הטבעת כלי שייט
אוניות שטובעו כדי להוות אתרי צלילה, על ידי ההתאחדות הישראלית לצלילה
|
כלי-שיט מתחת למים תמיד מצית את הדמיון. זה אינו מקומו הטבעי ותמיד יש סיפור מעניין מאחורי ספינה טרופה, שיושבת על קרקעית הים. בנוסף, בעלי חיים רבים נמשכים לגוף הזר והמורכב שפלש לממלכתם ומוצאים בו בית ומסתור. לעתים קרובות מתפתחת חברת בעלי חיים עשירה סביב כלי השיט הטבוע ונוצרת שונית מלאכותית מרהיבה. מסיבות אלו, ובגלל הצורך ההולך וגובר ליצור אלטרנטיבות ראויות לצלילה בכדי להקל על העומס באזורי השונית הטבעית, הטבעת כלי-שיט כדי שיהוו אתר צלילה הפכה להיות עניין מקובל בעולם.
החל מ-1993 גם אצלנו. ההתאחדות הישראלית לצלילה היתה הגוף שיזם לראשונה והשיג אישורים להטבעת כלי-שיט באילת ובים התיכון, כדי להוריד לחץ צוללים מהשונית הטבעית האילתית הפגועה וכדי ליצור אתרי צלילה חדשים בים התיכון.
|
 |
גם ועדה בין-משרדית (שכללה את נציגי משרדי הביטחון, ביטחון הפנים, התחבורה ואיכות הסביבה) לקחה חלק בתהליך ונקבעו 5 אתרים
להטבעת כלי-שיט בים התיכון: אכזיב, ראש הכרמל, קיסריה, יפו ואשקלון.
ב-1993 נרכשה והוטבעה הספינה הראשונה - ביפו, בעומק 30 מ', שוקעה "זאב הים".
מאז הוטבעו על ידי הההתאחדות מספר כלי-שיט נוספים:
1994 הסטי"ל אח"י סופה באילת
1996 הגוררת "חוגלה" באשקלון
1996 הגוררת "איתנה" באכזיב
1996 הסטי"ל אח"י מזנק מול ראש הכרמל
1999 הסטי"ל אח"י כידון מול נהריה, כאנדרטה לנופלים במבצע "שירת הצפצפה" באנצריה בלבנון
2000 ה"סי גארד" באשקלון
2010 ה"סאן בואט" בחוף הצפוני באילת
2012 הסד"ג "ניצן" מול חופי אכזיב
2017 הסד"ג "גלעוז" מול חופי הרצליה
בראשית העשור הקודם הוכנס תיקון באמנת ברצלונה - אמנה עליה חתמו מרבית מדינות הים התיכון ב- 1984, שמטרתה למנוע השלכת פסולת לים.
התיקון לאמנה הפך את קבלת האישור להטבעה למסובך הרבה יותר, ומאז ועד שנת 2010 לא הוטבעו ספינות נוספות לחופי הארץ.
בתקופה האחרונה חל שינוי בגישת הגורמים האמונים על אכיפת האמנה בארץ ובחו"ל, שינוי שאיפשר בשנת 2010 את הטבעת הסאן בואט
בחוף הצפוני באילת, מאז הטבענו שתי מכמורתנים בים התיכון, הסד"גים ניצן בנהריה, ה"גלעוז" בהרצליה והיד עוד נטויה!
אתרי צלילה מלאכותיים - לירון תירוש (מתוך מגזין מס' 44)
