משקולות
שלום למערכת המגזין! רציתי לספר שהתחלנו קורס כל המשפחה, וזאת באמת חוויה נהדרת ומלכדת. גם המדריך מתוק אמיתי ועוזר לי עם הציוד עד למים. הבעיה היא, שבמים אני נשארת לבד עם המשקולות וזה כבד ולא נוח. אז אני כמובן מבינה שצריך להיות יחס שווה לכולם, וזה לא שאני חס וחלילה, כן?
אני הראשונה שאגיד שנשים יכולות והכל, אבל אם אפשר שבעלי למשל ישים עליו גם את המשקולות שלי במים? בכל זאת, כולם אומרים שהוא גבר.
אחת שאכפת לה.
פעם לא היו צריכים משקולות. אנשים שקעו כמו אבן ואמרו תודה אם הצליחו לעלות חזרה. לא, לא בגלל המיכלי פלדה. אנשים היו אז יותר צפופים.
מתוך שיחה עם צולל וותיק. כל כך וותיק, שבזמנו עוד צללו עם אבנים במאזנים. וזה עוד לפני שהיו מאזנים בכלל.
בעיקרון אני משתדל לצלול עם כמה שפחות משקולות, כדי לתת דוגמה אישית לחניכים. שיהיה להם משהו לשאוף אליו. בהתחלה ניסיתי לצלול בלי אוויר בריאות, אבל לפעמים מתפלקת לי איזו נשימה, אז פשוט ויתרתי על החליפה. אם חניך שואל על הכיחלון באצבעות זאת הזדמנות מצוינת להסביר על העלמות צבעים במים.
המדריך החדש.
שוב שלום למערכת המגזין! דיברתי עם המדריך כמו שהצעתם, והוא באמת אמר שאין ברירה וחייבים משקולות בשביל לשקוע, אבל לדעתי 24 פאונד זה ממש מוגזם. לא נעים לי מהחבר'ה הנחמדים בדלפק. עוד יחשבו שאני מהאלה שנדחפים וחוטפים ושמים בכיסים. אני אקח משקולת או שתיים מהקטנות ובעלי כבר ימשוך אותי למטה.
בכל זאת, כולם אומרים שהוא בנאדם כבד.
אותה אחת שאכפת לה.
אז ככה, בדאבלים מאחורה, משקולת אחת על כל מיכל. עוד שתיים משופצרות לבק-פלייט, במאזן יש לי עשרה פאונד בכל צד בשליפה מהירה. בחליפה היבשה יש לי בכיסים שני פאונד על כל יד ושלושה פאונד על כל רגל. זהו, רק עוד משקולת על הסטייג' שלא יצוף כשהוא מתרוקן, ואחת על הסקוטר. כמה יצא?
אמממ… 56 פאונד. יש מצב שלקחתי קצת אובר.
צולל טכני מתקדם.
אני פשוט לא מבינה את הקטע הזה עם העופרת. הלא מדובר בציבור שמודע מאד לשמירת הסביבה ומשתתף במבצעי ניקיון חופים מעת לעת, אז למה להכניס לים מתכת שבוא נגיד שהיא לא ממש ידידותית לסובב הימי?
באופן אישי, אני מתכוונת מעכשיו לצלול עם משקולות מנירוסטה, ואני קוראת מכאן לציבור הצוללים לנהוג כמוני. אני באמת חושבת שזה המינימום.
צוללת אידיאליסטית.
היה סבבה לגמרי על הספינה, אפילו שכל הצוות היו מוסלמים. זה גם יצא טוב, כי בסוף ההפלגה חיכינו עד שכולם התחילו להתפלל, לקחנו הצ'ימידנים, עשינו להם ככה שלום קטן עם הראש ולקחנו טקסי לשדה התעופה. בדרך אמרתי למשה, עשית כמו שאמרנו, כן? שמת את כל הציוד צלילה בתיקים שלנו ואת התיקים שלהם מילאת במגבות רטובות? נו, אמרתי לך שצלילות במלדיבים ישתלמו לנו או לא אמרתי?
ככה עד ששמנו את התיקים על המשקל בשדה, והסתבר שמשה החמאר לקח גם את המשקולות. אז בסוף באמת יצא קצת יקר המלדיבים, אבל קח בחשבון שפירקתי להם מהספינה את הג'י.פי.אס והרדיו והראש של הדוש במקלחת, אז יצאנו בסבבה.
פרקש באיים המלדיביים.
עם המערכת הזאת אתה קליל. אתה נושם, מרחף, קליל. הרגשה אחרת. קלילה כזאת. אתם כבדים, אתם. לא תבינו את זה. קשה להסביר, קליל לצלול. באמת קליל. האמת, טיפה יותר מדי. נראה לי ששכחתי את המשקולות במועדון.
ההוא שקנה מערכת סגורה.
ולדבר הדלפקיסטית
אנשים היום אין להם בושה. שבת בבוקר, שיא הלחץ, מלא ילדים מסביב, בא אחד ואומר לי, מותק, תרחיבי לי את החריץ. אמרתי לו, סליחה, איזה מין דיבור זה?
אמר לי, החגורה לא נכנסת במשקולת, צריך להרחיב את החריץ. אמרתי לו שאני עסוקה ושינסה לבד, ואז בא חבר שלו ושאל מה הבעיה, והוא אמר לו זאתי לא מוכנה להרחיב לי את החריץ.
אז החבר שלו אומר לו, מה אתה צריך אותה גם כן זאתי, בוא אני ארחיב לך את החריץ עם איזה כלי.
אמרתי להם שבמקרה יש לי קצת ניסיון עם משקולות ושייזהר שלא יישבר לו הכלי בחריץ, אז הוא אומר לי בקול רם שכולם ישמעו, עוד אחת נהייתה לי מומחית, אז אם לא הכלי שלי, איך נרחיב לחבר שלי את החריץ? אז לקחתי פאוזה קטנה עד שנהיה שקט ואמרתי לו שבמקרה שלהם אני מאד ממליצה על וזלין.
ובדיוק אז בא המנהל.
מאז אני לא מתבטאת בענייני משקולות.
קישור לקטעים הקודמים מתוך "עולם הדממה":
