אלוהים בסבבה
אלוהים בסבבה
"God lives on Saba" - משפט זה הינו הסיסמא השגורה בפי 1200 תושבי האי הקטן הזה. לאחר שחרשתי את סיני, אילת וגם הים התיכון, התחלתי בשנים האחרונות לצלול באתרים אחרים - בעיקר באזור הקאריביים. האיים הקאריביים מאפשרים צלילה בתנאים מאוד נוחים. למרות קרבתם הרבה של האיים זה לזה הנם שונים מהותית אחד ממשנהו. לכן, ככל שמזדמן לי, אני מבקר כל פעם באי אחר. הפעם הייתי בסאבה.
סאבה הוא אי קטן, כ-5 קמ"ר שטחו, כולו יער עד, מצוקים תלולים היורדים היישר לים ופסגת הר המכוסה תמיד בענן וגובהה כ - 900 מטר. להר, אגב, קוראים mount scenery ובתרגום לבעברית - "הר נוף".
סאבה נתגלתה ב - 1493 על ידי קולומבוס, אך פרט למעט אינדיאנים קאריביים קולומבוס לא גילה בו את אמריקה ולא מצא בו שום דבר מעניין ולכן המשיך הלאה. האי מצוי בחגורת האיים הקאריביים הקרויה lesser Antilles בצד leeward islands וכולו בתוך חגורת ההוריקנים. מזה כ - 200 שנה שייך סאבה להולנד, המחזיקה עד היום במספר איים באזור.
כל מי ששוחחתי עמו טרם בואי ציין, כי סאבה הוא אתר צלילה מופלא, שמור בצורה בלתי רגילה ועל כך בהמשך, "אך החוויה אותה לא תשכח", כך נאמר לי, הינה שדה התעופה של האי. סאבה הוא אי קטן למדי ובעל מבנה טופוגרפי תלול ביותר. מבנה זה לא איפשר בניית שדה תעופה רגיל, עד לפיתוחו של מטוס קטן במיוחד, בעל יכולת לנחיתה והמראה קצרות במיוחד. על כך יש להוסיף את התעקשותם של תושבי האי. כך נולד "שדה התעופה" הכולל מסלול באורך 400 מטר. המטוסים המגיעים טסים הישר אל תוך ההר, פונים ברגע האחרון במקביל למסלול ונופלים ממה שנראה בעיני כ-50 מטר גובה על המסלול תוך עצירה כמו בסרטים.
הגם שקולומבוס לא מצא עניין באי, הרי שמתיישבים הולנדיים כן, מאז 1640. בתקופה זו חשו מספר פיראטים כי הקרקע בוערת תחת רגליהם באי השכן סנט קיטס, ולכן עברו להתגורר בסאבה. סאבה שימש כזירת מאבק- 12 פעם החליף ידיים בין ההולנדים, הצרפתים, האנגלים והספרדים. גם לבוקנירים (הפיראטים) היה מה להגיד בנושא. רק ב - 1816 הוכרע המאבק ומאז שייך האי להולנד.
הדרך מהארץ די ארוכה ואף מתישה ביותר: יש לטוס מת"א לאמסטרדם ומשם בטיסה לאי שכן, סנט מרטין (אי מקסים בפני עצמו, המחולק בין הולנד וצרפת). לאחר המתנה בת מספר שעות ממריאים באותו מטוס קטן ומופלא ל - 12 דקות נוספות של טיסה לאי סאבה הסמוך.
סאבה האי הוכרז כולו כשמורת טבע כבר ב - 1980 ובמקביל הוקמה באי מנהלת השימור של הים והסביבה. היוזמה למהלך זה, אשר בוצע עוד טרם הגיעו לאי צוללים, באה ממומחה ימי בשם טום ונט הוף, מומחה בעל שם עולמי להקמת שמורות ים וניהולם. ונט הוף, אשר הקים שמורות רבות בעולם, פרש לא מזמן לגמלאות ומאז הוא מתגורר באי בו הקים פרויקט ייחודי ביותר הקרוי Ecolodge. מומלץ לבקר, לפחות באתר.
כפי שתוכלו לראות בתמונות, האי תלול ביותר ומכוסה כולו ביער עד. כמות עצי המנגו מדהימה. יש באי 5 זנים שונים מזה הרגיל המוכר לנו ועד עץ בגובה 10 מטר ופרי בגודל של מיכל 7 ליטר. בעניין זה הזהרו: המנגו נופל מן העצים חופשי על האדמה. כמות הצמחים, סוגי הדקלים והפרחים השונים, בעיקר סחלבים טבעיים הגדלים פרא, מדהימה. כך גם מספר עיזי הרים המקפצות בחופשיות בין הסלעים. הג'ונגל המקומי מסומן היטב בשבילים ולאלה המעונינים, קיימת האפשרות לטייל רגלית במסלולי הליכה וטיפוס, רובם קשים ביותר.
פרט נוסף אשר לכד את עיני היה הכביש באי. לכביש בסאבה יש משמעות מיוחדת, היות ועל פי קביעת מומחים לא ניתן היה לבנות באי כביש כלל. התשובה לא סיפקה הולנדי מקומי בשם ג'יי. למברט האסל. חסר כל השכלה הנדסית, אך מלא בהרבה רצון, החליט האסל כי כביש הינו צורך הכרחי לאי והוא חייב להבנות. הבניה בוצעה על ידי תושבי "הכפר" Hells Gate בלא שימוש בציוד מכני כבד, אשר לא רק שלא היה בנמצא, גם לו היה לא ניתן היה לעשות בו שימוש. כל העבודה בוצעה על פי מדידה בעין, אזמל, פטיש והרבה דינמיט. שלושים שנה מאוחר יותר תם הפרוייקט וכיום הכביש היצוק מבטון מתחיל בנמל ונגמר בשדה התעופה. אין צורך במפה וממש אפשר להסתדר בלי GPS. למען הזהירות נציין, כי הכביש הינו ברוחב מסלול אחד ונעות עליו מעט מכוניות שכולן זקוקות לפחחות.
כאמור, בסאבה גרים כ - 1200 איש, כולם מתרכזים בכ-3 כפרים הבנויים ומתוכננים בצורה יפה. כל הבתים חייבים להיות צבועים בלבן, הגג אדום והתריסים ירוקים. חל איסור לבנות למעלה מקו הגובה 500 מטר והיות ואין מים באי, לכל בית מיכל לאיסוף מי גשם. וזה הדבר האחרון שחסר באי. כ - 1000 מ"מ בשנה מומטרים על האדמה, הרוב נופל בין ספטמבר לנובמבר.
הצלילה באי אפשרית אך ורק מסירות. אין לאי חופי ים כלשהם, למעט קטע אחד קטן ביותר. העדרם של חופים אלה, כמו גם העדר בתי מלון מפוארים, בתי קאזינו, מרכזי קניות וכדומה גרמו ועדיין גורמים לתיירים רבים להדיר רגליהם מן האי. תושבי האי דווקא מרוצים מאד מן המצב הזה. עד כדי כך שקט שם, שאין צורך בתחנת משטרה, לכן השכירו את המבנה לתיירים. העדר ההמון הוא שמאפשר קיומו של אתר צלילה מרהיב, נקי, הכולל שפע דגה ואלמוגים. במימי האי מסומנים במצוף כ - 25 אתרים. היציאה לצלילה מתאפשרת על ידי אחד משלשה מועדוני צלילה פעילים. היחס לצוללים מאוד "אמריקאי", 
כלומר קל מאוד לצלול במקום: כל הציוד נשאר בתיק ממוספר על גבי הסירה ומשך כל שבוע הצלילות. בכל בוקר אוסף רכב המועדון את הצוללים בשעה 9 בבוקר ומיד יוצאים לים. עד הצהרים מבצעים שתי צלילות, חוזרים לנמל, מחליפים מיכלים ויוצאים שוב לצלילת אחה"צ. למועדון Sea Saba, אשר באמצעותו צללתי, שתי סירות טובות וחזקות אשר נבנו במיוחד לצוללים. על גבי כל סירה סקיפר ושני דייבמאסטרים: האחד נשאר בסירה והשני יורד לצלילה. רמת ההדרכה וההסבר על האתרים השונים היתה טובה ומלווה בשרטוטי אתר ברורים. למרות שהמועדונים יכולים לספק כל פריט ציוד, כולל מכלי נייטרוקס, מומלץ להביא אתכם הכל. מכלי הצלילה הינם אלומיניום 12 בלבד, בעלי חיבור "יוק" (Yoke connection) ואין מכלי פלדה. כמו בכל אי באזור הזה קיימים שני צדדים Windward side וה - Leeward side. בימים רגילים קשה לצלול בצד הרוח היות והים גבוה. למזלי הרב, תנאי מזג האוויר היו מעולים וזכיתי לצלול בכל חלקי האי ללא כל קושי. הכניסה למים נעשית ישירות מן הסירה, וכך גם החזרה. מספר אתרים בנויים כאובליסק ומאפשרים לצלול לכ - 45 מטר לאורך קירות מכוסי אלמוגים מכל הסוגים והמינים, שמורים היטב ובעלי צבעים מרהיבים. גם כמות הדגה גדולה. כדאי להקפיד להפנות מבט החוצה לכחול, יש הרבה מנטות, כרישים וצבים בסביבה. בכל צלילה וצלילה בסאבה פגשתי את ה - Florida Lobster, והם גדולים - מאד. לא חסרים כרישי Black tip המנמנמים בחול וכן ברקודות, בדרך כלל גדולות ולא בלהקות. דג נוסף המצוי באי הוא הפרוגפיש (דג האנטנר) הנהדר, אשר בגלל יכולת ההסוואה שלו קשה למצוא אותו. אני בטוח שראיתי אחד אבל איש מאנשי הסירה או הצוללים לא האמין לי. לאוהבי צלילות הלילה יש באי סוסוני ים רבים ואפילו אתר צלילה מיוחד, בו ניתן לראות אותם כמעט בודאות. למרות שכל האתרים הינם חלק מן השמורה ישנם כאלו בהם אפשר לצלול בלא ליווי מדריך. בחלק מן הצלילות חל איסור להתרחק ממדריך הקבוצה. המועדונים, אגב, כולם בבעלות זרה, מתופעלים היטב ורמת המדריכים טובה.
התנאים באי מצוינים וניתן למצוא חדרים יפים, כולם בנויים על ההר ופונים לנוף מדהים. מכל כיוון שומעים ציפורים ובלילה כמות הצפרדעים המקרקרות אדירה. הצפרדע המקומית קטנה במיוחד - בערך 2 ס"מ אורכה וקשה להאמין שהיא מצליחה לייצר כל כך הרבה רעש.
באי מספר מסעדות לא רעות כלל ובהן אחת, Brigadoon שמה, אשר לה ולבעליה, מייק חממה, סיפור מעניין וגם יכולת צילום מופלאה.
לאלו המבקרים רצוי להשאיר לפחות שבעה ימי צלילה נטו תוך התחשבות בימי טיסה. משך הטיסה לאי ארוך וזמן ההמתנה לטיסות גם הוא ארוך. כאמור, ניתן להגיע לסאבה כמעט רק באמצעות טיסה היוצאת מן האי סנט מרטין. אפשרות נוספת היא המעבורת (גם היא מסנט מרטין) - ארוך, לא נעים, לא נוח, קופץ, מקיאים. לא מומלץ...
יש באי שלושה בנקים וגם כספומט פעיל. מכשירי הפלאפון של אורנג' וסלקום פועלים שניהם באי סנט מרטין, בסאבה רק סלקום עובד. המטבע הרשמי הינו גילדן הולנדי אך המקובל הנו הדולר האמריקאי וכך גם השפה המדוברת, וזאת בניגוד לאנטילים ההולנדים התחתונים בהם השפה המדוברת הינה פפיאמנטו. המתח באי 110 V. טמפ' המים כ - 26 - 28 מעלות ולכן חליפה של 3 מ"מ מספיקה בהחלט. שימו לב כי הלחות באי כה גדולה, עד כי מעשית הציוד אינו מתייבש, גם אם יושאר בשמש יום שלם.
מומלץ לבקר באתר:
