אני כאן!
עכשיו נשאלת השאלה כמה רחוק הכאן - משם ומי בכלל יודע שאנחנו כאן. כיום יש בנמצא אמצעים רבים המיועדים לעזור לנו להיחלץ ממצבים כאלה, או יותר נכון, לעזור ל"מישהו" לבוא ולחלץ אותנו. בשלב ראשון חשוב שה"מישהו" הזה יידע שאנחנו במים. ולכן, תמיד לפני כניסה לצלילה יש לוודא כי העברנו בצורה מסודרת, לגורם מתאים, את המידע לגבי שעת הכניסה שלנו, האתר ומסלול הצלילה. אם לא נעשה זאת, איש לא יבוא לחפש אותנו. כעת נותר לנו לדאוג להיות בולטים בשטח, על מנת שכל מי שנמצא בסביבה יוכל לראותנו.
LOW TECH
מצוף סימון צולל - Surface Marker Buoy
המצו"ל (SMB) הוא אמצעי הסימון הנפוץ ביותר כיום. הוא זול ונוח יחסית לתפעול ובמצב מקופל הוא נכנס לכל כיס. התפעול פשוט יחסית וניתן ללימוד בקלות ובמהירות על ידי צוללים בכל הרמות. בנוסף, צוללים משתמשים היום במצוף גם כאמצעי סימון סטנדרטי כאשר הם מתחת למים, כתחליף למצוף הסימון המסורתי. יתרונו הגדול בכך שניתן לנפח אותו בכל שלב משלבי הצלילה - מעל או מתחת למים - והוא נגרר מעל לצולל ללא מאמץ מיוחד. למעשה, כיום ישנן חברות צלילה הדורשות מכל צולל להיות מצויד במצוף כזה כתנאי להשתתפות בצלילות, בעיקר כאלה הפעילות באזורים המאופיינים בתנאי ים קשים או זרמים חזקים.
חסרונותיו של המצוף נעוצים ביכולתו של הצולל לנפחו במלואו, שכן אחרת לא יזדקף במים אלא "ישכב" על פני השטח וייאבד את רוב ניראותו. בנוסף, צוללים שלא התאמנו בשימוש במצוף עלולים למצוא עצמם נמשכים במהירות אל פני המים בפעמים הראשונות שינסו לנפח אותו תוך כדי צלילה. לכן, מומלץ לצוללים שלא עברו אימון בשימוש במצוף במסגרת קורס צלילה טכני (או כל קורס אחר) להתאמן באופן עצמאי במים רדודים לפני שינסו לעשות זאת בזמן אמת.
חיסרון נוסף יתגלה בים גבוה, בו המצוף יהיה מוסתר רוב הזמן. על מנת לתת מענה לבעיה זו פיתחו מספר חברות מצופי ענק בגובה של שני מטרים, אותם ניתן לראות ממרחק גדול גם בים גבוה. כמובן שמצוף זה אינו מיועד לניפוח מתחת למים, אך מעל המים הוא משפר בצורה משמעותית את סיכויי הצולל להיראות.
דגל
על פי אותו עיקרון, יש צוללים המחזיקים בכיס המאזן דגל מגולגל עם מוט טלסקופי או מפרקי. לאחר שעלו אל פני המים, הם מרימים את המוט עם הדגל בקצהו עד שייראה על ידי צוות השטח. אמנם הדגל אינו צף על פני המים בכוחות עצמו ויש צורך להחזיקו ביד, אך הוא קטן מאוד, אפילו יותר מהמצוף במצב מגולגל והתנפנפותו של הדגל ברוח מושכת תשומת לב ומגדילה את הנראות שלו.
ראי איתות
אמצעי זה נפוץ בכל העולם, בים וביבשה, ונחשב לאחד מאמצעי החירום הקבועים. הראי זול, פשוט, אינו תופס מקום כלל והחיסרון היחיד שלו הוא, שהוא זקוק לשמש על מנת לעבוד. ניתן לומר שתנאי זה מתקיים ברוב הצלילות הנעשות בעולם. הראי נמצא מכורח חוק בכל כלי-שיט היוצא לים וניתן בקלות לשים אותו בכיס המאזן. את ניצנוץ הראי אפשר לראות ממרחק כמה קילומטרים, כאשר נעשה בו שימוש נכון. יש לזכור שהוא אינו נראה לכל הכיוונים אלא יש לכוונו במדוייק לעבר המחלצים או צוות השטח. הראי איננו באמת ראי, אלא עשוי לרוב ממתכת מסוג כלשהו. אם ברצונכם לקחתו אתכם למים, כדאי לוודא שהוא עטוף בניילון עבה ואטום או שקית אטימה ייעודית. כמו כן מומלץ למרחו בכמות נדיבה של תרסיס סיליקון (או להתיזה לתוך השקית). בכל מקרה, בעלות של כ- 40 ש"ח ניתן להחליף את הראי אחת לפרק זמן מסויים ועדיין, בשיקול עלות-תועלת הרי שיצאנו נשכרים.
פתרון אחר הוא להשתמש בדיסק מחשב או מוסיקה (תקליטור) במקומו של הראי. הדיסק, כאשר צידו המבריק מכוון אל השמש, יעשה את העבודה באותה יעילות כמעט כמו הראי והוא, כמובן, אינו מחליד. ראיתי אפילו צוללים שקשרו דיסק לראש מצוף הסימון שלהם ע"מ להגדיל את יעילותו. חסרונו של הדיסק שהוא שביר לעומת הראי ובשעת הצורך עלול להמצא בכיס בחלקים. כמובן שכדאי לוודא שלא לקחתם איתכם לצלילה את סרט מסיבת הסיום של הבן או את אוסף השירים הרומנטיים שהכינה לכם החברה ליום השנה.
אם כן, עזבו חילוץ, תישארו בים.
מרעישים
אמצעים קוליים יש בשפע. כידוע, על כל מאזן (כמעט) יש משרוקית המיועדת לצורך זה בדיוק, אך לא כולם יישמעו למרחק גדול ביום של רוח חזקה. ישנם צופרי אוויר (זמבורות) המיועדים לחיבור לצינור האינפלייטור או לצינור עצמאי. שלא תטעו, לא מדובר על הצפצפה הקטנה עם קול הברווז, המיועדת לשימוש מתחת למים על מנת למשוך את תשומת הלב של בן הזוג (בכנות, מי שיצפור לי מתחת למים יקבל כנראה תשומת לב, אך לא מהסוג שלו קיווה). מדובר על צופר חזק במיוחד, המיועד לשימוש בחירום בלבד. קולו יכול להישמע ברדיוס של כמה מאות מטרים ולהזעיק את העזרה המיוחלת.
מוצר חדש ומעניין הוא הבאדי קול (Buddycall). זהו אמצעי קולי אלקטרוני זעיר היושב על פרק כף היד או המאזן ובעת לחיצה על הכפתור מתחת למים הוא פולט צפצוף אלקטרוני מתמשך לאות מצוקה. הצפצוף נשמע ברדיוס של 30 מטרים ומאותת לכל מי שנמצא באזור כי ישנו צולל במצוקה ויש להגיע לעזור לו. ניתן להשאיר את הצפצוף קבוע או לפרק זמן קצר, בהתאם להעדפתו של הצולל. לטענת היצרן, בניסויים שנערכו לא הייתה השפעה לצפצוף על התנהגותם של דגים או כרישים באזור. חיסרון מרכזי הוא מגבלת עומק של 30 מטרים, אך ניתן לצפות שאם יזכה להצלחה יפותח דגם העמיד לעומקים גדולים יותר.
מאירים
אמצעים אלה יעילים כמובן בלילה ומאחר שכל צולל נושא איתו פנס לצלילת לילה, הרי שזהו אמצעי איתות מצוין. אלא שלעתים פנסים מתקלקלים וסוללות נגמרות. בנוסף, אור לבן רגיל עלול להיבלע בקלות על ידי אורות רקע מכיוון החוף. ניתן להשתמש באמצעי איתות נוסף מנצנץ, או פנס בעל תאורה צבעונית (לרוב מקובל אדום), או בסטיקלייט כימי פשוט, אך האחרון חלש יחסית ובעל תוקף מוגבל. זכרו שאם אמצעי התאורה שלכם הוא כיווני, כמו פנס, יש להגביהו מעל לראש ולסובבו ב- 360 מעלות על מנת להיראות.
פירוטכניקה
גם כאן מדובר בתחום של אמצעים השאולים מתחום השיט. חוקי הימאות הבינלאומיים מחייבים הימצאותה של ערכת פירוטכניקה על הסיפון. עבורנו הצוללים ישנם מספר עזרים דומים, אבל קטנים יותר ומתאימים לצלילה.
זיקוקים
ערכת זיקוקים קטנה הנקראת גם עיפרון זיקוקים (או "עט נור") יכולה לשבת בקלות בכיס המאזן, בתנאי שאלו זיקוקים המיועדים לצלילה. זיקוקים אחרים פשוט יירטבו ולא יעבדו בשעת הצורך. התפעול הוא פשוט, בהתאם לסוג המתקן. יתרונו של הזיקוק הוא שהוא בולט מאוד למרחוק ומושך תשומת לב ביום ובלילה. החיסרון הוא שהוא נראה רק לזמן קצר. לכן, יש לעשות בו שימוש רק כאשר אנו יודעים בוודאות כי יש מחפשים באזור. ערכת זיקוקים תכלול בין שלושה לשמונה זיקוקים בעלי תאריך תפוגה של שנה עד שלוש שנים. חיסרון נוסף של הזיקוקים הוא שאסור להטיסם, שכן מדובר בחומר נפץ ואמצעי המוגדר כנשק חם או בעל פוטנציאל לעשות בו שימוש ככזה. לכן הם מתאימים לצלילות רק בגבולות המדינה שבה נרכשו.
לפידים ומצופי עשן
כפי שציינתי בהתחלה, בכל סירה ישנה ערכת פירוטכניקה מלאה הכוללת גם לפידים, מצופי עשן ורקטות.
רובם אינם מיועדים לצוללים. אך אם אירוע החירום מתרחש כאשר אתם על הסיפון (טביעה או היסחפות) או קרובים לסירה, בהחלט ניתן לעשות בהם שימוש. אמצעים אלה גדולים יותר ומספקים איתות לפרק זמן ממושך יותר (בין דקה למספר דקות) וביכולתם לחלץ אותנו מצרה גדולה, אך גם כאן יש לוודא כי יש מי שמחפש באזור לפני הפעלתם ויש לקרוא את הוראות ההפעלה ולבצען במדויק. זכרו כי מדובר בחומרי נפץ וחומרים דליקים ומתלקחים.
High Tech
בתחום המכשור האלקטרוני המתוחכם יותר, קיימים שני סוגי טכנולוגיות עיקריים בשימוש.
אמצעים תת-קוליים העובדים על שידור אות קולי המסמן מיקום. מעל המים מדובר בעיקר על משואות המשודרות באוויר כלפי מעלה ומתחת למים, "פינגרים" המשדרים אות ל-360 מעלות. סוג שני של טכנולוגיה היא יכולת השידור של גלים אלקטרומגנטיים, למעשה לכל מקום בעולם כאות מצוקה מתריע או כאות מאכן (איכון - מציאת כיוון).
מתחת למים 
מייצרים היום מכשירי ביות אישיים. למערכת זו שני חלקים: הראשון נמצא על הסירה או בחוף והוא משמש מקלט המזהה את השידור המגיע מכיוון הצוללים. חציה השני של המערכת נישא על ידי הצולל והא משדר אות תת-קולי באופן יזום בשעת מצוקה או באופן קבוע, תלוי בסוג המערכת. בצורה כזו יכול צוות השטח לזהות במהירות את הכיוון אל הצולל הנעדר ולהגיש סיוע.
חלק מהמערכות כמו ה- DiveTrackerTM Scout הן דו כיווניות ומאפשרות לצולל לחזור בבטחה אל הסירה ללא חיפושים מיותרים, ניווט מסובך או שחייה מעייפת על פני המים בסוף הצלילה.
על פני המים
לאחרונה מגיעים כמה חידושים מסעירים. מכשירי ביות אישיים בעלי כיסוי גלובלי מלא (כ-85% משטח כדור הארץ) הפועלים על רשת ה-GPS הלוויינית. לדוגמה, חברת Spot המייצרת את מכשיר הביות שלה כחלק מחבילה הכוללת דמי מנוי חודשיים למוקד חירום. החברה מתחייבת שבעת שידור אות מצוקה מכל מקום בעולם על ידי אחד המנויים שלה, מוקדני החברה ידאגו להתקשר למספרי הטלפון בחירום של המנוי ולהזעיק גם צוותי חירום מקומיים וגם ליידע את אנשי הקשר האישיים של המנוי.
מערכות אחרות כמו ה-PLB משלבות התראה על רשת ה-GPS ושידור משואה הנקלטת על ידי ציוותי חילוץ מהאוויר. מערכות אלה מתחייבות לספק הכוונה עד לרדיוס של 100 מטר ממקום השידור של האות, מה שבהחלט אמור לאפשר חילוץ מהיר ויעיל. אמנם, מכשירים אלה עדיין אינם אטומים לצלילה, אך ניתן בקלות לשים אותם בתוך נרתיק או קופסה אטומה וחלק אפילו מסופקים עם מכל אטום המיועד לצלילה.
רק שלא נזדקק...
כאשר אנו מתכננים טיול, נסיעה, או אפילו צלילה מקומית באזור חדש, לרוב איננו מקדישים את הזמן הראוי לחשיבה על התרחיש הגרוע ביותר האפשרי. בשנים האחרונות, עם התפתחותה של תיירות הצלילה ברחבי העולם, אנו שומעים לצערנו על לא מעט מקרים של צוללים שאבדו בים, מאוסטרליה ועד סיני. אפילו בים התיכון שלנו, המאופיין בזרמים קבועים וחזקים למדי, אנו עדים לפחות אחת לשנה למקרה של צולל שנסחף (בדרך כלל לכיוון צפון - לבנון) ואיבד קשר עם הסירה. בחלק מהאירועים הללו מעידים הניצולים כי ראו את צוותי החילוץ מחפשים אותם, אך לא היה להם במה לאותת בחזרה. במקרים נעימים פחות צוותי החילוץ מצאו את הצולל או הצוללים מאוחר מדי או שאלה לא נמצאו כלל.
יש ברשותנו אמצעים המאפשרים להימנע מגורל שכזה והם זולים (בוודאי ביחס לתועלת), זמינים ונכנסים בקלות לכיס המאזן. נעשה בחכמה כולנו אם נדאג ששם הם יימצאו. והלוואי שלא נזדקק להם לעולם...
