אתרי צלילה מלאכותיים

אתרי צלילה מלאכותיים

האם כבר קרה לך שהבטת בספינת קרוז מרשימה, באניית סוחר עמוסה, או אפילו ביאכטה מעוגלת חמוקיים וחשבת לעצמך – "כן, אבל איזה אתר צלילה היא היתה יכולה להיות..."
אל תטרח להכחיש. רואים עליך.
החדשות הרעות הן, שאתה שרוט. לא, אתה בנאדם חולה, ברצינות.
החדשות הטובות הן, שאתה לא לבד. ממש לא. למעשה, קח מספר ועמוד בתור.

הרצון ליצור מוקדי עניין מתחת למים, הוא רק אחת מהסיבות להקמת אתרי צלילה מלאכותיים. להלן מס' סיבות נוספות:

* יצירת שונית אלמוגים מלאכותית להעשרה ו/או שיקום של שונית טבעית.

* יצירה ושיקום של בתי גידול לדגה ולאוכלוסיות ימיות.

* יצירת מוקד משיכה לצוללים בקרבת שונית אלמוגים טבעית, על-מנת להפחית את העקה (עומס) על השונית הטבעית.

* יצירת אתרי צלילה כאטרקציות תיירותיות.

* עידוד אוכלוסיות הדגים למטרות דיג מסחרי, חובבים וספורט.

* חקלאות ימית.

* מחזור חומרי פסולת.

* עיצוב ופיתוח של אזורים חופיים.

נסקור כאן כמה סוגים של אתרי צלילה מלאכותיים, מוצלחים יותר ופחות, וננסה לעמוד על יתרונותיהם וחסרונותיהם ובעיקר, על מידת התאמתם לאזורנו.

שוניות מלאכותיות  

השימוש בשוניות מלאכותיות לצורך שיקום, תגבור או החלפת השונית הטבעית מקורו ביפן, ובראשיתו נועד לסייע לדיג המסחרי, ע"י יצירת בתי גידול חדשים לדגה.

ההתדרדרות שחלה בעשורים האחרונים במצב שוניות האלמוגים, תוצאה של שינויי אקלים, תופעות טבע שונות וגם התערבות אנושית, כגון זיהום ממקורות שונים ונזקי ספינות, דיג וצוללים, הביאה לניסיונות רבים ליצור תחליף מלאכותי לשונית, שיהווה בית גידול לאלמוגים ולדגים כאחד. 

הניסיונות הראשונים היו מבוססים על שימוש בפסולת תעשייתית - גרוטאות ברזל ובטון, צמיגים, וכד'. חלקם הצליחו להוות בית גידול לדגים שונים. קליטת אלמוגים התבררה כבעייתית יותר. היפנים, כהרגלם, לקחו את העסק ברצינות ובעוד שהאמריקנים המשיכו להשליך גרוטאות לים, המחקר היפני כבר עבר להילוך גבוה במטרה לייצר בתי גידול מלאכותיים לדגים - הכל, כמובן, למטרות דיג מסחרי.

במהלך השנים נבחנה יכולתם של חומרים שונים להוות מצע לגידול אלמוגים, והתוצאות השפיעו על השימוש בחומרים לבניית שוניות מלאכותיות. יש לציין, כי קיים פולמוס מתמיד באשר לבניית שוניות מלאכותיות. מצד אחד נמצאים אלה השוללים כל התערבות מלאכותית בטבע, הטוענים כי יש להניח לשונית להשתקם לבד, ולרכז את המאמצים בבלימת הגורמים שהביאו מלכתחילה להתדרדרות במצבה. מן הצד השני ישנם אחרים, הגורסים כי התערבות נכונה ומבוקרת יכולה לייצר פיצוי - ולו גם חלקי - לנזקים שנגרמו, וכי בניית שוניות מלאכותיות יכולה לפצות גם על נזקי טבע, כגון שיטפונות, צונאמי וכן על תופעת הלבנת האלמוגים (Coral bleaching). גם בקרב אלה המסכימים על הצורך בבניית שוניות מלאכותיות, יש המצדדים בשימוש בחומרים טבעיים -

סלעי יסוד ושברי אלמוגים מתים, בעוד שאחרים עסוקים בחיפוש אחר חומרים בלתי מתכלים, שלא יגרמו נזק לסביבה ויהוו מצע נוח לקליטת אלמוגים וצמיחתם, בדרך טבעית או באמצעות שתילת אלמוגים.

 

שימשו לבניית שוניות מלאכותיות:                                 חומרים מומלצים כבסיס לשוניות מלאכותיות:

כלי שיט.                                                               סלעים.

כלי רכב.                                                               בטון ובטון מחוזק.

אסדות קידוח.                                                         ברזל ופלדה.

גשרים.                                                                פלסטיק, P.V.C וכד'.  

צינורות בטון.                                                                        קרמיקה.                                                      

לוחות וצינורות פלסטיים.                                             ברזל עם כיסוי גירני.                                          

מנועים ומכלי דלק.

צמיגים.

תנורים ומכונות כביסה.

פסולת פחם.

ריפים כדוריים - Reef Balls 

צורה זו של שונית מלאכותית משווקת ע"י ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח הנקרא Reef Ball Foundation. ייצור הריפים הכדוריים נעשה באמצעות תבנית פיברגלאס חלולה וכדורית (קיימת בגדלים שונים), שעל פניה ממוקמים מספר פתחים עגולים. במרכז התבנית מנפחים בלון פוליפורם גדול, ומכל אחד מהפתחים העגולים בתבנית מנפחים בלונים קטנים עד שהם נצמדים לבלון הגדול. לאחר מכן יוצקים בטון לתוך התבנית. לאחר התקשות הבטון מפרקים את התבנית החיצונית אך משאירים בינתיים את הבלונים המלאים באוויר בתוך הריף הכדורי, שקרקעיתו שטוחה.

השלב הבא הוא הכנסת הריף הכדורי למים. הבלונים המנופחים מייצרים ציפה לא מבוטלת המאזנת את משקל הבטון ומאפשרת התנהלות נוחה במים. הריף הכדורי מושקע ומכוון למקומו ע"י שחרור אוויר מדורג מן הבלונים השונים.

לאחר שהריף הכדורי מיוצב במקום המיועד לו על קרקעית הים, מרוקנים את האוויר מכל הבלונים ושולפים אותם דרך הפתחים, לשימוש חוזר. נוצר כדור בטון חלול, בעל קרקעית שטוחה ופתחים רבים, היכול לשמש בית גידול לדגים, בה במידה שצדו החיצוני יכול להוות תשתית להתיישבות אלמוגים.

הארגון מתגאה בהצבת כחצי מיליון ריפים כדוריים בכ- 60 ארצות. במקומות מסוימים משתמשים בריפים כדוריים כשובר גלים תת-מימי סמוך לחופים, כמצע לגידול צדפות למאכל ואף כאנדרטאות זיכרון לצוללים שהלכו לעולמם.

הארגון מציע תבניות בגדלים שונים ואף צורות שונות, כגון "עוגת שכבות", פירמידות חלולות, כדורים מעוצבים בצורה אמנותית, ועוד. 

יש לומר, כי לשיטה זו יש מתנגדים, מטעמים שונים. חשבו, למשל, כמה קל למי שעוסק בדיג תת-מימי, לצלוף בדגים בתוך הריף הכדורי...

למידע נוסף - www.reefball.org

 

ניסיונות מקומיים 

בשטח המכון הבין-אוניברסיטאי באילת נערכים מזה שנים ניסויים רבים בדגמים של שוניות מלאכותיות. שלוש דוגמאות בולטות לשוניות ניסיוניות שהוצבו במפרץ אילת, הן הפירמידה והרכבים האמפיביים בחוף הצפוני ושונית תמר בחוף אלמוג. 

 

הפירמידה הוקמה בשנת 1992 ביוזמת פרופ' יהודה בניהו מאונ' ת"א, בשיתוף המכון הבין-אוניברסיטאי באילת ובמימון חברת "דובק". זוהי קונסטרוקציה מתכתית בצורת פירמידה, שגובהה כ- 12 מטרים ובתוכה פירמידה נוספת, קטנה יותר. דפנות הפירמידה מצופות ברשתות, שנועדו לשמש בסיס להתיישבות אלמוגים. במהלך השנים היתה התיישבות של אלמוגים על הפירמידה, אך אם בגלל צורת המבנה, ואולי בגלל המיקום, מדובר בעיקר באלמוגים רכים.

 

הרכבים האמפיביים שימשו לטיולי ים ומדבר באיזור אילת לפני כארבעים שנה. בראשית שנות ה- 90 הוטבעו רכבים אלה בחוף הצפוני, בתוספת מכבש דרכים וגרוטאות מתכת נוספות, בתקווה שיתפתח עליהן ריף מלאכותי. גם כאן ניתן לומר שהציפיות נכזבו, ומיקומם בתוך איזור בו קיימת תנועת סירות ערה אף הקשה על הצלילה במקום.

לאחרונה הועתקו הרכבים ממקומם לאזור סגור לשיט, בתקווה שיהוו לפחות אתר צלילה אטרקטיבי, גם אם שונית אלמוגים כבר לא תצמח מהם.

 

שונית תמר, אותה הגה ד"ר נדב ששר מאונ' בן-גוריון, הוצבה בחוף אלמוג בשנת 2007. השונית בנויה מחלקי בטון מודולריים המשתלבים יחדיו, ובמרכזה "עץ תמר" העשוי צינורות מתכתיים. פני הבטון נוצקו מחוספסים במכוון, להקל התיישבות אלמוגים. מס' מינים של דגי שונית הפכו את שונית תמר לביתם כבר לאחר הקמתה, ומאז נערכה גם שתילת אלמוגים על השונית.  

 

מי שמטביע משפיע  

מקומות רבים בעולם, בהם מצויות שוניות אלמוגים (שונית חוגרת או שונית אטול),  הם גם לא קלים לניווט כלי שיט. הריפים הרדודים מהווים מכשול טבעי שאינו נראה בבירור, ולא מעט אניות סיימו את דרכן על הריפים או לצדם, מתחת למים.

אניות שטבעו בסמוך לשוניות אלמוגים, שימשו פעמים רבות כבית גידול נוסף לדגי השונית, וחלקן אף כוסו עם השנים באלמוגים והפכו לחלק מן השונית.

אך טבעי הדבר, שכשנערכו ניסיונות בהקמת שונית מלאכותית, עלה הרעיון להטביע ספינות שסיימו את דרכן, כבסיס לשונית כזו.

בהמשך, אומץ הרעיון גם במקומות בהם לא יכולה להיות צמיחת אלמוגים, וספינות הוטבעו אך ורק כדי לשמש אתר צלילה. קל להבין מדוע. הדוגמה הבולטת מאזורנו היא ה"זנוביה", ספינה שהובילה משאיות ומכולות וטבעה ליד לרנקה, קפריסין, לפני כמעט 30 שנה. לקח לקפריסאים אמנם כמה שנים לקלוט את הפוטנציאל התיירותי העצום, אך כיום לא יהיה זה מוגזם לומר שרוב תעשיית הצלילה של האי מבוססת על סיפוניה העצומים והשקועים של ה"זנוביה".

במדינות רבות לא המתינו שספינה תשקע בקרבת החוף, וטרחו לסייע לטבע בהטבעה יזומה של ספינות. אחת ההטבעות הראשונות התרחשה בפליימות, אנגליה, שם טובעה ספינה שנועדה לשמש כמתקן אימונים תת-מימי לצוללים. בשנים האחרונות הדוגמה הבולטת ביותר היא ה"אוריסקני", נושאת מטוסים אמריקאית שיצאה משירות הצי והוטבעה כאתר צלילה במפרץ מכסיקו, ליד פנסאקולה, פלורידה.

שני גופים שרשמו לזכותם הטבעות רבות של כלי שיט כדי שישמשו כאתרי צלילה הם החברה לריפים מלאכותיים של קולומביה הבריטית, קנדה (The Artificial Reef Society of British Colombia) וההתאחדות הישראלית לצלילה.

 

הטבעות שנעשו ע"י ההתאחדות הישראלית לצלילה:

ההטבעה	שנה	מיקום
סי-גארד	2000	אשקלון
אח"י כידון	1999	שבי ציון
הגוררת חוגלה	1998	אשקלון
הגוררת איתנה	1996	אכזיב
אח"י מזנק	1996	חיפה
אח"י סופה	1994	אילת
זאב הים	1993	ת"א

  

 

הטבעות שנעשו ע"י The Artificial Reef Society of British Colombia:

ההטבעה	שנה	מיקום
בואינג 737	2006	קולומביה הבריטית
HMCS Cape Breton	2001	קולומביה הבריטית
HMCS Yukon	2000	קולומביה הבריטית
HMCS Saskatchewan	1999	קולומביה הבריטית
HMCS Columbia	1996	קולומביה הבריטית
HMCS Mackenzie	1995	קולומביה הבריטית
HMCS Chaudière	1992	קולומביה הבריטית
MV G.B. Church	1991	קולומביה הבריטית

 

החברה לריפים מלאכותיים של קולומביה הבריטית אף רכשה בשנה שעברה את המשחתת "אנאפוליס" מן הצי הקנדי, ובכוונתם להטביעה בקרוב.

 

הטבעות נוספות ברחבי העולם:

בין השנים 1987-2000 הוטבעו 8 ספינות מול סן-דייגו, קליפורניה, והאזור זכה לכינוי Wreck Alley. שם דומה ניתן לאזור מול האי קופר, אחד מאיי הבתולה הבריטיים, שם טובעו ארבע ספינות בין השנים 1991-2001.

מול חופי פלורידה הוטבעו ספינות כבר בשנות ה- 80, ובנוסף ל"אוריסקני" שכבר הוזכרה, טובעה מול קי-ווסט בחודש מאי השנה ה"ואנדנברג", אניית תובלה ששירתה את חילות ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה. האנייה, שאורכה כ- 160 מטרים, היא האתר המלאכותי השני בגודלו בעולם, אחרי ה"אוריסקני" הענקית (276 מטרים).

ספינות נוספות טובעו במהלך השנים באנגליה, אוסטרליה, ניו-זילנד ואיי קיימן בים הקאריבי, שם טובעה ספינה ראשונה כבר ב- 1980, והשנה בכוונתם להטביע ספינה נוספת, שנרכשה ע"י ממשלת איי קיימן מן הצי האמריקני.

כן, קראתם נכון. ממשלה שהכירה בפוטנציאל התיירותי של אתר צלילה.               

  

הכנת כלי שיט להטבעה: הסרת מצברים. שאיבה וניקוי של דלקים, שמנים, חומצה. ניסור או אבטוח תרנים. סילוק חלקים נתיקים או צפים, פירוק חלקי עץ. אטימת חדר מכונות. ריתוך דלתות במצב פתוח או סגור. הסרת מכשולים פוטנציאליים, זכוכיות, כבלי חשמל, חבלים.

 

 

לפני שמוציאים את הפקק 

שני גורמים עצרו את מסכת ההטבעות בשנות האלפיים - התיקון לאמנת ברצלונה שנתקבל בראשית 2002 והעלייה במחירי הברזל, שהפכה את פירוק האניות הישנות והמושבתות למשתלם והורידה אותן מרשימת המועמדות להטבעה.

אמנת ברצלונה נחתמה ב- 1984 ע"י רוב מדינות הים התיכון, ואם ניתן לתמצת אותה למשפט אחד, היא מגדירה אילו חומרים ובאילו תנאים אסור לזרוק לים.

כפי שניתן לראות מרשימת ההטבעות, כל שנדרש היה כדי לעמוד בתנאי אמנת ברצלונה, הוא ניקוי האנייה מן החומרים האסורים טרם הטבעתה. 

התיקון לאמנת ברצלונה שינה את המצב, משום שאסר, למעשה, על השלכת כל חומר לים, אלא אם כן מתקיימת שורה של תנאים המפורטת בתיקון. מעשית הפכה קבלת האישור להטבעה למשימה מסובכת הרבה יותר.

על-מנת להטביע ספינה לחופי מדינת ישראל, יש לקבל אישור מהמשרד להגנת הסביבה, מהמשרד לביטחון פנים, ממשרד הביטחון וממשרד התחבורה. בראשית שנות ה- 90 הביאה השתדלות ההתאחדות לכינוס ועדה בין-משרדית, שבראשה עמד פרופ' אהוד שפניר. ועדה זו אישרה חמש נקודות להטבעה:

ת"א (זאב הים), אשקלון (חוגלה ואח"כ ה"סי-גארד"), קיסריה (לא נוצלה), חיפה (אח"י מזנק) ואכזיב (איתנה).

למעשה, הטבעת כלי שיט נוסף באחת מנקודות אלו דורשת רק את אישור המשרד להגנת הסביבה. יתרה מזאת, כיוון שכל עניינם של המשרדים האחרים הוא בהשפעה שתהיה לאתר הצלילה על נתיבי השיט, ניתן לומר שכל הטבעה בצמוד לאתר קיים, שלא תשנה את הנתונים הקיימים של האתר (נקודת ציון, מיצוף, גובה מכסימלי/מרחק מפני המים) מחייבת רק את אישור המשרד להגנת הסביבה ובמקרים מסוימים, גם את אישור הרשות המקומית שבתחומה נמצא האתר.

 

אלא שאם בוחנים את כלי השיט שהוטבעו עד כה, מגלים שהעניין מורכב אף יותר מהשגת כלי שיט ואישורים להטבעה. אח"י "מזנק", תוך שנים בודדות מאז הטבעתה, הפכה לגל גרוטאות על קרקעית הים. גם מצבה של אח"י "כידון", שהוטבעה לפני עשר שנים כאנדרטה לחללי אסון השייטת, אינו מזהיר. הסערות שברו את הספינה, הכיסאות שהוצבו על הסיפון פורקו והוטבעו מחדש על אנדרטת בטון בסמוך לשברי הסטי"ל. לעומתן, הסטי"ל שהוטבע באילת, אח"י "סופה", עשיר בדגה, מתכסה פה ושם באלמוגים, וללא כל ספק מהווה את אתר הצלילה הפופולרי ביותר באילת. מטרותיו הושגו במלואן - יצירת אטרקציה לצוללים, יצירת ריף מלאכותי והפחתת הלחץ על השונית הטבעית.

הסטי"ל באילת נמצא במיקום אידיאלי. הוא ממוקם בעומק סביר, בקצה הצפוני של מעין בליטה בקו החוף, המגנה עליו מסערות דרומיות ומזרמים. ה"יתוש", ספינת סיור שהוטבעה עוד בשנות ה- 80 מול מועדון אקווה ספורט, נמצאת ממש בראש בליטה זו, וייתכן שזו הסיבה שאלמוגים כמעט ולא התפתחו עליה.

גוף הסטי"ל עשוי מלוחות מסגסוגת פלדה ואלומיניום המרותכים זה לזה. באילת הים לא הציב בפני הספינה אתגרים משמעותיים. בים התיכון, לעומת זאת, לא החזיק הגוף מעמד ולוחות הסטי"לים קרסו בפני הכוחות האדירים של הים.

 

נתונים שיש לקחת בחשבון טרם הטבעה:

החומר ממנו עשויה הספינה וצורתה.

גובה התרנים ועמידותם.

עומק נקודת ההטבעה, פרופיל ומבנה הקרקע במקום.

משטר הזרמים במקום ההטבעה.

כיצד תנוח הספינה על הקרקעית (על השדרית/על צדה).

כיוון חרטום הספינה על הקרקעית. 

פארקים תת-מימיים  

כדי ליצור אתר צלילה אין זו חובה להקים שונית מלאכותית או להטביע ספינה. יש עוד אופציות. בראשית שנות ה- 90 הקים הפסל דן רפפורט גן פסלים תת-מימי מול השק"ם הישן של אילת (מלון מרידיאן כיום). גן הפסלים הוקם בתרומת ההתאחדות לצלילה ומשפחת מיכאלי, שחפצה להנציח את זכרו של עופר מיכאלי ז"ל, מדריך צלילה שצלל אל הבלו-הול בסיני ולא שב.

הפסלים הורכבו מכדורים חלולים, מהם יצאו זרועות מפותלות. הפסלים היו בעלי ציפה חיובית בזכות האוויר הכלוא בתוכם, וחוברו לקרקע הים בשרשראות.

הבעיה היתה במיקום. גן הפסלים מוקם באזור שהראות בו אינה טובה, ועל פני המים מתקיימת תנועת סירות ערה, העלולה לסכן צוללים. תנאים אלו גרמו למיעוט צלילות במקום. בעיה נוספת היתה ששום גורם לא היה אחראי על תחזוקת האתר, ועם השנים התמלאו חלק מהפסלים מים ושקעו לקרקעית, ואילו האחרים התנתקו מהקרקע, צפו אל פני המים ונסחפו הלאה משם.

אין ספק שלו היה גן הפסלים ממוקם בקרבת מועדון צלילה, או מהווה יעד פופולרי לצלילות, היו הצוללים במקום דואגים לתחזקו ולתקן את הטעון תיקון.

דוגמה טובה ניתן למצוא בפארק הארכיאולוגי שהוקם בנמל העתיק של קיסריה ע"י רשות העתיקות, ביוזמתו של פרופ' אבנר רבן ז"ל. המוצגים השונים מסומנים בשלטים וחבלים מקשרים ביניהם. במועדון הצלילה בקיסריה מחלקים לצוללים מפות של הפארק ומוציאים צלילות מודרכות לאתר, ואף דואגים לתחזק את החבלים והשלטים במקום.

המיקום, אם כן, חשוב לא פחות מתנאי הצלילה. רשות העתיקות הקימה לפני כשמונה שנים פארק ארכיאולוגי נוסף מול חיפה. בהיעדר מועדון צלילה קרוב, ומכאן גם מודעות לקיום הפארק, איש אינו צולל באתר זה.

פארקים מסוג זה יכולים להפוך לאתרי צלילה אטרקטיביים, הם זולים יחסית ופשוטים להקמה. אך מיקומם חייב להיות נגיש לצוללים, עצמאית או באמצעות מועדון צלילה, וחייב להיות גורם מוסכם שייקח על עצמו את התחזוקה השוטפת של האתר.

 

7 דברים שכדאי לך להכין בפארק תת-מימי:

1. אזור מסומן במצופים ואסור לתנועת כלי שיט.

2. מצוף חיצוני לקשירת סירות צוללים.

3. שילוט מחוץ למים עם תיאור הפארק, מידע חיוני והוראות בטיחות.

4. מסלול הכוונה תת-מימי לאתר, הכולל שילוט ומצופים קשיחים מחוברים לקרקעית.

5. חבל עלייה אנכי מן האתר לפני המים.

6. מפה אטימה למים/מפלסטיק שמחולקת ע"י המועדונים לפני צלילה בפארק.

7. אטרקציות. דברים שמעניין לראות. אחרת אתה יוצא די טמבל עם ששת הסעיפים הקודמים.  

 

פארק איזון תוכנית שאנו מנסים לקדם כבר זמן מה, היא של פארק איזון תת-מימי. המטרה היא למקם מתקנים שונים בסמוך למועדוני צלילה בים התיכון ובאילת, שיאפשרו לחניכי הקורסים ולצוללים מוסמכים להתאמן על איזון נכון מתחת למים, ולהגיע לרמת איזון שתאפשר צלילה בטוחה וצלילה נכונה בקרבת שונית אלמוגים. בתחרות "גביע המצולות" שנערכה לאחרונה באילת מיקמנו שורות של חישוקים מתחת למים, בתוכם היו המתחרים צריכים לעבור בלי לגעת בחישוק. החישוקים הורכבו מצינורות השקייה בקוטר של 90 ס"מ, והוצבו בטורים. טור של חישוקים בעומק אחיד, טור של חישוקים בעומקים משתנים, וצלע בה החישוקים אינם בטור אחיד ויש לזגזג ביניהם. בעבר ניסינו גם מעבר בצינור ספיראלי המאלץ את הצולל לשנות את זווית גופו ביחס לפני המים. ניתן גם לייצר מתקנים נוספים, כגון מאזניים עליהם יוכלו הצוללים "להישקל", נדנדה שעליה יתרגלו הצוללים איזון עדין בעזרת מאזן הציפה והריאות, מתקן המכיל מוטות אנכיים ואופקיים שהצולל צריך לעבור ביניהם ללא נגיעה, ועוד.

יתרונו של פארק כזה, שהוא זול ופשוט להכנה ולהצבה. מיקומו בסמוך למועדוני צלילה, כמו למשל בקטע החוף החולי שבין גדר השמורה למצופים של אקווה ספורט, יבטיח נגישות לכל הצוללים ויאפשר תחזוקה שוטפת של המתקנים.

פארק תנ"כי  

הגענו לשלב הפנטזיות. מזה שנים שאני חולם על שחזור ספינות שלמה המלך, שלפי הכתוב בספר מלכים, הפליגו מעציון גבר, ים אלות, והביאו מארץ אופיר שנהבים וקופים ותוכיים. הדקדקנים שבכם מתבקשים לשבת. אני יודע שאין שום ראייה חיצונית למקרא התומכת בסיפור זה, או בתקופת מלכותו של שלמה המלך בכלל. אתם חייבים לקלקל סיפור טוב עם עובדות? תנו לחלום בשקט.

הרעיון הוא לבנות את ספינות שלמה המלך מפלסטיק ממוחזר, עם בטון בבסיסן, לפי דגמים של ספינות פיניקיות בנות התקופה, ולהשקיען בקרקעית הים. היתרון בבנייה של ספינה טבועה הוא, שניתן לתכנן בה מסלולי צלילה מאתגרים ובטיחותיים כאחד. לדוגמה, ניתן לקבוע בסיפון העליון פתחי חירום, המסומנים בצורה בולטת וניתנים לפתיחה מבפנים, אם צולל נקלע למצוקה בבטן האנייה. את הספינה אפשר לאבזר באטרקציות שונות, המתאימות לסיפור התנ"כי, כמו ארגזי זהב וכסף, ערימות שנהבים, כסא המלך שהעניקה לו מלכת שבא ואשר היה עשוי, ע"פ התנ"ך, מ"עצי אלמוגים", ועוד.

סביב הספינות ניתן לבנות בצורה דומה נמל עתיק, בניינים וארמונות. מצדי, שתהיה עיר שלמה. אטלנטיס אאוט, עציון גבר אין.

 

מה צריך לקרות כדי שחלום יהפוך למציאות? לא מעט.

הרשויות כבר אישרו את תכנית המתאר, המגדירה אזורים המיועדים לפיתוח תת-מימי, אתרי צלילה, שוניות מלאכותיות וכד'. חמישה אזורים כאלה מוגדרים בתוכנית: הגדול מכולם נמצא מזרחית למלון הרודס, מתעלת המים המקשרת את האגם המלאכותי בחוף הצפוני אל הים, וכמעט עד הגבול הירדני. האזור השני הוא אזור הפירמידה, השלישי בין קניון "מול הים" למסעדה התת-מימית, הרביעי בחלקו הרדוד של חוף הדקל (עד 12 מטר) והחמישי הוא אזור הסטי"ל - יתוש.

מובן מאליו שלהרבה אנשים וגורמים יש הרבה תוכניות באשר לשטחים האמורים. זכורות בהקשר זה תוכנית "אי הכרישים", שונית המלונאים, ועוד. ניתן לצפות להתנגשויות אינטרסים כאלו ואחרות. גם המימון אינו דבר של מה בכך. תכנית בסדר גודל כזה דורשת ממון רב, ומחייבת מציאת ספונסר שיוכל לממן את חלק הארי של ההשקעה.

וכפי שנכתב קודם לכן, מעבר לתקציב המיועד לבניית האתר, יש צורך בתקציב קבוע לתחזוקתו, כמו גם גוף או אנשים שייקחו על עצמם לדאוג לכך.

אבל חשבו על זה רגע - ספני שלמה המלך מפליגים שנית. יש צולל במדינה שיוותר על צלילה כזו? שלא יחזור לביקור נוסף כשהפארק יגדל ומבנים נוספים יוקמו?

ומי שיקשיב טוב יוכל לשמוע את נחיתת טיסות הצ'רטר עמוסות הצוללים, שיגיעו במיוחד עם תנ"ך ביד, לחפש אוצרות בבטן הספינות הטבועות, לחקור את צפונות הארמון האבוד, להצטלם עם השלדים על הסיפון, ועם קצת מזל, לתפוס הצצה על מלכת שבא בבגד ים חושפני.