אחוות הטבעת – חלק ב'
אחוות הטבעת – חלק ב'
"מה התשלום על הצלילה אם לא מוצאים את הטבעת?"
"מ'זתומרת," אמר בנדה, "אין טבעת – אין כסף."
"זאת אומרת," חייכתי, "אין כסף – אין צלילה."
"שה, שה," היסה אותי, "למה להיות שלילי? בוא, נלך בראש שלך, ג'ינג'י. יש לי הרגשה טובה בקשר אליך."
חלק ב'
כשהפלגנו מיהר בנדה לנצל את ההזדמנות לשיחת גברים. "פרה מטומטמת," נאנק, "מי עושה סקי עם תכשיטים?"
הבטתי בידיו. הוא ענד שלוש טבעות זהב עבות, שרשרת זהב על צווארו, וגורמט. הוא הבחין במבטי.
"זה לא אותו דבר, ג'ינג'י," אמר, "אני בנאדם עם אחריות. וחוץ מזה, הטבעת שלה זה משהו מיוחד. תאמין לי, הביטוח של הטבעת זה פי כמה מהביטוח חיים של האישה."
"נו," אמרתי לו, "אז יש ביטוח. תקנה טבעת חדשה."
בנדה הרצין. "אתה עוד צעיר, ג'ינג'י. כשתגדל תבין שיש דברים שכסף לא קונה לך."
המום מהתובנה החדשה שנחתה עלי, ניווטתי את הסירות לאזור הסקי, לפי הכוונתו של בנדה. ככל שהתקרבנו לאזור, הלך בטחונו של בנדה והתערער. הוא שינה את דעתו מס' פעמים וכריס, מן הסירה השנייה, הביט בי בייאוש. זה עמד להיות חיפוש ארוך. לבסוף, קשרנו את הסירות לרפסודה, עליה נהגו גולשי הסקי להמתין לתורם. השעה היתה כבר מאוחרת והסירות האחרונות החלו לעזוב. הכרתי את מסלולן של הסירות והוריתי לכריס ולג'ורג' לצלול הלוך ושוב לאורך המסלול מזרחה. לאחר מכן, הורסט ואני נסרוק את השטח מנקודת הסיבוב של הסירות ולכיוון הרפסודה. פניתי לאושרה, שישבה מכונסת בסירה הסמוכה ושאלתי אותה אם היא זוכרת מתי נפלה הטבעת, סמוך לתחילת הסיבוב או לקראת סופו. היא הנידה בראשה באומללות, אך בטרם הספיקה לענות, התערב בנדה "איזה סיבוב, מה סיבוב. כל הזמן נפלה למים, זאת," אמר בבוז גלוי, "תאמין לי, ג'ינג'י, אני, תוך דקה, הבאתי אותה בביצועים של גולש, שכל האנשים מחאו כפיים. אפילו הנהג של הסירה הסתכל. זאתי, בקושי הצליחה להתרומם מהמים! מה אני יגיד לך ג'ינג'י, כשרק הכרתי אותה היתה מתרוממת הרבה יותר טוב!" והוא שאג בצחוק, מרוצה משנינותו שלו.
למזלו, כריס לא הבין עברית. אבל הטון היה ברור וכריס שלח בו מבט מלא גועל וחייך בעידוד לעבר אושרה המכווצת, לפני שירד למים בגלגול לאחור. ג'ורג' עוד קיפץ אנה ואנה בסירה, פולט מילים לא ברורות ומפנה אלינו מה שכנראה היה סדרת שאלות, שאיש מאיתנו לא הבין. לפתע פגעה רגלו בחגורת משקולות והוא זעק מכאב, מקבל, ככל הנראה, את התשובה לשאלתו.
לאחר שג'ורג' ירד למים והחל את הצלילה, החל בנדה לספר לנו על עסקיו חובקי העולם. לא ממש הקשבתי לו בתשומת לב, קולט רק את המלים "ייבוא", "ייצוא", "מכס" ו"דגים", אבל ודאי הייתי קשוב יותר מהורסט, שחבש מסכה לפניו, השתרע על בטנו בחרטום הסירה והשקיע את ראשו במים.
לפתע פסק בנדה מדיבורו. "למה הם לא עולים?" שאל.
"כנראה שעוד לא מצאו את הטבעת, ונשאר להם עוד קצת אוויר לחפש," עניתי.
בנדה הרצין. "זה לא צחוק, ג'ינג'י. כל הביזנס שלי בנוי על הטבעת הזאת. אתם חייבים למצוא אותה."
שאלתי אותו איך קשורה הטבעת לעסקיו. הוא הביט אל אושרה, שבהתה בים.
"אתה רואה אותה? עד שהכרתי אותה, הייתי גם בביזנס, אבל לא הצלחתי מי-יודע-מה, אני לא מתבייש להגיד. פעם ישבתי במסעדה עם אנשים, וסגרנו איזו עסקה, וזאתי מתקרבת אלינו עם לוח כזה של תכשיטים למכור. ואני, שהיה לי בדיוק מצב רוח טוב, וגם היתה לי הרגשה טובה בקשר אליה, ראיתי אצלה את הטבעת הזאת, עם הסימן של הדולר, ושילמתי לה בשביל שתשים את הטבעת על האצבע ותחתום על העסקה עם הטבעת. ככה, למזל. אוקצור, מה אני יגיד לך, העסקה הצליחה פיצוץ. הרווחתי ים כסף. ואני בנאדם שמאמין. חודשיים חיפשתי אותה בכל תל אביב עד שמצאתי אותה. והקטע הוא, שהטבעת עוד היתה אצלה על האצבע! נו, אז זה לא סימן? רציתי לקנות את הטבעת, אבל על האצבע שלי היא לא עלתה. מפה לשם התחלתי לדבר איתה ובסוף התחתנו, כי באמת היתה לי הרגשה טובה בקשר אליה. ותדע לך, ג'ינג'י, מאותו יום אין עסקה שאני לא מביא את אושרה, שתחתום לי עם הטבעת. ואין עסקה שאני לא מצליח. תשאל מי שמבין בייבוא דגים, כל אחד יגיד לך שבנדה מספר אחד בארץ. גם בייצוא אני חזק. תגיד לי, הוא לא נושם?"
השאלה התייחסה להורסט, שכבר מזה זמן לא הוציא את ראשו מהמים.
"הוא משתדל שלא," עניתי, "הוא מאמין שבני האדם גוזלים אוויר מהפלנטה. הוא אומר שהוא שומע קולות שאומרים לו את זה."
"אמונה זה חשוב," אמר בנדה בביטחון, "בשביל זה אני מאמין בגורל. בשביל זה אתם חייבים למצוא לי את הטבעת הזאת."
"אני לא מאמין גדול בגורל," אמרתי לו, "אתה קובע את הגורל שלך בעצמך."
"באמת?" קפץ בנדה, "אז איך תסביר את זה שהטבעת מביאה לי מזל? תדע לך, פעם, כשאושרה היתה בבית חולים נסעתי לחתום עסקה בחו"ל בלי הטבעת ונפלתי חזק."
"היה פעם," סיפרתי לו, "שליט יווני בשם פוליקרטס, שכל מה שעשה הצליח. מלך מצרים, שהתארח אצלו, אמר לו שהוא מצליח יותר מדי והוא עלול לעורר את זעם האלים. הוא הציע לו שייקח את היקר באוצרותיו וישליך אותו אל הים, כדי להביא על עצמו קצת ביש מזל וכך להימנע מזעם האלים. פוליקרטס שמע בעצתו והשליך את טבעת החותם שלו אל הים. למחרת הגיע דייג לארמון ובידו מתנה למלך – דג גדול. כשפתחו את בטן הדג מצאו בתוכה את טבעתו של פוליקרטס. אתה מבין," אמרתי לו, "אם יש כזה דבר, מזל טוב, הוא יחזור אליך אפילו אם תשליך אותו לים."
"בוא'נה, ג'ינג'י," אמר בנדה, "אתה גנוב? מה זה הסיפורים האלה? והפוליקרבונט שלך, מה הוא זורק טבעות לים? אפילו אושרה לא כזאת מטומטמת. לדעתי הוא רצה לדפוק את הביטוח ואתה לא הבנת ת'פואנטה. תאמין לי, היה לי שכן יווני. ממזרים גדולים אלה. בעצם," הוסיף לאחר מחשבה, "אולי היה בולגרי. אבל אותו עיקרון."
השיחה נקטעה כשכריס – וג'ורג' אחריו – יצאו מן המים בידיים ריקות. בנדה פצח בשטף קללות ותלונות, כשעיקר זעמו מופנה כלפי אושרה, שספגה הכל בהבעה כנועה ומיוסרת. זה די נמאס לי. הוריתי לכריס לחזור עם אושרה והסירה השנייה למועדון. ירדתי עם הורסט למים, כשאני מותיר את בנדה עם ג'ורג', שהחל לספר לו בגמגום חסר פשר מחוויות הצלילה שסיים כרגע. בנדה, מצדו, סבר שאין ראוי מג'ורג' לשמוע על עסקי ייבוא הדגים.
בתחושה שאני עומד להחמיץ דיאלוג פורה, שקעתי אל מתחת למים, כשהורסט בעקבותי. עומק הקרקעית היה כחמישה עשר מטרים. הראות לא היתה טובה במיוחד והקרקע חולית. התהפכתי כשראשי כלפי מטה ושקעתי עד שהתאזנתי כמטר מעל לקרקעית. בזהירות, כדי לא להרים אבק, התחלתי לסרוק את הקרקעית. אשפה לא היתה חסרה שם, מה שהפריע לסריקה וחייב אותי להתבונן מקרוב בעצמים השונים, לודא שהטבעת אינה מסתתרת ביניהם. מה שעוד הפריע היה הורסט, שבהנאה גלויה הצביע על כל כפכף מפלסטיק או קשת לשיער. כשמצא חזיית ביקיני, לא היה גבול לאושרו. אך שום טבעת לא נראתה וכשהתקרבנו חזרה לרפסודה התחלתי לרוקן אוויר מהווסת, במטרה לסיים את הצלילה מהר יותר.
כשעלינו ללא הטבעת, נראה בנדה כאילו חרב עליו עולמו. הוא ניסה לשכנע אותי לצלול שוב, אך החשכה ירדה במהירות. חזרנו למועדון. בנדה הזועף דחף כמה שטרות לידיהם של ג'ורג' והורסט. לא יכולתי להביא את עצמי לקחת כסף מידיו, אך התעקשתי שישאיר כסף עבור כריס. ג'ורג' מיהר בעקבות בנדה, ממשיך כנראה מונולוג בלתי מובן שהחל עוד בעת שצללנו. הורסט מישש בחמדה את חזיית הביקיני ופסע לחדר הקומפרסור, להאזין למסרים שרק הוא שמע ואני הלכתי להתקלח.
בימים הקרובים שמענו שבנדה עבר בין מועדוני הצלילה, שוכר כל פעם צוות אחר לסרוק את קרקעית הים עבורו, אך ללא הצלחה. עם הזמן, הפך הסיפור לפולקלור מקומי.
