גביע המצולות
נרשמנו כל המשפחה לגביע המצולות עוד במהלך הקורס, כי חשבתי שזאת תהיה פעילות נחמדה ומגבשת למשפחה. לא הלך לנו כל כך טוב בהרכבת המתקן, כי בעלי לא הקשיב להסברים שלי. הצעתי לשופט לפסול אותו, אבל הוא הרגיע אותי ואמר שאי אפשר לשמוע טוב מתחת למים. אמרתי לו, מילא מתחת למים, גם בבית הוא לא מקשיב. אולי אם תוריד לו נקודות זה ישפר לו את הביצועים.
בכל זאת, זה גם עניין של תקשורת.
אחת שאכפת לה.
זה תחרות זה? צוללים מפעם היו מתחרים בצלילות לעומק. מי שצלל הכי עמוק ניצח. זה לא סתם שלא נשארו הרבה צוללים מפעם.
מתוך שיחה עם צולל וותיק. כל כך וותיק, שבתחרויות האלו הוא היה נותן לכולם 80-90 מטר פור, ויורד מאוחר יותר לחלץ את הגופות.
דווקא השתתפתי פעם בתחרות האיזון, להראות להם מה זה צולל טכני. באתי להם בטרים, קונפיגורציה מהודקת, נתתי פרוג קיק קטן ועברתי את כל החישוקים במכה. השופטים הסתכלו ולא האמינו. רק ביציאה מהמים ניגש אליי אחד השופטים וביקש אם אפשר לקבל את החישוקים בחזרה. האמת, כבר אחרי החישוק השלישי הרגשתי שהקונפיגורציה יותר מדי מהודקת.
צולל טכני מתקדם.
תשמע, צוללים מפעם היו מאד תחרותיים. בכל דבר. מי יותר עמוק, מי פחות חי, מאד תחרותיים.
הצולל הוותיק נזכר בעוד משהו. הוא אישית אף פעם לא חיפש להיות הכי עמוק, כי כבר אז הוא היה הכי וותיק ולא רצה שאנשים יתבלבלו.
אני ומשה צוללים הרבה ביחד, וכמה שהוא חמאר, אני מנסה ללמד אותו להיות תחרותי. כל שנה אנחנו משתתפים בגביע המצולות, ומשה החמאר מה עושה? שנה אחת הכניס טבעות קליפס צבעוניות לבגד ים כשהשופטים לא הסתכלו, שנה אחת הכניס למאזן את המצוף של הניווט כי לא זכר מה כתוב, שנה אחת הפסדנו בהרכבת מתקן כי הוא לקח כמה צינורות והכניס… לא חשוב. השנה אמרתי לו, בוא תלמד מה זה להיות תחרותי. היה תחרות לצלול עם מסכה שחורה על חוט של מגלול בבריכה. התחלתי לצלול, יצאתי באמצע ואמרתי, כבוד השופט, המסכה לא אטומה. השופט לקח את המסכה וצלל לבדוק אם רואים משהו ואני בינתיים יצאתי מהמים. בדרך לאוטו משה אמר לי, לא ידעתי שאתה כזה ספורטיבי. אמרתי לו, לא ספורטיבי – תחרותי. אתה רואה את המגלול? מזמן רציתי כזה. שים, שים בבגאז' ונזוז.
פרקש בגביע המצולות.
בטח שנרשמתי לגביע המצולות. צריך לזכור שהחניכים מצפים ממני לדוגמה אישית. זה לא היה פשוט, כי היתה הרבה עבודה במועדון, אבל ביקשתי מהשופטים להתחשב. נגיד, בתחרות איזון נגעתי במלא חישוקים ואת השאר עקרתי מהקרקע. פדיחה. ביקשתי מהשופטים עוד ניסיון, לא בשבילי, בשביל הדוגמה האישית לחניכים. הם התייעצו ובסוף אמרו שבסדר, רק שהפעם לעבור בחישוקים בלי האינטרו.
המדריך החדש.
מה שאתם עם המיכלים לא מבינים, זה שמערכת סגורה נותנת לכם הרבה יותר זמן צלילה. הנה, למשל, בתחרות ניווט, אני רואה את כל הזוגות ממהרים מתחנה לתחנה, פולטים ענני בועות, והכל בלחץ להספיק לפני שייגמר האוויר… ואני, בשקט שלי, מרחף מתחנה לתחנה, בודק באיזי את המצפן, הכל רגוע, בלי טעויות ובלי לחץ. יוצא מהמים רגוע ומחייך, ניגש לבדוק את התוצאה.
אה, זה היה על זמן?
ההוא שקנה מערכת סגורה.
זה לא שאני נגד תחרויות צלילה, אני אתמוך בכל אירוע שיגביר את המודעות והמעורבות, כן? אבל לפזר על הקרקעית טבעות צבעוניות, כשידוע שברקודות נמשכות לחפצים מבריקים??! הלא אם הן יבלעו אותן זה יפגע בכל שרשרת המזון! אז אני לא אומרת לבטל, אבל טבעות בצבעי הסוואה זה המינימום.
האידיאליסטית.
זה לא היו ברקודות, אני אומר לך זה משה אסף ושם בבגד ים, שיהיה לילדים למחזיקי מפתחות. ולא נראה לי שזה פגע בשרשרת המזון, כי זכינו בארוחה זוגית.
פרקש בגביע המצולות.
השימוש במדור במגזין לצורך פרסום התחרות, עם כל הסימפטיה לקידום הענף וכל זה, עומד בניגוד גמור לכללי האתיקה העיתונאית.
בקר האיכות של המדור. הוא אמנם עובד בהתנדבות, אבל היה חשוב לו להראות שיש לו שיניים. פינקנו אותו במינוי לשופט כבוד והוספנו גם חולצת צוות. הוא ביקש גם לוח רישום, כמו של שופטים אמיתיים. אמרנו לו, אתה יודע מה, בסדר. קבל, ועוד עם עיפרון משופצר, עלינו.
והוא, התפקיד שלו זה לראות את התמונה הגדולה, אבל הוא יודע להעריך מחוות קטנות.
תחרות גביע המצולות היא אירוע מרכזי בענף הצלילה ומגזין מוביל כמו "צלילה אונליין" חייב לתת לה סיקור ראוי, והמדור "עולם הדממה" לא כל שכן.
בקר האיכות של המדור, שופט כבוד, תחרות גביע המצולות.
ולדבר הדלפקיסטית
תחרות גביע המצולות, שיא הלחץ, מלא אנשים מול הדלפק, הטלפון מצלצל, אני עונה, ובצד השני מישהו לוחש לי, שנורקל פונה ימינה או פונה שמאלה?
אמרתי לו, מה?
לוחש לי, אני בדיוק בתחרות טריוויה, יש שאלה לאן פונה השנורקל.
אמרתי לו, מה נפלת עליי עכשיו, מה לי ולשנורקל שלך.
לוחש לי, אל תהיי זבל, יש לך מלא שנורקלים בדלפק, תסתכלי לאן הם פונים.
אמרתי לו, אדוני, יש לי פה לקוחות.
אז הוא לוחש לי, תשאלי, תשאלי אותם לאן השנורקל שלהם פונה.
אז לקחתי פאוזה קטנה עד שנהיה שקט מסביב, ואמרתי לו בטח, למה לא, אני כבר מבקשת מכל הלקוחות להסתדר בטור ושכל אחד יראה לי את השנורקל.
ובגלל שאני טיפוס סמכותי אז הלקוחות באמת נעמדו בטור ובדיוק אז בא המנהל.
מאז אני לא עונה על שאלות טריוויה.
