שקט, צוללים...
שקט, צוללים...
אני בכלל לא רוצה לספר לכם על פפואה-גיניאה החדשה. טוב שם מדי. צללנו שם, אביה ואני, משך כמעט שלושה שבועות ולא פגשנו עוד צולל מתחת למים. ולא רק צוללים לא ראינו. אני נשבע שמשך כל התקופה לא ראינו שקית ניילון אחת צפה במים, לא פחית שתייה, לא צמיג של אוטו ואפילו לא חתיכת נייר אחת. אז למה לי לספר לכם על פפואה? אחר-כך גם אתם תרצו לנסוע לשם ואם אתם תיסעו, אז גם כל החברים שלכם והחברים שלהם, ובלי לשים לב גם פפואה תראה כמו שארם-א-שייח' באמצע אוגוסט. אז זהו - ממני לא שמעתם כלום... טוב, אבל רק אם תבטיחו לשמור הכל בסוד.
פפואה-גיניאה החדשה היא מדינת איים צעירה למדי, השוכנת בשקט רחוק מאוד מכאן, צפון-מזרחית לאוסטרליה, ממש ליד האוזן של הארנבת או הכלב או מה שזה לא יהיה. המדינה עצמה מרתקת גם אם לא באתם לצלול ויש לה היסטוריה מיוחדת במינה. עבור הצוללים, לעומת זאת, מדובר בגן עדן של ממש. קודם כל הים - תנאי צלילה מושלמים, ראות מצוינת כמעט בכל יום, מים חמימים המאפשרים לצלול ללא חליפה כלל, גם למי שבמקומות אחרים סובל מקור. ולגבי הניקיון כבר הסברתי בפתיח: פשוט לא תמצאו לכלוך משום סוג שהוא, גם אם תחפשו. חוץ מהניקיון המדהים התמזל מזלה של פפואה לשבת במרכזו של משולש האלמוגים (the coral triangle), מה שאומר שהיא נתברכה בשפע של אלמוגים ובעלי-חיים מכל המינים והסוגים, בכמות נדירה בכל קנה מידה. ואם כל זה לא מספיק, בעברה שימשה מרכז הקרבות בזירת האוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, עובדה שתרמה לא מעט אתרי צלילה נוספים בצורת אוניות טבועות ומטוסים. אתרים אלה אינם רק יפים, אלא יש מאחוריהם גם רקע היסטורי מעניין. בקיצור, גן-עדן אמיתי לצוללים מכל הסוגים ובכל הרמות.
המדינה עצמה מחולקת למחוזות שונים, רובם באי המרכזי (אותו היא חולקת עם אינדונזיה) וחלקם ב"איי הלוויין" המקיפים אותה. כל אזור מתאפיין בתנאים שונים וייחודיים. אנחנו בחרנו להתמקד בשלושה אזורים: מפרץ קימבה (Kimbe bay), רבאול ומפרץ מליין (Mline bay). כל אחד מהאזורים הללו מציע נוף תת-ימי שונה.
מפרץ קימבה Kimbe bay
מפרץ קימבה נמצא במחוז - West New Britain אשר באופן מפתיע שוכן באי -New Britain והוא נחשב לאחד האזורים היפים ביותר בפפואה, מעל ומתחת למים. ניו בריטיין הוא האי הגדול באיים שמסביב לפפואה ולכן מחולק לשני מחוזות - מזרחי ומערבי. מפרץ קימבה נמצא בחלקו הדרומי של המחוז המערבי. מי המפרץ שקטים תמיד ובצבע כחול עמוק ומנוקדים באיים ירוקים קטנטנים. מתחת למים המפרץ משופע בהרים וברכסים תת-ימיים העולים מהקרקעית עד לעומק רדוד ואף מגיעים לפני המים. אלו הם אתרי הצלילה הנפוצים באזור, רובם ככולם במרחק של לא יותר מארבעים דקות הפלגה מהמועדון. לפני שנחזור לצלילות שווה להזכיר את אתרי הנופש והמועדונים. ככלל, פפואה אינה משופעת במועדוני צלילה. בכל אזור ניתן למצוא בדרך-כלל מועדון צלילה אחד, הפועל במסגרת אתר נופש יוקרתי. אתרי הנופש הללו מתאפיינים ברובם בבנייה מסורתית וחשיבה אקולוגית ומשתלבים בצורה נהדרת בנופי יערות הגשם הטבעיים שבסביבתם הם שוכנים. החיסרון היחידי של מקומות מבודדים אלה הוא המחיר היקר. מעבר לכך מדובר במקומות מאוד מושקעים ומוקפדים והדבר נכון בדרך-כלל גם לגבי מועדון הצלילה והצוות. ובכן, בחזרה למים: אותם רכסים תת-ימיים עליהם דיברתי, מהווים בסיסן של שוניות אלמוגים עשירות ובריאות ובתי גידול לאינספור מינים של בעלי-חיים. בקימבה ניתן כמעט בכל צלילה לצפות גם בכרישים מסוג לבני קצוות, שחורי קצוות, כסופי קצוות וכרישים אפורים. האחרונים עשויים להגיע לגודל של 2.5 מטר ויותר. עם זאת, כדאי לדעת - בעיקר לחובבי הצילום שבינינו - שפפואה נחשבת לגן-עדן דווקא לצילומי מאקרו (ראו כתבתו של דני וינברג בעמוד XX). שפע בעלי-החיים הזעירים הנחבאים בין זרועותיהם של האלמוגים הקשים והרכים שבשונית מדהים. סוסוני ים, שרימפס, סרטנים וחשופיות בכמויות גדולות ובמופעים צבעוניים מיוחדים נמצאים בכל מקום. גם צוללים חדי-עין יתקשו למצוא את רובם, אבל המדריכים המקומיים מורגלים בכך ומקפידים לחפש ולמצוא את היצורים הקטנים ולהראותם ללקוחות (לעתים בהתלהבות מוגזמת). מרביתם של אותם הרים ימיים אינם גדולים וניתן להקיפם בקלות מספר פעמים במהלך הצלילה, כאשר מתחילים בהקפה עמוקה וממשיכים רדוד יותר ויותר, ככל שזמן התחתית אוזל על מסך המחשב. מסיבה זו כל הצלילות פשוטות מאוד והסיכוי לאבד את הדרך מתחת למים או את הסירה נמוך מאוד. גם הזרמים, אם יש כאלו, חלשים בדרך-כלל ואינם מהווים קושי אמיתי. בכלל, במקרים רבים משתלם פשוט לבחור נקודה מסוימת על הריף ולבלות בה את מירב הזמן בלי לזוז כלל. הצלילה היחידה שעשינו שהיתה בעלת אופי שונה במקצת, היתה צלילה למטוס זירו יפני ממלחמת העולם השנייה. המטוס התרסק לתוך המים במפרצון קטן ושקט והתגלה רק לאחרונה (לפני כחמש שנים) על-ידי דייג מקומי. למרות המים השקטים בהם הוא נח הראות שם אינה טובה, במיוחד לאחר שיורד גשם, בשל העובדה שהוא נמצא קרוב מאוד לשפך נהר. עם זאת, המטוס, שנשאר שלם לחלוטין, סיפק חוויה מעניינת ומרגשת. המשכנו את החוויה במהלך ארוחת הערב כאשר הקשבנו לדיון בין המדריכים המקומיים לגבי פרטי הגילוי של המטוס וההיסטוריה של הקרבות באזור, וניסינו להעריך ביחד איתם מדוע נפל דווקא שם. את היום הפנוי בקימבה שנותר לנו לפני הטיסה בילינו בשכשוך בנהר מים חמים, המגיע מאזור פעיל וולקנית. הנהר זורם דרך יערות הגשם בהרים ובמרחק מה מהנביעה המים מתקררים מספיק על מנת לאפשר רחצה נעימה וישיבה בטלה במים החמים בשילוב עם בירה קרה.
רבאול - Rabaul
לחלק הבא של הטיול עלינו על מטוס בשדה התעופה הקטנטן וקפצנו לחלקו השני של האי, לאזור המחוז המזרחי אשר באופן מפתיע נקרא East New Britain . ככלל, המרחקים הגדולים בפפואה ורשת הכבישים שאינה קיימת שם מחייבים התניידות בטיסות פנים, אם אינכם רוצים לבלות את רוב החופשה בדרכים על גבי משאית מקרטעת. האטרקציה התיירותית העיקרית של המחוז היא הר הגעש Tavurvur והעיר רבאול השוכנת למרגלותיו . הר הגעש עדיין פעיל ואפשר לראות את העשן המיתמר מראשו 24 שעות ביממה ומצל על העיר ועל כל המפרץ מסביבו. למעשה, הר הגעש התפרץ לא מזמן, בשנת 1994, וכיסה את העיר כולה באפר וולקני בגובה של כמה מטרים. למרבה הפליאה חלק מתושבי העיר בחרו לשוב אליה לאחר ההתפרצות, למרות שהממשלה הציעה לספק דיור חלופי במקומות אחרים. כאשר התקרבנו אל ההר ואל העיר אי אפשר היה שלא לחוש בפתיתי האפר הוולקני שנחתו על ראשינו ללא הפסקה. אנו בחרנו להתגורר בצדו השני של המפרץ, אליו האפר מההר אינו מגיע, אך ישנה תצפית יפה על כל המפרץ וההר עם פטריית העשן שמעליו.
ושוב למים. בכל הקשור לצלילה העניין העיקרי באזור הוא הספינות הטבועות במפרץ מתקופת מלחמת העולם השנייה. ישנן לא מעט כאלו בכל האזור. אנו ביקרנו בשלוש ספינות וקינחנו בהפתעה נוספת, שעליה אספר עוד מעט. ראות מי המפרץ משתנה משמעותית בהתאם לכיוון הרוח והמרחק של אתר הצלילה מהר הגעש. ככל שמתקרבים אליו, המים הופכים עכורים יותר בשל האפר הצונח מלמעלה. גם מתחת למים השוניות והקרקעית מכוסים בחומר אפור וסמיך זה, אם כי מפתיע לראות כי כבר במרחק לא גדול מההר שוניות האלמוגים משגשגות למרות הכל וגדלות למרות שכבת האפר המכסה אותם; באתרים הרחוקים יותר השוניות נקיות לחלוטין והאפר אינו מגיע אליהן כלל. מתוך מבחר ה- wrecks בהן צללנו, מעניינת במיוחד ה- .George' s wreck זוהי מקשת (אוניית מוקשים) יפנית ממלחמת העולם אשר טובעה על ידי טורפדו אמריקאי. היום היא מונחת על הריף, כמעט עומדת, כאשר החרטום בעומק 16 מטרים והירכתיים הרחק למטה בעומק 55 מטרים. הספינה מרשימה בגודלה ומאפשרת חדירה מינימלית לחלק ממדוריה. על הסיפונים והדפנות גדל מצבור מרשים של חבצלות ים ומסביבה, בכל מקום, להקות שלBat Fish גדולים שוחים בלא להיות מוטרדים מהצוללים שקפצו לבקר. הריף מסביבה אינו עשיר במיוחד בשל השכבה העבה של האפר המכסה אותו, אך ישנם קטעים בהם האלמוגים הצליחו לשרוד ולנצח את התנאים הקשים ולגדול למימדים מרשימים בכל זאת. במהלך השהות ברבאול ביקרנו בעוד שתי ספינות טבועות ושונית אחת נקייה ובריאה, החוגרת את אחד האיים הקטנים הנמצאים במרכזו של המפרץ. אבל ההפתעה הגדולה ביותר - ואולי גם המהנה ביותר - היתה צלילה למטוס יפני נוסף. המיוחד במטוס זה היה הדגם שלו. צללנו למטוס דו-כנפי (biwing plane ) מהסוג השייך לתחילת עידן התעופה ולו זוג כנפיים כפולות. נדיר לראות היום מטוסים כאלה מעל המים אך מתחת למים זו היתה עבורנו חוויה מיוחדת במינה. באופן מפתיע גם מטוס זה נשאר שלם לחלוטין ולמרות תנאי ראות בינוניים נהנינו מאוד מהחוויה והחיוכים על פנינו הכניסו מים למסכות ללא הפסקה. הצלילה עצמה היתה קצרה, כיוון שהמטוס עצמו קטן מאוד ואין הרבה עניין מסביב, אך אינני זוכר עוד צלילה בה יחס ההנאה לעומת זמן התחתית היה גדול כל-כך. זו היתה צלילה מושלמת לסופו של יום ארוך, ואקורד סיום מרשים לצלילות שלנו ברבאול.
מפרץ מליין - Mline Bay
אחרי רבאול חזרנו לאי המרכזי של פפואה ושם בילינו שבוע יבש, למעט טבילות מזדמנות בנהר הספיק אשר לאורכו טיילנו בשיט בסירת קאנו מסורתית. על הרעיון של צלילה בנהר כדאי לוותר בשל אוכלוסיית התנינים שמשגשגת בו. לאחר הטיול היבש חזרנו אל הים לסיום הטיול במפרץ מליין. על מפרץ זה כתב ז'אק קוסטו כי הוא אחד מאזורי הצלילה היפים בעולם. שוב מדובר באזור בו יערות מכסים את השטח עד קו המים ממש. בניגוד לצלילות בקימבה, כאן נמצאים חלק גדול מהאתרים בהם ביקרנו צמוד לקו החוף, המסתיים במצוק הממשיך אל תוך המים. את חניות הבטיחות שלנו ביצענו במים המוצלים שמתחת חופת עצי היער. גם כאן שבנו אל שוניות האלמוגים העשירות, הבריאות והנקיות של פפואה ואל עושר בעלי החיים האדיר. כאשר הרחקנו אל פנים המפרץ בסירת המועדון הענקית שיצאה לים במיוחד בשביל שנינו, נתקלנו לראשונה גם באתרים בהם זרמים חזקים בהתאם לזמני הגאות והשפל. ועדיין, כמו שציינתי בפתיח - כל האתרים קטנים וקלים לניווט, כך שמעולם לא נזקקנו לתנועה של יותר מדקות בודדות כנגד הזרם, על מנת לשוב אל חבל הספינה. המבנה הטופוגרפי של הרכסים התת-ימיים האלה של פפואה מספק נוף מיוחד ושונה מכל מה שנתקלתי בו עד היום והתחושה היא לעתים, כאילו אתה טס במטוס מעל האדמה ולא כאילו אתה צולל במים. גם כאן בעלי-החיים הזעירים הם האטרקציה העיקרית, למרות שפע הדגים הגדולים. למרות ששנינו מצהירים על עצמנו כמתעניינים פחות במאקרו וחובבים מושבעים של הדיירים הגדולים של הים, לא יכולנו שלא להודות בהנאה המחודשת שסיפקו לנו השוכנים הזעירים של פפואה. אפילו אביה הודתה בסיום אחת הצלילות שלנו במפרץ בסגנון המיוחד לה: "נראה לי שהתחלתי לאהוב את השושנונים המסריחים האלה והשושנות המסריחות האלה".
ואולי זה החיסרון של פפואה. כי כשאתה צולל יום-יום במקום שהוא קרוב מאוד להיות גן-עדן עלי אדמות, לבד, במים צלולים ומלאי צבע - בסופו של יום מוצלח, כאשר אנחנו משקיפים על המפרץ מעל מרפסת העץ שלנו, מביטים בדייג מקומי חוצה את המפרץ בחתירה באור אחרון של שקיעה, ותוהים מה יוגש לארוחת הערב - פשוט קשה מדי להתלונן כמו שצריך.
