הסאן בואט
שנת הטבעה: 2010
מיקום גאוגרפי: החוף הצפוני באילת, מול מפרץ השמש.
עומק הקרקעית: 14 מ'
אורך הספינה: 30 מ'
הסאן בואט עומדת זקופה וגאה על קרקעית בעומק 14 מ' בחוף הצפוני באילת, המרחק מהחוף המצריך טילוף של 10 דקות או ניווט תת-ימי קליל. אורכה כ-30 מ', והמבנה שלה מגיע עד לעומק של מטרים ספורים מתחת לפני הים. הסאן בואט טובעה בשנת 2010 בשיתוף של גורמים רבים באילת, וביוזמה וניצוח של ההתאחדות הישראלית לצלילה.
בסביבתה הקרובה מונחים הרכבים האמפיביים, אשר הועתקו למיקום זה ממקומם הקודם לצד הפירמידה של דובק, גם היא בחוף הצפוני.
עד שנת 2000 הטביעה ההתאחדות הישראלית לצלילה 7 כלי שיט, 6 בים התיכון והשביעית, אולי המפורסמת והנצללת ביותר בארץ הסטי"ל אח"י סופה באילת. חוקי בינלאומים בעוסקים באיכות הסביבה קבעו נהלים שקשורים להגנת הים מפני זיהומים שונים ותהליך הטבעת כלי שייט הפך לכמעט בלתי אפשרי לכל מי שאימץ חוקים אלה, ומדינת ישראל היא אחת מהם.
בסוף שנת 2009, במהלך ועידה בינלאומית לאיכות סביבה ברומא, נדון הנושא של יצירת אתרים מלאכותיים מתחת לפני הים. החלטת הועידה היתה לשנות את ההגדרה לפעולה זו, מ- Dumping ל-Placement. רק מילה אחת, אבל הבדל עצום בהתייחסות. ההתאחדות פנתה לשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, ולגורמים נוספים במשרד, והסתבר שמה שנדחה בעבר בלאו מוחלט, מקבל כעת התייחסות חיובית.
בראשית השנה נודע לגור צור, מנהל "מרינה דייברס", שהספינה "סאן בואט" עוגנת בלגונה ככלי אין חפץ בו. אייל בר-ציון מקבוצת הריף לקח על עצמו את הטיפול בפרויקט הטבעת הספינה. שמוליק תגר מעמותת "הסביבה - מדבר וים" נרתם לסייע בצד הבירוקרטי והשגת האישורים. הושג אישור מהוועדה לתכנון ובנייה - המקומית והמחוזית, אך היה צורך לקבל אישור מהוועדה למתן היתרים להשלכת פסולת לים.
לפני כחצי שנה התכנסה הוועדה. את נושא ההטבעות ותרומתן לסביבה הימית ולפיתוח הצלילה הציגו מודי פילרסדורף - ראש הרשות לצלילה ספורטיבית, לירון תירוש - מנכ"ל ההתאחדות לצלילה, ואיציק קודוביצקי - מפקח זיהום ים במשרד להגנת הסביבה ומדריך צלילה בכיר. לאחר שהוועדה קיבלה החלטה עקרונית לחזור ולהתיר הטבעת כלי שיט, תחת תנאים מסוימים, נדונה ואושרה הטבעת ה"סאן בואט".
הספינה נגררה והועלתה למבדוק דרומית לנמל, שם החלו לנקותה ע"פ הדרישות המחמירות ביותר. אלי ורבורג ועוז גורן מהתחנה למניעת זיהום ים באילת נתמנו לבדוק ולאשר את ניקיון הספינה טרם ההטבעה.
הוועדה מינתה את ההתאחדות הישראלית לצלילה כאחראית לאתר החדש. תפקידנו היה להגדיר את דרישות בטיחות הצלילה, לוודא ולאשר את ביצוען כתנאי לקבלת היתר ההטבעה. ההגדרות והבדיקות בוצעו ע"י צוות בראשות רוני ברק, שנתמנה לרכז נושא זה בהתאחדות.
אייל בר-ציון עבד יום ולילה על פרויקט ה"סאן בואט", פיקח על עבודות הניקיון הבלתי-נגמרות, התרים את מועדוני הצלילה באילת על-מנת לכסות את עלויות העבודה, ואף דאג בעצמו להרחיב את הפתחים הצרים ולסלק מכשולים בהתאם לדרישות הבטיחות. כולנו התפתינו להשאיר את חדר המכונות פתוח לכניסת צוללים. אלא שמסביב למנוע הגדול עוברים בחדר עשרות צינורות, גורם העלול להפוך את החדר למלכודת מוות לצוללים.
עובדי המספנה נתבקשו לנסות לחתוך ולהסיר את הצנרת, אך לאחר מס' שעות בחום בלתי אפשרי ועם סכנת התלקחות תמידית, הרימו ידיים. הוחלט שלא לאטום את החדר לגמרי, אלא להרכיב בפתחו סורגים שימנעו כניסת צוללים, אך יאפשרו לדגים לקבוע בו את ביתם.
העבודות ב"סאן בואט" כמעט ונסתיימו, ונדרשו עוד כמה "מקצי שיפורים" בעקבות ביקורות בטיחות וניקיון אחרונות. אייל גייס מסגר שהכין הגה גדול לספינה, מה שודאי ישמש אתר צילום פופולרי לדורות של צוללים בעתיד. מתגברים על עוד כמה מכשולים בירוקראטיים, והספינה מורדת למים ויוצאת להפלגתה האחרונה, לאתר ההטבעה הנבחר בחוף הצפוני, מול מפרץ השמש, מזרחית למלון הרודס. ברזים שהותקנו מבעוד מועד בגוף הספינה נפתחים, הספינה של התחנה למניעת זיהום ים שואבת מים היישר אל תוך ה"סאן בואט", ואט-אט הספינה מתמלאת במים ושוקעת, בדרכה להפוך לאתר צלילה אטרקטיבי וראשון מני רבים – כך כולנו מקווים.
תודות:
לראש עיריית אילת, מר מאיר יצחק הלוי, שטיפל אישית בנושא ולמנכ"ל העירייה, מר פיליפ אזרד, שדחף את הפרויקט מתחילת הדרך.
לאנשי המשרד להגנת הסביבה, בראשות השר גלעד ארדן, לסמנכ"ל המשרד ויו"ר הוועדה מר יצחק בן-דוד,
ראש אגף ים וחופים מר רני עמיר, מזכיר הוועדה מר גידי בטלהיים, למנהל מחוז דרום של רשות הטבע והגנים, מר דורון ניסים. צוות התחנה למניעת זיהום ים באילת בראשות אלי ורבורג ועוז גורן, ולאיציק קודוביצקי.
למודי פילרסדורף, ראש הרשות לצלילה ספורטיבית ממשרד התרבות והספורט.
לחברה הכלכלית אילת ולקניון מול הים באילת, על תרומתם הנדיבה.
למרינה דייברס, אקווה ספורט, מנטה, פרודייב, קורל-סי, דיפ, אילן רפאל, דוגית, שבא-ים, דאן ישראל ולאקי דייברס שתרמו לכיסוי עלויות ההטבעה.
ולשני אנשים שבלעדיהם כלום לא היה קורה:
לשמוליק תגר, איש רב פעלים ועתיר זכויות, שזכה להצלחה נוספת במאמציו למען התיירות לאילת.
ולאייל בר-ציון, שניהל זוגיות ממושכת עם ה-"סאן בואט" בחודשים האחרונים, מילא בסבלנות אחר כל הדרישות ועבר את כל המכשולים – תודה בשם כל הצוללים.
