טנריף שטוף השמש- צלילה באיים הקאנריים
טנריף שטוף השמש- צלילה באיים הקאנריים
האמירה המוכרת ש"הדרך לגאולה רצופה ביסורים רבים..." מיטיבה לתאר את אופן הגעתנו לטנריף: מסענו החל בארץ, בנמל התעופה בן-גוריון, כשעלינו לטיסת שכר צפופה של חברת "פוטורה" (חברת בת של איבריה הספרדית). הטיסה דמתה לנסיעה באוטובוס אוירי וכללה נחיתת ביניים באי פלמה דה-מיורקה. לאחר 8.5 שעות מתישות נחתנו בנמל התעופה הבינלאומי ריינה-סופיה שבאי טנריף.
ההחלטה להגיע לאזור התקבלה מספר חודשים קודם לכן, בעת שבני משפחתי וחברים תכננו את חופשת הקיץ. השיקולים המובילים היו מציאת אתר ייחודי ומעניין, המאגד טבע ונופים לא מוכרים, אוכל טוב וכמובן אפשרויות צלילה מגוונות ושונות מהארץ.
טנריף הינו האי הגדול מבין שבעת האיים שבקבוצת האיים הקנאריים הספרדיים, הממוקמים באוקיינוס האטלנטי, במרחק של כ- 100 ק"מ מערבית למרוקו. בעבר, שימשו איים אלה כתחנת אספקה והצטיידות אחרונה לקולומבוס, בעת מסעו להודו שנסתיים בגילוי יבשת אמריקה.
האי בעל מבנה משולש, משתרע מקצהו הצפון מזרחי אל קצהו הדרום מערבי למרחק של כ- 121 ק"מ. במרכזו של האי מצוי הר געש פעיל למחצה, הטיידה, המתרומם לגובה של 4300 מ'!
כלכלת האי מתבססת על חקלאות, דייג ותיירות.
כאמור - נחתנו לקראת הצהרים במזג אוויר נעים בנמל התעופה ריינה-סופיה, המשמש כשדה הדרומי ולאחר סידורי הבידוק והקליטה המהירים נסענו למלוננו, באזור הדרום-מערבי של האי, בחוף פלאיה דה לוס כריסטיאנוס - "חוף הנוצרים". אזור זה והאזור הסמוך לו, בשם פלאיה דה לס אמריקס (ובתרגום: "החוף של אמריקה"), מהווים את לב ליבן של פעולות הנופש, התיירות וכלכלתו של האי.
עם הגעתנו למלון ולאחר סיום הליך הקליטה היעיל, ירדתי לקבלה ומייד קבלתי מבול של מידע על כל מועדוני הצלילה שבאי.
צלילה בטנריף
התמקדותי בביצוע צלילות בדרומו של האי, נבעה בעיקר מהרצון לשלב שחייה משפחתית עם ליוויתני הנתב (pilot whales) ידובר עוד בהמשך.
לבסוף נפלה הבחירה על מועדון קטן וסימפטי בשם "בוקאו טנריף" - "צלילה בטנריף" מן הסתם, בבעלותו של המהגר הארגנטינאי קרלוס החייכן, שעשה כל מאמץ להפוך את שהייתנו לנעימה ומעניינת.
המועדון ממוקם בעיירת הדייג הדרומית לאס גלטאס בסמוך לנמל הדייגים, והוא מצויד היטב מכל הבחינות. במקום גם עמדה למכירת ציוד צלילה במחירים זולים ופטורים ממס - מומלץ!
גישתו האדיבה והחייכנית של קרלוס לא נתנה "הנחות" ונדרשתי בהקפדה להציג רשיון צולל, ביטוח צלילה בר-תוקף ואפילו לוגבוק. לאחר מכן ניגשתי לחתום על הציוד ולבצע התאמות ומדידות לפני היציאה לים.
יש לציין שרמת המחירים לשכירת ציוד זולה ב- 30% מן המחירים בארץ.
עם הספרדית שבפי, יצרתי קשר מיידי עם קרלוס וצוללים נוספים שהצטרפו לצלילות המתוכננות ומלאכת ההתארגנות ליציאה לשטח החלה בסגנון הלאטיני הידוע הכולל המולה, צעקות ופרצי צחוק כטוב ליבנו. לקינוח נפלה בחלקנו הזכות לצאת לצלילה עם הצלם הספרדי התת-ימי הנודע בארינגו פראנסיסקו, המוכר יותר בכינוי "פונטו". התלוותה אליו דוגמנית לצילומים תת-ימיים.
כחלק מתהליך ההתארגנות הצבעוני הזה יצאנו עם קרלוס לשוק שבמזח הנמל לקנות דגים לצורך האכלת חתולי הים ומורנות באתר הצלילה המתוכנן. קרלוס מסביר שהדגים שבהם הוא מאכיל את חתולי הים הם מזונם הטבעי ולכן אין זה משפיע על המערכת האקולוגית, אבל גם כך אני תוהה האם לא עדיף לא להתערב במנהגיהם ולתת להם לצוד בעצמם?
לקראת השעה 11:00 העמסנו הציוד על סירת ה"זודיאק" (מארק 5, דגם גדול ומהיר) והפלגנו מהנמל לעבר הצלילה הראשונה, באתר בשם "לוס חוצ'וס".
האתר ממוקם כ- 500 מ' בלבד מהעיירה לאס גלטאס. במקום טבועה ספינת קמח בעומק 22 מ' על משטח חולי ובמים צלולים, שהראות בהם יכולה להגיע לכ- 40 מ'.
הספינה באורך 18 מ' ומשמשת כמקלט לדגי האזור. במקום ניתן למצוא דקרי סלע וחול גדולים, מורנות, להקות של סרגוסים, צב ים גדול וחתולי ים בקוטר של עד 2 מ'.
הדגים שרכשנו בנמל הדייגים הפכו עד מהרה לאטרקציה סוערת וגועשת בין כל תושבי המקום. התקפות פתע של להקות דגים שונות בהובלתם של חתולי הים האגרסיביים, שחטפו מידינו ללא בושה או פחד את חלקי הדגים וחזרו אחר כך עם דרישות למנה נוספת.
בסמוך לספינה הטבועה, החל פונטו בצילומיו עם הדוגמנית כשהיא מוקפת בחתולי-הים הענקיים המשוטטים במקום. המראה היה סוריאליסטי ומדהים.
השארנו את הצלם ובת זוגתו בעיסוקם האומנותי והמשכנו עם קרלוס אל אזור המסלעה והמערות שבקרבת המקום, בו המתינו בסבלנות רבה מספר דקרי סלע אדישים וזוג מורנות עצבניות.
עם פתיחת שקיות הניילון ושליפת חלקי הדגים הנותרים, החל שוב מחול דגים סוער ואגרסיבי והפעם המורנות היו בחלוץ. עם סיום פרק ההאכלה חזרנו לספינה הטבועה, שם עדיין עסק פונטו בצילומיו. סרקנו את הספינה על מדוריה המלאות בלהקות Roncadores בצבע אפור או כסוף. בפינה החשוכה בחדר המנועים התבונן בנו באדישות תמנון גדול שעקב אחריי בעין חשדנית. עם יציאתנו מהספינה החלה המולת צוללים מכיוון חרטום הספינה, שהבחינו בצב ים גדול מתרחק לאיטו.
התחלנו בעליה סדורה אל פני הים תוך ביצוע חניית הבטיחות על פי הכללים.
עם סיום העליה של אחרון הצוללים לסירה, הפלגנו לאתר השני הממוקם כ-5 ק"מ דרומית לאתר הנוכחי אך רק 50 מ' מן החוף, בסמוך למגדלור "פונטה רסקה".
האתר מאופיין באזור סלע געשי בצורת משושים, שהזכירו לי את עמודי הבזלת שבברכת המשושים שברמת הגולן. עמודים אלה, המתנשאים לגובה 40 מ', נוצרו עם היווצרות האי לפני כ- 36 מיליון שנים בפעילות געשית בעת שהלבה זרמה לים. המפגש של החומר הלוהט והנוזלי עם מי הים הקרירים יצר בתהליך קריסטלוגרפי עמודי ענק היורדים מהחוף אל עומק הים.
באתר ישנה ספינת משא טבועה בשם קונדסיטו, 25 מ' אורכה, שבליל חורף בשנת 1975 התנגשה בעמודי הבזלת המשושים וצללה למצולות עם כל תכולת שקי המלט. כדרכה של מלט הבאה במגע עם מים, השקים התקשו ושימרו את צורתם המקורית ערב הטענתם לספינה. בגלל המבנה הטופוגרפי ומיקום האתר הוא מאופיין בזרמים חזקים.
הספינה שוכבת בעומק 20 מ' באזור הירכתיים וב-7 מ' בחרטומה. היא כלואה בין עמודי בזלת גבוהים בתוך מסדרון צר, המתחיל בעומק ומסתיים בקרבת החוף הסלעי. תעלה זו יורדת מהחוף לעומק 40 מ' ומאופיינת במבנה "ירחי" של עמודי בזלת שחורים ללא צמחיה.
באזור מערות רבות, המאוכלסות בעקרבנונים, Glass eyes fish, Brown lizard fish, דקרי סלע, חלילנים, דגי תוכי צבעוניים וכן ברקודות כסופות באורך 1.5 מ'.
הצלילה החלה בעומק 20 מ' מכוון ירכתי האוניה הטבועה תוך התקדמות לחרטום. נדרשת תשומת לב והקפדה ממפגש עם חלקי מתכת בולטים וחדים. הנוף מוזר וייחודי עקב הצמחיה הדלילה ועמודי הבזלת הכולאים את הספינה.
מחסני הספינה ומדוריה מלאים בהמולה של להקות דגים היוצרת ניגוד עם השממה היחסית שבחוץ. בסיום הצלילה החלו קרלוס ועוזר המדריך שאיתו להעלות באופן מסודר את הצוללים אל פני הים הגלי והלא רגוע. החזרה למועדון לוותה בסיפורים וחוויות עם הרבה צחוקים ובדיחות ימאים.
בסמוך לשעה 14:00 הגענו לנמל בלאס גלטאס, פרקנו את הציוד ולאחר שטיפתו הזדכינו עליו בדלפק. בשלב זה נפרדתי מחבריי הספרדים לצלילת הבוקר בצילומים משותפים וגם סחטתי מהם הבטחות להגיע לארץ הקודש ולצלול איתי באילת.
נפרדתי מהצלם פונטו שהעניק לי את ספרו כשי עם הקדשה. הספר,"Tenerife Guide Buceo" (מדריך הצלילה בטנריף"), משמש כמדריך הצלילה האולטימטיבי של הצוללים באיים הקנאריים.
לצלול עם הגדולים
את עיקר החוויה "הטנריפית" של צלילה משפחתית עם ליוייתני הנתב שמרנו לשעות שלאחר הצהרים, מהסיבה שאוכלוסיית יונקים זו היא בסכנת היעלמות מהאזור והדרך היחידה לאתרם הנה בעת עלייתם אל פני המים על מנת לנשום. לדברי קרלוס, נדרשת סבלנות רבה למוצאם עקב ההפלגה הארוכה לכיוון המצרים שבין האי לה גומרה לטנריף, מרחק של 10 ק"מ מנמל היציאה.
לקראת 15:30 על בני משפחתי וחברי לסירה, לא לפני שצוידו בחליפות צלילה ובציוד קמ"ס. תהליך איתור הליוייתנים בעומק הים בוצע באופן שיטתי ע"י סריקה בתנועות "U " חופפות. בשלב מסוים איתר קרלוס את סנפירי הגב של הליוייתנים שעלו לשאוף אוויר ומיד נעלמו. הוא ניווט במשוער אל עבר הלהקה, תוך הפניית חרטום הסירה לנקודה דמיונית בה נראו לאחרונה והגברת המהירות. ההפלגה בים גבוה אינה קלה לעכברי היבשה, אך ההמתנה "לפרס" היתה שווה את הסבל. לאחר כ- 10 דקות הפלגה התגלתה לעינינו תמונה בלתי נשכחת בה קבוצה של 3 ליוייתנים - 2 בוגרות וגור צעיר - שעלו לפני המים, פילחו באלגנטיות את המים בקרבת הסירה ללא פחד.
בשלב זה סימן קרלוס לכל יושבי הסירה לחבוש את הקמ"ס ולרדת בעדינות מבלי להרעיש תוך כדי הקפדה על ציפה בגובה פני הים בתחילה, מבלי לנסות לכפות על החיות קירבה, או להגיע למגע פיזי עימם.
עם הכניסה למים פתחתי את העיניים והתגלה בפני מראה בלתי נשכח, שבדיעבד כולנו הסכמנו שהיווה את רגע השיא בטיול כולו. בפנינו התגלה פרץ של כחול עמוק כשברקע, ליד פני המים המוארים על ידי השמש המשוונית הקופחת, חלפו להם בעדינות 3 יצורים ענקיים בצבע אפור. כל קבוצת הצוללים צפתה בדומיה במראה המדהים. מן הצד, הגיחה קבוצה נוספת של לויתנים בקבוצה שמנתה 5 פרטים בוגרים. הים רעש מסדרת צלילים של נקישות מוזרות. הקבוצה צללה לפתע מתחת לצוללים ופלטה סדרת בועות אוויר לכווננו.
העמקתי בצלילה חופשית לעומק 10 מ', שם נמצאה קבוצת הלוייתנים הבוגרת. האם ותינוקה ריחפו מעט מתחת לגובה פני המים. אחד הבוגרים התנתק מהקבוצה והתקרב אלי כדי מרחק של מטר ממני. החיה הענקית המתבוננת בי מקרוב בעין כמעט אנושית, כשמסביב הכחול הגדול הקסום, הייתה עבורי חוויה חד פעמית ומיוחדת במינה. שוב תוך סדרת שריקות, תיקתוקים וציקצוקים החלה קבוצת הליוייתנים להתרחק מאתנו ולפתע, כמו ע"פ פקודה, צללו בגוש אחד אנכי אל הכחול העמוק של האוקיינוס.
קרלוס סיפק את הסחורה ובגדול.
הדרך חזרה לנמל בים הגלי נראתה כמשחק והייסורים של עכברי היבשה נעלמו כלא היו.
כאמרתו הפילוסופית של אחד מחברי בקבוצה לתיאור הרגשתנו: "החיים לפני הליוייתנים והחיים אחרי".
מבלי לגרוע מהאמירה הקולעת שלו, לא אכחיש שבאמת עברנו אירוע מיוחד המומלץ לכל אדם, בטח ובטח שלצוללים ואוהבי ים.
את שארית חופשתנו בילינו על חופים מדהימים של חול שחור (כן, שחור!!!) - תוצר של בליה ממושכת של אבני הבזלת שבאי.
במהלך הימים שנותרו, אכלנו במסעדות מסורתיות תוך כדי ביקורים בעיירות עתיקות, ביישובי דייגים וכן ביקור בהר הטיידה (Taide) בעל פני השטח דמויי הירח. לסיום,ביקרנו באטרקציות הילדים והמבוגרים בפארק התוכי "loro park", המאגד בתוכו גן חיות מקומי ומופעי מים של כלבי ים ודולפינים והכל במחירים השווים לכל נפש-מומלץ!!
איך אסיים? היה טוב ונשאר טעם של עוד......
