אח"י "כידון"

סיבות שונות הובילו את ההתאחדות הישראלית לצלילה להטביע כלי שייט שונים, רוב ההטבעות בוצעו במטרה לעודד את ספורט הצלילה בארץ ולקדם את מועדוני הצלילה ותיירות הצלילה בים תיכון ובאילת, כל הטבעה והסיפור שלה אולם סיפור ההטבעה של ספינת הטילים של חיל הים הישראלי – האח"י כידון, הוא משהו אחר לגמרי.

בלילה שבין ה 4 ל-5 בספטמבר 1997 כוח של שייטת 13 יצא למבצע "שירת הצפצפה", מבצע חשאי באזור עיירת החוף אנצרייה בלבנון, הכוח נפגע ממטעני צד ומארב שבו נהרגו 11 לוחמי שייטת 13 ובהמשך הלחימה נהרג רופא כוח החילוץ שנשלח  לפנות את הפצועים והגופות מהשטח. 

משפחתו של החלל סרן רם לוינס ז"ל שהיה אחד מלוחמי השייטת שנהרגו במה שליימים יכונה "אסון השייטת", פנתה לחיל הים בבקשה להנציח את הלוחמים בצורה ייחודית ע"י הקמת אתר צלילה לזכר חללי "אסון השייטת", חיל הים נענה לבקשת המשפחה, תרם את גוף ספינת הטילים אח"י כידון, ופנה להתאחדות הישראלית לצלילה שתשמש כגוף הביצועי ותיקח אחריות על הטבעת הסטי"ל. 

לבקשת המשפחה, נקבע אזור ההטבעה מול חופי מושב שבי ציון בה גדל רם

לוינס ז"ל.

כמו בהטבעות קודמות, גם המקרה זה עלתה התנגדות של גורמים שונים

להטבעה, לא מתוך רוע לב חס וחלילה ולא מתוך זלזול בחשיבות אתר ההנצחה,

אלא משיקולים מקצועיים בלבד.  המשרד לאיכות הסביבה טען כי "הוגדרו בעבר 

מספר נקודות ציון שישמשו כשוניות מלאכותיות ואי אפשר לחרוג ולהקים אתר 

דווקא בחוף הסמוך למושב שבי ציון..." לאחר כשנה של מאמצי שכנוע הגיע

אישור ראשוני ממשרד הפנים, המשרד לאיכות הסביבה עדיין התנגד אולם 

מצבה הרעוע של הספינה הכריע לבסוף את הכף לטובת ההטבעה והתקבל 

אישור סופי מסמנכ"ל המשרד בפברואר 1999. מצבה של הספינה לא אפשר 

המתנה נוספת ולמרות שאישור רשמי של משרד התחבורה לא ניתן, נקבע מועד

להטבעתה....ואכן, ערב ההטבעה גם משרד התחבורה נתן את אישורו.

במהלך אותה שנה ארוכה עסקו אנשי חיל הים במלאכת ניקוי, פירוק והתאמת

הספינה בכדי שתוכל לשמש כאתר צלילה בטוח עבור הצוללים. אבל משהו היה

חסר, סטי"לים טבועים היו בארץ כבר שתיים והאתר הזה אמור להיות ייחודי –

אתר הנצחה ל-12 חללים, המשפחות חיפשו משהו סימלי ואנשי חיל הים הגו

הצעה מרגשת - לחבר על סיפון הספינה 12 כסאות בחצי גורן, כמו בכיתת לימוד, 

כאשר על כל כסא יוטבע שמו של אחד החללים.

במטרה לחסוך עלויות, התנדבו אנשי חיל הים לטפל בהטבעה, ובבוקר יום שישי של מארס 1997 יצאה האח"י כידון מנמל חיפה כשהיא נגררת ע"י גוררת של חיל הים אל נקודת ההטבעה, אנשי חיל הים שמכירים היטב את הספינה הניחו "מטען קטן" במיקום אסטרטגי ומיד לאחר הישמע הפיצוץ החלה הספינה לשקוע כאשר חרטומה מזדקר. מכיוון שאורך הספינה היה מעל 60 מטרים פגעו הירכתיים בקרקעית הים בעומק 26 מטרים עוד לפני שכל הספינה שקעה מה שהאט את קצב שקיעתה כשברקע נשמעת צפירת ספינות הליווי.

וכך, לא הרחק מאותם חופים בהם נהג רם לוינס ז"ל לשחק בילדותו, שקעה האחי"י כידון אל מתחת לפני המים והמתינה לצוללים שיבואו לפקוד אותה בכדי להנות מאתר צלילה נפלא ובאותה עת, גם לחלוק כבוד ל 12 החללים שנפלו בקרב.

בזאת לא הסתיים סיפור הנצחת הלוחמים.

האח"י כידון, סטי"ל מדגם סער 4 נבנתה במספנות ישראל, אולם כמו אחיותיה שנבנו במספנות שרבורג, אח"י מזנק – ספינה מדגם סער 1 שטובעה בכדי לשמש אתר צלילה מול חופי חיפה ואח"י סופה – ספינה מדגם סער 3 שטובעה בכדי לשמש אתר צלילה באילת, גם האח"י כידון התבססה על התכנון של ספינות היגואר הגרמניות. בניגוד לתכנון המסורתי של בניית שדרית חזקה שממנה התרוממו צלעות הרוחב, המהנדס הגרמני תכנן את ספינות הסער של חיל הים מגוף מתכת ללא שדרית אך עם צלעות צפופות שיתנו חוזק מספיק לגוף וכך יחסך משקל. העיצוב הייחודי הזה ייצר ספינה קלה בעלת יכולת תמרון מעולה, וצריכת דלק נמוכה והתאים מאוד ללחימה בים, אבל כנראה שלא התאים לתנאים שמתחת לפני המים ולמרות שאח"י סופה שהייתה ספינת הטילים הראשונה שהוטבעה, הצליחה להחזיק מעמד בתנאי הים הרגועים של הים האדום, אח"י מזנק ואח"י כידון לא הצליחו לשרוד את סערות החורף הקשות בים תיכון והתפרקו. באחת מאותן סופות חורף נגרם נזק לאנדרטת הכסאות ואנשי חיל הים צללו אל האח"י כידון, פירקו את אנדרטת הכסאות ומשו אותה לצורך שיפוץ.

בשנת 2008, בסיוע של עמותת עטלף, הוכנה אנדרטה חדשה בצורת סמל שייטת 13 – כנפי עטלף מבטון, כאשר על כל כנף 6 כסאות עם שמות הנופלים, האנדרטה החדשה הונחה על קרקעית הים בסמוך לירכתיים של האח"י כידון. 

מאז, התפתחה מסורת שבה לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עורך מועדון הצלילה הנהרייני פוצקר, צלילות ניקיון והכנה במסגרתן האח"י כידון מקושטת בדגלי ישראל ובמקום נערכת צלילת זיכרון שמלווה בטקס מרגש על החוף.