תעודות

למערכת המגזין שלום! סיימנו בשעה טובה את הקורס וקיבלנו תעודות שני כוכבים. הבן הקטן קצת התאכזב כי הוא רצה שלושה כוכבים, אז ביקשתי מהמדריך שאולי בכל זאת, ואם זה עניין של להוסיף כסף אז באמת שאין בעיה, נכון שבעלי לא כוכב גדול אבל הוא בכל זאת מרוויח בסדר. המדריך אמר שזה לא הולך ככה וצריך לעשות קורס. אז אני מבינה שיש סטנדרטים והכל, אבל צריך להתחשב והילד מאד רגיש. מה כבר יקרה אם נעביר לילד כוכב אחד מבעלי? נכון שבעלי מרוויח בסדר, אבל כוכב גדול הוא לא.
בכל זאת, זה נשאר במשפחה.
אחת שאכפת לה.

לצוללים מפעם לא היו תעודות. לא היה צריך, כי הדלפקיסטיות מפעם הכירו את כולם. גם כשבאו צוללים חדשים, מהר מאד הדלפקיסטיות מפעם הכירו גם אותם וגם הם לא היו צריכים תעודות. אתם הצעירים חושבים שכל הקטע עם התעודות התחיל כשנהיו יותר מדי צוללים, אבל האמת היא שזה התחיל כשנגמרו הדלפקיסטיות מפעם.
מתוך שיחה עם צולל וותיק. הוא כבר היה וותיק כשהתחילו לחלק תעודות, אז הכינו לו במיוחד תעודה משומשת, מהריספקט.

כשסיימתי את הקורס ביקשתי במיוחד לא להדפיס תעודה ושישלחו לי אותה במייל לסלולר, אבל אז התפרסם המחקר על הקרינה, אז הסכמתי באמת באופן חד-פעמי שידפיסו לי. אני רק מקווה שזה מפלסטיק ממוחזר.
האידיאליסטית.

ברור שהצטלמתי לתעודה עם המערכת עליי. אמרו לי שאולי בגלל זה לא יזהו אותי בתמונה, אז אמרתי להם לא לדאוג. מי שצריך - יודע. העיקר שמזהים את המערכת.
ההוא שקנה מערכת סגורה.

אני מקפיד להחזיק את התעודה בכיס מיוחד בבגד הים, כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי תצטרך אותה. אתמול, למשל, אני מזהה מרחוק כמה חבר'ה משתוללים, בועטים בחול, שום יחס לסביבה. והים מבחינתי זה כמו בית שני שלי, כן? כמה תנועות מהירות ואני לידם, תופס את השניים הקרובים ומסמן לשאר להירגע. הם ישר קלטו שאני מדריך ונרגעו, אבל אישה אחת רצה אלינו בצרחות שאעזוב את הילדים והם בסך הכל בונים ארמונות בחול ואיפה המציל.
אז יצא טוב שהיתה עליי התעודה כשהגיע שוטר לקחת את הפרטים שלי.
המדריך החדש.

אז הסקיפר האוסטרלי אומר לי, מיסטר פרקש, אני לא מבין למה אתם לא רוצים לרדת לצלילה. אמרתי לו, מיסטר סקיפר, זה צלילה לשלושים מטר. תראה את התעודות שלנו, כוכב אחד צעיר. חס ושלום שנרד לעומק שאנחנו לא מוסמכים אליו. אז הוא אומר לי, תרדו עד 20 מטר. אמרתי לו, 20 מטר סבבה, ומה עם מלווה מעל גיל 21? כתוב בתעודה! אז הוא אומר לי, מיסטר פרקש, באמת, אתם כבר לא ילדים. אמרתי לו, הלו, קנגורו, אני לא יודע איך זה באוסטרליה, אבל אצלנו תעודה זה תעודה. אז הוא אומר, אני באמת מצטער, הדייבמאסטר כבר ירד מזמן עם כל הקבוצה ורק אתם נשארתם. אמרתי לו, לא נורא כפרות, אני רואה שהספינה השנייה סיימה, תסדר לנו טרמפ לחוף?
בדרך לחוף אמרתי למשה, נו, חצי שעה דיברתי איתו, מה נהיה? מראה לי שבעה ארנקים שאסף מהצ'ימידנים של התיירים שירדו לצלול. אמרתי לו, משה, יא חמאר, אמרתי לך רק מזומן. מה נעשה עכשיו עם כל התעודות?
אומר לי, תעודה זה תעודה.
פרקש בגרייט בארייר ריף, אוסטרליה.

תגיד, רוצה להיות מדריך טרימיקס? 200 שקל. אם יקר לך, אז תביא 50 שקל ואתה דייבקון. אבל עם שם של בחורה.
פרקש בהוסטל על החוף, אוסטרליה.

עם כל הכבוד לתעודות החדשות, אם ההתאחדות באמת רוצה לתת שירות טוב, היא צריכה להנפיק לכל צולל תעודה עם כמה תמונות, שמראות איך ייראה בעוד חמש, עשר ועשרים שנה, ככה שתמיד יזהו אותו בדלפק. זה נקרא שימור לקוחות.
בקר האיכות של המדור. אמנם הבאנו אותו כדי לראות את התמונה הגדולה, אבל הוא החליט להגדיל ראש ולראות כמה תמונות קדימה.

ולדבר הדלפקיסטית
אני עומדת בדלפק, חום אימים, שיא הלחץ, בא לי אחד ואומר לי, אני דייבקון.
אמרתי לו, זה בסדר, מגיעים לכאן כל מיני.
אומר לי, אני דייבקון ויש לי תעודה של דייבקון.
אמרתי לו, אתה רוצה לצלול או לספר לי על הצרות שלך? תביא, נראה.
אמר לי, הנה, תעודה של דייבקון. כמה זה שתי צלילות? אבל עמוקות, כי אני דייבקון.
אמרתי לו, צלילת הכרות עולה 240 ₪, שישה מטר מקסימום.
אמר לי, למה, אבל אני דייבקון! יש לי תעודה של דייבקון!
אמרתי לו, יש לך תעודה של מריה תרזה גאליאני מפאלרמו, איטליה.
בפעם הבאה שאתה קונה תעודה באיזה הוסטל תשקיע קצת יותר, יא קמצן.
אמר לי, אז למה נתת קודם לזקן ההוא ציוד בלי לראות תעודה בכלל?
אמרתי לו, ההוא? אני מכירה אותו מפעם.
ובדיוק אז בא המנהל.
מאז אני לא מזהה יותר צוללים מפעם.

לטור 1 – דגים
לטור 2 – משקולות
לטור 3 – ברזים
לטור 4 – גביע המצולות