אינדיקציות לחוסר נוחות של צולל במים
מאת לירון תירוש
עונת הצלילה החלה, ועבור אלה מאתנו שעוסקים בהדרכה פעילה - קורס רודף קורס, כשבמקביל יוצאים גם לצלילות מודרכות וצלילות הכרות. מובן שכולנו מייחלים למספר גדול של חניכים וצוללים, אבל כשעוסקים לאורך זמן (ובעיקר בלחץ זמן) במספרים גדולים, אנו עלולים לפעמים לפספס את היחיד... כלומר, לא לזהות סימנים מקדימים לבעיות ומצבי לחץ אפשריים אצל צולל.
אף צולל אינו גומר אוויר, נכנס לפאניקה, קופץ למעלה או טובע, ללא סימנים מוקדמים למצב הלחץ בו הוא שרוי. מדריך או מוביל קבוצה מנוסה וערני יידע לעקוב היטב אחרי הצוללים ולזהות סימנים מוקדמים אלה. כמובן שגם בן הזוג של הצולל, אם הוא מודע ומחויב, יוכל להבחין באינדיקציות לחוסר נוחות ולמצב לחץ ולסייע לצולל ככל יכולתו.
להלן רשימת סימנים, שהופעת אחד או כמה מהם יכולה לשמש כאינדיקציה לחוסר נוחות של הצולל. אם הבחנתם בסימנים אלה, נסו לתקשר עם הצולל ולהבין את המקור לחוסר הנוחות ולטפל בו לפני שהסיטואציה תתפתח למצב לחץ.
לפני הצלילה: עוד לפני הכניסה למים ניתן לאתר צולל החושש מביצוע הצלילה. איתור מוקדם יאפשר לנו לברר את מקור החשש, להרגיעו ואף לנקוט בצעדי מניעה.
שאלות: אם צולל שואל הרבה שאלות, בעיקר כאלו שתשובה עליהן כבר ניתנה בתדריך, או שהיא ברורה מאליה, ייתכן שהוא סובל מחוסר ביטחון, חשש או חרדה.
התנהגות: אם צולל מפגין התנהגות שאינה אופיינית לו בדרך כלל, כגון התנהגות מוגזמת ומוחצנת ועודף דיבור, ייתכן שמדובר בניסיון להסתיר תחושת חרדה. גם ההפך הוא הנכון, אם הצולל שקט שלא כהרגלו ומכונס בעצמו.
התעסקות עם הציוד: עיסוק מוגזם בציוד, הרכבה ופירוק חוזרים, קושי בהרכבת הציוד, פניות למס' צוללים בבקשה שיבדקו אותו (מעבר לבן הזוג) יכולים להעיד על חוסר נוחות וחשש.
שכחה ופיזור: לכולנו קרה ויקרה ששכחנו פריט ציוד כזה או אחר במועדון/ברכב/על החוף ונאלצנו לחזור ולהביאו. עם זאת, אם צולל שוכח מס' פריטים או פעולות, או שאינו מבצע בעת ההכנות, ההגעה לצלילה והכניסה למים פעולות שהוגדרו במפורש בתדריך, ייתכן ופיזור הנפש שלו מעיד על מצב של לחץ נפשי.
קושי בכניסה למים ובשחייה: אם הצולל מתעכב במהלך הכניסה למים, ואיטי מאד בהתארגנות ובשחייה, ייתכן שמדובר בחשש שלו מפני הצלילה ובמעין ניסיון "לדחותה".
טיפול ומניעה: אם הבחנתם בסימן מקדים במהלך השלבים שלפני הצלילה, מומלץ לקחת את הצולל הצדה, לשוחח עמו בפרטיות ולברר אם אכן מדובר בחשש או חרדה ומה מקורם, להרגיע את הצולל ולתת לו פתרון במידת האפשר לפני הכניסה למים.
לעתים ניתן לטפל בחששות באמצעות הסחת דעת, למשל ע"י הסברים על מחשב הצלילה או פריט ציוד מעניין אחר, בע"ח ימי שאולי נראה בצלילה וכד'. אם הצולל הוא בגילאי הביניים (תיכון/צבא/סטודנט) ניתן לתת לו משימה או אחריות מסוימת בהכנות לצלילה (סיוע בארגון סירה/ארגון מצוף/לדאוג להביא מים/לדאוג שכולם ישתו), מה שיכול להסיח את דעתו מהחששות.
במים מומלץ לצוות את הצולל לבן זוג המוכר לכם כצולל טוב ובטוח, למקם את הצולל קרוב למוביל (או לסוגר שורות אם יש כזה בצלילה), להשגיח עליו ולהיות בקשר עין עמו לעתים קרובות.
במהלך הצלילה: יש לשים לב לכל התנהגות חריגה של הצולל. יש לשים לב לסימנים הבאים, העלולים להעיד על תחושת חוסר נוחות של הצולל, פחד או חרדה.
עיניים: יש ליצור קשר עין עם כל צולל מדי מס' דקות במהלך הצלילה. אישונים מורחבים וכן מבט מקובע או מנותק יעידו על מצב לחץ בו נמצא הצולל.
מסכה: מסכה מלאה בחלקה במים שהצולל אינו מנסה כלל לרוקנה, יכולה להעיד על חשש שלו מביצוע פעולת הריקון בעומק, או על לחץ נפשי שבעטיו כלל אינו שם לב למים במסכה.
בועות: כשצולל נכנס למצב של לחץ או חרדה, הדבר יתבטא בקצב הנשימה שלו. יש לשים לב למרווחים בין נשיפות האוויר שלו. אם המרווח בין פליטות הבועות מתקצר והולך, הצולל מתנשם במהירות וצפוי להיכנס למצב של נשמת. כך גם לגבי צולל המוקף כל הזמן בענן בועות שהוא עצמו פולט מהווסת.
ידיים: אחיזה חזקה בבן הזוג או בחבל, כשכף היד מהודקת בחוזקה ללא צורך, יכולה להעיד על הלחץ שהצולל שרוי בו. תנועות עם הידיים לצדדים מעידות על תחושת חוסר יציבות וניסיון של הצולל "לאזן" את עצמו. אם הצולל אוחז בידו ללא הפסק את הווסת שבפיו, את האוקטופוס, או את צינור הניפוח של המאזן, זה יכול לרמז על חשש או חרדה. כך גם לגבי רעידות או חיבוק של הגוף עם הידיים, כשטמפ' המים נוחה.
סימני ידיים: כשצולל מגיב באיטיות, בהססנות, או בתנועות רפות לסימני ידיים, או להפך, בתנועות חדות, מהירות ולחוצות, הדבר יכול להעיד על מצב לחץ.
רגליים: תנועות לא רציפות או לא סימטריות יכולות להעיד על חוסר נוחות הנובע מסנפירים גדולים או קטנים מדי למידת רגלו של הצולל. תנועות מאומצות יכולות להעיד על איזון לקוי או על סנפירים לא מתאימים – למשל כאלה ששטח הפנים שלהם קטן מדי עבור הצולל. חניך בקורס עלול לשכוח להניע את רגליו בעת השחייה כתוצאה מלחץ או מהתמקדות בגורם אחר.
קרבה פיזית למדריך/מוביל: אם הצולל נצמד יתר על המידה למדריך במהלך הצלילה, במיוחד בשלבים של תחילת שחייה או שינויי כיוון, הדבר יכול להעיד על חוסר ביטחון, לחץ או חרדה.
ציפה: אם הצולל נוטה לצוף למעלה, וכמות המשקולות שלו מספקת, ייתכן שהוא ממלא את הריאות לגמרי בכל שאיפה, דבר היכול להעיד על לחץ. אם הצולל מצוי דרך קבע מעל לקבוצה, ולא בגלל בעיות איזון, גם כאן ייתכן שמדובר בחששות, הגורמים לו להימנע מלהעמיק יותר מדי.
התעסקות בציוד הצלילה: אם צולל עסוק במהלך הצלילה שוב ושוב ברצועות המאזן שלו, בסידור חגורת המשקולות, בצינורות הווסת וכד', הדבר יכול להעיד על לחץ בו הוא שרוי, או על בעיה במיקום או בתצורת הציוד הגורמת לו לחוסר נוחות במים.
טיפול ומניעה:
אם במהלך הצלילה זיהית צולל המפגין אחד או יותר מסימנים אלה, עצור, הבט בו היטב, ונסה לאתר את מקור הבעיה. אם הנשימה שלו כבדה, סמן והדגם לו להרגיע את הנשימה במודע. פתור בעיות איזון ונוחות הציוד ככל שניתן וככל שישנן.
בהתאם להצלחה שלך באיתור הבעיה ובמתן פתרון, וכמובן למצב הצולל, שקול אם להמשיך בתכנית הצלילה כפי שנקבעה (למשל, האם להמשיך להעמיק או להתרחק מהחוף/סירה). אם החלטת להמשיך, ויש עמך סוגר שורות מנוסה, הצמד אותו לצולל זה. אם אין, הורה לו לצלול בסמוך אליך, ושמור עמו על קשר עין רציף ככל האפשר.
אם אין פתרון מספק למצבו של הצולל – סיים את הצלילה. אסוף את כל הקבוצה ובצע עלייה מבוקרת ומסודרת.
בסיום הצלילה הקפד לשוחח עם הצולל על תחושותיו והגורמים להן, נסה לתת לו טיפים מעשיים כדי למנוע בעיות דומות שעלולות לגרום לחוסר נוחות בהמשך, והדגש את הדברים אותם הצליח לבצע למרות חששותיו, כדי לחזק את החוויה החיובית ואת בטחונו העצמי.
מתוך מהדורה חדשה לספר "הצלה ומצבי חירום", שתצא לאור בחודשים הקרובים.
כל הזכויות שמורות למחבר ולהתאחדות הישראלית לצלילה.
