מדוזות
למערכת המגזין שלום! סוף סוף נסענו בשבת כל המשפחה לצלול בים תיכון. הגענו ככה, כמו שאומרים, במורל גבוה, ועוד מהמועדון אני רואה שהים מלא מדוזות! עכשיו, זה לא שאני חס וחלילה שוללת את זכותן להתקיים ולשחות ולעשות… אני לא בדיוק יודעת מה, אבל הן לא נראות עסוקות מדי, אבל אני חושבת שבתור התאחדות של צוללים אתם צריכים להגן על משפחות נורמטיביות! זאת אומרת, אין לי שום דבר נגד מדוזות באופן אישי, ואני בטוחה שכפרטים הן יכולות להיות מאד נחמדות, אבל בכל זאת, כשהן ככה בלהקות זה נראה קצת מאיים, לא?
אחת שאכפת לה.
בתקופה שלי היינו לוקחים מדוזה, משפשפים איתה את הכף רגל בשביל להוריד את הזפת.
מתוך שיחה עם צולל וותיק. כיום הוא כבר צולל הרבה פחות, ובגלל זה המדוזות התרבו. גם אין מספיק זפת כמו פעם.
למה אני עצבני?? קח בתור דוגמה את הנחליאלי. זה ציפור. מבשר את בוא הסתיו, כמו שלמדנו בכיתה ב'. מה עושה? בא, מבשר, בצניעות, בשקט, בדרך ארץ כמו שאומרים. אוכל כמה זרעונים, אולי בונה קן. לא עושה רוח. לא בא ומחרבן לך על הראש, נכון?!!
עכשיו תראה את המדוזה. מבשרת את בוא הקיץ, עאלק.
צולל עצבני למפעיל הסירה, אחרי שעלה מהצלילה וגילה שגמרו לו את כל ה"אלו-וורה".
אני לא אומרת לגרש, חס וחלילה, אני לא מהאלה, אבל למה הן צריכות להסתובב באתרי צלילה?
אי אפשר, נגיד, לרכז אותן בחופים מגודרים? זה יכול להיות מאד נחמד בשבילן, להכיר מדוזות מלהקות אחרות. אפשר לארגן גם הפעלות. או אם נעשה צפוף מדי במתחם המגודר, אפשר גם קרב להקות. זה יעזור לדלל את האוכלוסייה.
בכל זאת, זה הפתרון ההומאני.
אותה אחת שאכפת לה.
תראה את התנועה של המדוזה, תענוג. מאוזנת פיקס, לא מתאמצת. תראה איך זזה, נותנת קטנה עם החוטים, מתקדמת. הנה, באה עוד אחת. גם כן, איזון מושלם, תנועה חסכונית. הנה עוד אחת. ועוד שתיים. כולן מתואמות, זזות יחד, שפה משותפת. מדהים. הנה עוד כמה. כבר לא רואים את פני המים. חבר'ה, מתאים לכם להאריך קצת את החנייה?
צולל טכני בחניית דקומפרסיה.
זה דווקא כבר קרה לי, שעלינו מצלילה וכל פני המים היו מכוסים במדוזות. החניכים קצת נלחצו, אבל סימנתי להם להירגע, עליתי קצת והתחלתי לפנות את המדוזות לצדדים וליצור אזור נקי במים כדי שהחניכים יוכלו לעלות. אין, מאז הצלילה הזאת הפייסבוק של המועדון מלא בלייקים מהחניכים שלי. עוד כמה ימים יורידו לי את התחבושות ואני אוכל לענות להם.
המדריך החדש.
אמרתי למשה, משה, בעיניים שלי, פעם אחרונה שאני יוצא איתך לספארי. איזה בושות עשית לי שם? העלבת לי את השף של הספינה. מסכן, הכין מנה מיוחדת לסוף הספארי. ועוד קוראים לזה מנת השף, על שמו. ואתה מה? אפילו לטעום לא מוכן.
עושה לי, כן, אבל זה מרק מדוזות, איך אני יאכל את זה? אמרתי לו, משה, אני מתפלא עליך. בשביל מה אנחנו מסתובבים בעולם אם לא בשביל לנסות דברים חדשים. אז זה אני במקרה לא יכול, בגלל הכשרות, אבל אתה מה? אמר לי, אבל זה מדוזות, זה יעשה לי שורף בפה. אמרתי לו משה, יא חמאר, ככה אתה מכיר את פרקש? עוד בצהרים נכנסתי למטבח והשתנתי בתוך הסיר של המרק. זה מנטרל את כל הצורבנות של המדוזות.
פרקש ביפן.
בתקופת הלימודים הייתי הרבה בים. אני לא אשכח איך באתי פעם לחוף ועשרות מדוזות חסרות אונים היו מונחות בקו המים, תחת שמש חסרת רחמים. התחלתי לרוץ לאורך החוף ולנסות לדחוף אותן חזרה לים, אבל הן פשוט היו רבות מדי…
מאז אני לא יכולה לאכול ג'לי בלי להרגיש צריבה קטנה בלב.
האידיאליסטית.
מן הראוי שמגזין המתיימר לפעול למען שימור הסובב הימי יימנע מאג'נדה פופוליסטית ויפגין סימפטיה, ולכל הפחות אובייקטיביות, כלפי מין שלם של החי הימי!
בקר האיכות של המדור. הוא כאן בשביל התמונה הגדולה וכל זה, אבל יש לו סימפטיה לאוכלוסיות חלשות ולמלים לועזיות.
ססססאמק ער@!!! בת אלף &ונ$#!!! מה שאמרתי קודם? תשכחו מזה! מבחינתי כנסו ב#רמו&ו# האלו ותפתחו להן את ה#&#!!!
בקר האיכות של המדור, בהודעת טקסט אחרי שהלך בשבת עם הילדים לים. כשלקחנו אותו ידענו שיש לו אוצר מלים, אבל הפתיע אפילו אותנו. סחתיין.
ולדבר הדלפקיסטית
אנשים היום לא יכולים להתאפק.
שבת צהרים, קיץ, שיא הלחות, באה לי אחת ואומרת לי, אפשר רגע בצד?
אמרתי לה, זריז, למה תיכף באה לי קבוצה מהים.
אומרת לי, עקצה אותי מדוזה פה ברגל, תראי.
אמרתי לה, המועדון כולו משתתף בצערך. זה יעבור.
אומרת לי, לא נעים לי לבקש, אבל אני צריכה שתעשי עליי פיפי.
אמרתי לה, מאיפה הבאת את זה עכשיו?
אומרת לי, באמת, ראיתי ב"חברים", זה עובד.
אמרתי לה, גברת, אל תאמיני לכל מה שאת רואה בטלוויזיה.
אז היא בוכה לי, באמת, זאת עובדה מדעית. מראים את זה גם בשידורים החוזרים!
אמרתי לה, טוב מה את בוכה? המזל שלך, שבדיוק יש לי פיפי. תתכופפי פה בצד מאחורי הדלפק.
ובדיוק אז בא המנהל.
מאז אני לא משתינה יותר לכיוון של לקוחות.
לטור 1 – דגים
לטור 2 – משקולות
לטור 3 – ברזים
לטור 4 – גביע המצולות
לטור 5 – תעודות