. בהמשך עבד במספר מועדוני צלילה באילת, עד שהגיע לריף הדולפינים, שם עבד ב- 11 השנים האחרונות.

פוקסי ניחן באישיות מורכבת וייחודית, שבאה לידי ביטוי גם בסגנון ההדרכה שלו, אותו חניכיו יתקשו לשכוח. הוא ניחן גם בחוש הומור עוקצני, במנות גדושות של ציניות וביכולת לשלוף תגובות שנונות וחריפות בתדירות גבוהה. לבוש כמעט תמיד בחליפת צלילה, מנצל את ההפסקות בין הצלילות לסיגריה או לקפה או לטורניר שחמט מתמשך עם כל מי שלא ברח בזמן ונאלץ לספוג תבוסות על הלוח, כשפוקסי מתפקד כשחקן, כשדרן וכפרשן ותוך כדי מספק גם אבחנות על החיים וקיטורים על המצב ובכלל, והכל עם בדל חיוך בזווית הפה ומבט כחול וממזרי בעיניים.

למרות החיצים השנונים ששיגר ללא הרף, קשה היה להיעלב, כי כיוון את החיצים קודם כל לעצמו, כי ההומור היה משובח ובעיקר כי כולם ידעו שמתחת לחספוס החיצוני היה לפוקסי לב גדול, יחד עם אהבה בלתי נגמרת לים ולשוכניו,

ואלה שהכירו אותו, אולי יכולים לדמיין אותו עכשיו, יושב לו על איזה ענן, תופס מלאך חולף ואומר לו:

"מה אתה רץ? שב רגע, משחק אחד! תאמין לי, אין מה למהר. הייתי, ראיתי, אתה לא מפסיד כלום. סדר את הכלים. מצדי תהיה בלבנים, זה מתאים לך ללוק. שחק. אבל אל תרוץ אחר כך לבכות לבוס, כן? ותעשה קצת רוח עם הכנפיים, מנוול, שיהיה לנו אוויר. זה לא עולה לך!"

ולמשמע ההספדים הוא יגיד משהו כזה:

"זה הכל? מה עם חתיך, ושרירי, ושרמנטי? דבר, אל תחסוך עליי. איש אשכולות, לא תגיד?

אולי איש רוח? זרוק לי איזו עצם. אל תדאג לאמת, איתה נסתדר אחר כך. בוא נסגור על שופע כריזמה. תפרגן, זה לא כואב!

סגרנו?"

סגרנו. אבל בסוף, זה כן כואב.

נוח בשלום.