הרצאת ZOOM: ההשלכות של צלילה בלחצי חמצן גבוהים

בכל מה שנוגע לגזים, המעורבים בצלילה, נתונה בדרך כלל תשומת ליבם של מרבית הצוללים להנאתם (צלילה ספורטיבית) אל רמת החנקן. החנקן נחשב ע"י מרבית הצוללים לאיום המיידי כיוון שהוא האחראי להתפתחות מחלת דקומפרסיה, ולשיכרון מעמקים. מעט תשומת מופנית לחמצן ויש לכך ככל הנראה מספר סיבות: הראשונה – החמצן הינו גז החיים ולכן באופן אינטואיטיבי, אינו נתפס כמסוכן; השנייה – העומקים המותרים לצלילה ספורטיבית אינם מביאים את הלחץ חלקי של החמצן לערכים מסוכנים; והשלישית – חמצן בלחצים גבוהים משמש (בתא הלחץ), כתרופה למגוון רחב של התוויות רפואיות. אלא שחמצן הוא למעשה חומר פעיל מאוד מבחינה כימית ואפשר (ואף רצוי) בהחלט להתייחס אליו כאל רעל מסוכן. בלחצים חלקיים גבוהים מהלחץ הפיזיולוגי (~0.21) חמצן עלול לגרום לפגיעה קשה בריאות ו/או במערכת העצבים המרכזית.
בהרצאה אתייחס בעיקר לצדו האפל של החמצן - הרעלת חמצן של מערכת העצבים המרכזית. יש לכך שתי סיבות: א. להרעלת חמצן מוחית מאפיינים של פורמולה 1 - עלולה להאיץ מאפס למאה בשניות ספורות. במילים אחרות – אובדן הכרה ופרכוסים עלולים להתפתח ללא אזהרה מוקדמת; ב. השימוש במערכות צלילה סגורות (מכניות ואלקטרוניות), בהן הצולל נחשף ללחצי חמצן גבוהים ומסוכנים הולך וצובר תאוצה בשוק האזרחי.