הצוללים
הצוללים
אתה נתקל בהם בכל מועדון צלילה. רעשנים, צבעוניים ומלאי חיים.
הצוללים.
כיצד הם מתנהגים ומה מניע אותם?
סקירה זו נועדה לחשוף את החבוי ביצורים המגושמים, המתנהלים בכבדות לתוך הים,
שם הם מבלים שעה קלה בפליטת בועות ובתנועה מרהיבה המזכירה שחייה של צפרדע בקערת חמאה.
כתבה זו פורסמה לראשונה בשנות ה- 80 במגזין "אל הים". לאחר שנים רבות פורסמה שוב, בעיבוד חדש, בלוויית איוריו של דני קרמן. מאז זרמו הרבה מים בבריכות שטיפת הציוד. חלק מהציוד התיישן כבר, ופריטים אחרים, אותם מציין הכותב כיוצאי דופן, זמינים היום לכל צולל. אבל הצוללים – הם לא השתנו, מסתבר, והתיאורים רלוונטיים כאז כן היום.
מאת: דני אנדליך (עיבוד: לירון תירוש)
איורים: דני קרמן
מתוך מגזין מס' 27, יולי 2001
צולל הגרזן
(הידוע גם כצולל אבטיח)
בדרך כלל זהו אדם נחוש בדעתו, תמיד עסוק מאד ונראה כממהר לכל מקום.
הגרזנון מגיע למועדון, לובש מכל הבא ליד, מרכיב את הציוד במהירות בלי לשים לב לקטנות ואינו מתחשב כלל בסוג הציוד, במצבו, או בכמות האוויר במיכל.
לאחר כשלוש דקות הנ"ל מוכן לצלילה. מתחת לפני המים הוא צולל אנכית, כשמאזן הציפה משמש אותו כדי לחגור את המיכל לגב ותו לא. אין הוא מתעכב על זוטות כגון אלמוגים, דגים או קונכיות.
האבטיח עט לו לדרכו כדי שיוכל לצאת מן המים כעבור שלושים דקות לערך ולפשוט את הציוד.
הגרזנאי מנפנף בידיו וברגליו לכל עבר ועוטה במידת האפשר מעטה סמיך של אבק ורסיסי אלמוגים.
מסכת הצלילה משמשת לו אקווריום לאף והווסת פולט אוויר ברציפות. בן זוגו לצלילה מהווה מטרד וגורם מעכב עבור הטומהוק הצולל, ולכן הוא מתרחק ממנו ככל האפשר, או פשוט מתעלם ממנו במהלך הצלילה.
עם היציאה מהמים מר גרזן אינו טורח לפרק את פריטי הציוד וכל המערך יורד מגופו כיחידה אחת.
לפעמים – אבל רק לפעמים – נטבל הציוד קלות במים מתוקים ונארז כמות שהוא בארגז פלסטיק סדוק.
צולל האבטיח הוא בעל כושר גופני מעולה כתוצאה מההליכה/שחייה בחזרה לרכב/מועדון/ספינה בכדי להביא פריט זה או אחר ששכח.
למרות כל האמור לעיל הגרזנון אינו סובל משום פחד, בעתה או חשש. הוא צולל ישר קדימה ואינו סובל משום תקלות, פשוט משום שאינו שם לבו אליהן.
הצולל היבש
צולל זה ניתן לזיהוי עוד בהיותו בסביבה זרה לחלוטין. על ידו הוא עונד את המילה האחרונה בשעוני הצלילה "סיטיזן-סופר-דקו-קומפיוטר-דייב-מיטר-מאסטר" ולגופו טי-שירט "דייברס דו איט דיפר". מכוניתו מכוסה סטיקרים בשלל צבעים ותיק הצלילה שלו הינו בעל שני כיסים לסנפירים, תא מיוחד לווסת ונרתיק למפתחות הרכב.
הפעולה הראשונה בה נוקט "המומחה" בבואו למועדון צלילה, היא איתור קהל. ללא חבורת מאזינים משתאים אין ל"טכנו-צולל" קיום. הוא פורש את הציוד ברחבת המועדון ופותח בהסברים מקיפים על ההבדל בין ווסת דיאפרגמה דרגה ראשונה מתכיילת עם שסתום יורד, לבין ווסת בוכנתי עם דרגה ראשונה מאוזנת ושסתום עולה. כבדרך אגב הוא גם סוקר את תולדות הווסת החד-בוכנתי שאינו מאוזן בעל ראש מסתובב ושסתום מחט קבוע.
לאחר שלב השאלות ומבטי ההערצה, מחבר הציודן את הווסת למיכל ועובר לשלב מאזן הציפה.
כמובן שמדובר במודל סופר-חדיש שעדיין לא הגיע לארץ והוזמן במיוחד מחו"ל ובכל המדינה יש רק עוד חמישה מסוגו.
גם חיל הים מגלה בו התעניינות.
המאזן הוא אקסטרה-אורטופדי-אלסטי-בומבסטי מבד קורדורה נושם עם תפרים נמסים ופנימית מתכווצת, שלושה שסתומי שחרור מהיר, שני שסתומי חיבור מהיר ושסתום פירוק מהיר. המאזן זוהר בלילה ושורק ביום וכעת הגיע הזמן להרכיבו על המיכל. בעת ההרכבה דואג הצולל היבש לחשוף בפני קהל המאזינים פעור הפה את סט המשקולות הנתיקות מסגסוגת אלומיניום, שיוצרו במיוחד עבור נ.א.ס.א.
לאחר הפעולות המתישות הללו, הגיע זמן ארוחת הצהרים והקהל מתפזר. הצולל הטווס אוסף את ציודו ומחכה בסבלנות להתאספות קהל נוסף.
ההרצאות הבאות מוקדשות למסכת הסיליקון-גרפיט-אקרילי-אנטי-טוקסי וסנפירי הסיליקון-טורבו-ספליט-סופר-אפוקסי.
גם הקומבו המשוכלל המודד לחץ, עומק, זמן, חום, לחות ומכיל כמובן גם מצפן ומחשב צלילה משוכלל (מותאם לצלילות דקומפרסיה בים הצפוני) זוכה לכבוד ולהתייחסות ראויים.
לעתים, לעת ערב, נותר לאיש גם מעט זמן לשכשך במים, אך יש להבין: הזמן בו מבלה הצולל היבש מתחת לפני הים הוא זמן יקר המבוזבז לריק. עם היציאה מהמים הוא פורש את הציוד היקר על שפת בריכת השטיפה ובסדר מופתי שוטף פריט פריט, מסביר את מהותו, עוטף במטלית מיוחדת ומניח בזהירות בתיק.
ספורט מעייף, הצלילה.
הקרנף
עוד בבחינות הכניסה לקורס הוא כבר מתעניין בדרישות לקורס שלושה כוכבים. במהלך הקורס הוא צועד במועדון בחשיבות כשספרי תיאוריה של הצלילה תחת בית שחיו. עם קבלת הציון 100% בבחינת התיאוריה הוא מאמץ לעצמו את השם "קוסטו". בחודשים שנותרו עד לקורס הצולל הבכיר, הוא צולל בין 10 ל- 30 צלילות ביום, רוכש בהזדמנות ווסת דגם מרק 5 מתקדם וסכין קומנדו ומבלה את זמנו הפנוי בפתרון תרגילי דקומפרסיה מסובכים.
הקרנפצולל דואג שציודו ייראה בלוי ומשומש כיאה למדריך ותיק צרוב-שמש. הקרנף עונה על כל שאלה בשטח, בלי לאפשר שום פתחון פה למדריכים או לכל מי שהשאלה הופנתה אליו. לעתים קרובות הוא עונה גם לשאלות שלא נשאלו.
עם סיום הקורס הוא כבר עונד לימינו מחשב צלילה גדול ומרשים שרכש במבצע וכן צמיד עשוי ממזלג חלוד ומכופף, כסימן מובהק להיותו שייך לחיות הים.
התנהגות הקרנפון במים היא כמובן מקצועית ומעולה. הוא צולל כבר מהצלילה הרביעית בידיים משולבות ואיזון מושלם ומשגר מבטי בוז בחבריו לקורס המנפנפים ובועטים. במהלך כל הצלילות בקורס הוא בקושי נושם, במאמץ נואש לצרוך פחות אוויר מכל השאר. הוא שואב הנאה מיוחדת מסימון "הכל בסדר" לכל עבר, ואם מישהו מאחר מעט להגיב הוא מבצע בו מיידית נוהל הצלה. לעתים הוא נראה מבצע תנועות מסובכות במים. מבט מקרוב מגלה, שהוא סוגר לעצמו את המיכל כדי לתרגל מצבי חירום.
קרנפנו אינו חדל להיות צולל בשום מצב. ביום ובלילה, ביבשה ובאוויר, בסערה ובים רוגע. הוא תמיד מתפאר במוצאו הצוללי ומתמצא בכל רזי המקצוע. הדרך הנפוצה בה נגמלים קרנפי הצלילה מקרנפיותם היא ע"י קבלת תעודת המדריך.
היודע-כל
זהו צולל בשנות השישים לחייו, למד לצלול בעצמו לפני למעלה מארבעים שנה וכבר עשה, עבר ויודע הכל. הוא מסתובב בין חבורות הצוללים ומקשיב לסיפוריהם רק בכדי שיוכל לספר כיצד גם הוא עשה זאת, אך כמובן יותר עמוק, יותר רחוק, יותר כחול והרבה הרבה יותר מסוכן. הוא כבר צלל בלי סנפירים כשעוד לא היו, בלי מאזן כי עוד לא המציאו, בלי משקולות כי לא צריך ובלי נעליים כי היה מצב קשה בארץ.
היודע-כל בז לכל חידושי הציוד, המצביעים לדעתו על חולשתו ורמתו הנמוכה של הצולל. את העומק הוא קובע לפי צבע המים, את הכיוון לפי השמש, את הזמן לפי מספר הנשימות ואת הלחץ במיכל לפי כובדו. טבלאות, סיכונים וחניות בטיחות מתאימות, לדעתו, לנשים ולילדים בלבד. מה שהוא עבר וכמה שהוא צלל שום טבלה לא תוכל לתאר. הוא משתמש בווסת דו-קני מסוג "מיסטראל" (הטוב ביותר שקיים!), בסנפירי "פרופולוס" מימי הטורקים ובזוג מיכלי פלדה חלודים בנפח 30 ליטר ובמשקל 40 ק"ג.
למעשה, היודע-כל משייט במים ללא מטרה. אין הוא מתלהב משום דג, נוף מרהיב, או כריש כחול באורך 25 מטרים. במידה והוא כן מתלהב מתמנון ענקי, הוא דואג להסתיר זאת היטב כדי לא לערער את מעמדו.
אסור להתווכח עם היודע-כל!
למעשה, אסור אפילו להביע דעה בנוכחותו. אם תטען, למשל, שאין כמו צלילה בראס-מוחמד, יביט בך היודע-כל בבוז מעורב ברחמים ויסביר לך שהריפים במיצרי טיראן שמים את הראס בכיס הקטן של הפנזי. הוא צריך לדעת, כי הוא בעצם גילה את הריפים ראשון(!), כשהפליג מראס נצרני על מזרון ים כדי לבסס את שליטתנו במיצרי טיראן. הדרך היעילה להתמודד עם יודעי-הכל היא להעמיד פנים כי דבריהם הם מעניינים ומאלפים, לנוד בראש מדי פעם בהערכה ולהתחמק מחברתם בהזדמנות הראשונה.
המודאג-השואל
הנ"ל מתפתל בתוך עדת הצוללים כשעל פניו מרוחה הבעת דאגה עמוקה. הוא סורק את השטח בחיפוש אחרי בעלי סמכות, בכדי שיוכל לחקור אותם על סיכוייו ליהנות מן הצלילה ולצאת ממנה שלם.
למודאג יש שאלות בכל נושא: בדיקת הציוד, תקינותו, הסיכויים לתקלות, סוגי התקלות, הסכנות במים, דגים ארסיים ועוד ועוד. למעשה, יש לו שאלות בכל נושא אפשרי וכמובן שכל תשובה שהוא מקבל גוררת שאלה נוספת. חלק גדול מהשאלות פותח במילים "ומה אם…", או "נניח ש…", או "מה יקרה אם…".
למודאגון יש כשרון אדיר להמציא מאות מצבים בלתי אפשריים העלולים לסבך אותו. "נניח שאני בעומק ונגמר לי האוויר, ובן הזוג נעלם, והחוף רחוק, והסירה בדיוק נסעה למלא דלק, ובדרך לפני המים יש נחיל מדוזות, אז מה כדאי לי לעשות?"
הדרך הנפוצה להיפטר ממנו היא להפנות אותו לסמכות גבוהה יותר. אם אתה הוא הסמכות הבכירה בשטח, מומלץ לומר לו "סלח לי, אבל אני חייב להספיק לטיסה" ולהתחבא בחדר הקומפרסור.
הצולל המודאג לעולם ייצמד למי שנראה לו צולל מיומן ובטוח. במים יידבק אליו כעלוקה ויאחז בזרועו כבגלגל הצלה, כשבידו השנייה הוא לופת בעווית את רשימת מספרי החירום שדאג לניילן מראש. בצאתו מן המים יפצח בסדרת שאלות שעניינן הסימפטומים בהם הוא אמור ללקות ויוודא שהסובבים אותו מכירים את מסלול הנסיעה לתא הלחץ הקרוב ומתורגלים היטב בנוהלי ההחייאה.
רבים וטובים ניסו למצוא טיפול לצולל המודאג, אך כשלו. רק כשתים עשרה שעות לאחר הצלילה הוא מבין שהפעם יצא מן החוויה בשלום והוא מרשה לעצמו להירגע – עד הפעם הבאה.
