מלמעלה למלטה
מלמעלה למלטה
כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לצלול
"...נפתלי, אתה חייב להכיר את אלכס ממלטה... גם הוא, כמוך, משוגע על כרישים..." אמר לי אנדרו פוקס במהלך ההפלגה שערכתי אשתקד בעקבות הכריש הלבן באוקיאנוס האוסטרלי הדרומי. לא ידעתי אז שתחלוף לה שנה ומחצה כמעט, עד אשר אפגש עם אלכס ואצלול עימו במימי הבדולח של מלטה, לא לפני שערכנו הכרות וירטואלית דרך האינטרנט משך כל התקופה שקדמה למפגש.
מלטה, היכן?
מלטה, ארכיפלג המורכב משלושה איים - מלטה האי הדרומי המרכזי, גוזו הצפוני מערבי וקומינו הקטנטן שביניהם - נמצאת פחות ממאה ק"מ דרומית לאי האיטלקי סיציליה ובמרחק של שלוש ורבע שעות טיסה ישירה מנתב"ג לוולטה הבירה. אם נדמה את ה"מגף האיטלקי" בועט בכדור - הוא האי סיציליה - הרי שהאיים המלטזיים הם כמו גרגרי עפר סמוכים... כה קטנה היא מלטה. קבוצת האיים הזו, שלה היסטוריה רבת שנים ושרידים מהתקופה הפרה-הסטורית ועד התקופה המודרנית, נחשבת - ובצדק - לפנינת הים התיכון, בכל הקשור לאתרי צלילה. בחודש יוני האחרון החלטנו, אישתי ואני, לצאת לחופשה קצרה באי ולשלב נופש במפגש חברתי של "כרישאים" וכמובן צלילות. אך לפני כן, כמה מילים על אלכס...
אלכס בוטג'יג' - מגן הכרישים!
אין עוד אדם אחד במלטה המזוהה כל כך עם בעלי החיים התת ימיים בכלל והכרישים בפרט, כמו אלכס! מי שסועד איתו ארוחה, חייב להקפיד ולהתנזר ממאכלי ים... אגב, אשתו וילדיו של אלכס כבר רגילים לכך, למרות שהמטבח המלטזי עושה, כמובן, שימוש רב במרכיבי מזון המגיעים מן הים.
אלכס שותף ומדריך צלילה בכיר במועדון הצלילה "אוקטופוס-גארדן" www.octopus-garden.com. שותפיו הם גרמנים והמועדון מתאפיין בסדר, ניקיון ומקצועיות מופתיים. המועדון פעיל בין מרץ לנובמבר. בחודשי החורף הוא נסגר מפאת הסערות העזות המתחוללות באיזור ובמרץ פותחים אותו מחדש, צובעים, מנקים ומתכוננים לחודשי הצלילה ולשפע הצוללים המגיעים לכאן מכל קצוות אירופה כדי להנות מהאתרים ומתנאי הצלילה יוצאי הדופן.
עם מעט קשרים בחוגי השלטון המקומי והמון כישורים והתמדה, יצא אלכס להגן על שלושה מהמינים הנדירים יחסית לים התיכון, הכנפן השדי Mobula mobular הכריש הענק Cetorhinus maximus והכריש הלבן הגדול Carcharodon carcharias. שלושתם הוגדרו בחוק המלטזי מסוף שנת 1999 כמינים מוגנים, אשר אסור לדוג אותם ואפילו אם נתפסו בטעות, אסור להעלותם לחוף.
עפ"י הרישומים הבינלאומיים באשר לכריש הלבן, מסתבר שהאיים המלטזיים הם המקום בו נצפו הכי הרבה כרישים לבנים בים התיכון. במאה ה-19 קיפח את חייו כומר קתולי, שירד לרחוץ בים והותקף ע"י כריש לבן גדול. בשנת 1973 ובשנת 1997, תפס דייג מקומי מהעיירה זוריע שבדרום מערב מלטה שני כרישים לבנים גדולים. בשני המקרים הגיעו הכרישים לחכות השאראק שהדייג פרס, כדי לטרוף את הדגים שנתפסו עליהן. למרות שהאיים רחוקים, יחסית, מהיבשות ודגי מים פתוחים נצפים בקרבת החופים, מעיד אלכס על עצמו - כמי שצלל במלטה אלפי פעמים - שעדיין לא הזדמן לו לפגוש בכריש כלשהו בזמן צלילה והוא עדיין מחכה לאירוע מסעיר שכזה...
במה קיסמם של אתרי הצלילה המלטזיים?
בראש ובראשונה, המים הצלולים. ראות של 30מ' נחשבת כסטנדרט ויש ימים רבים עם ראות של 40 מ' ויותר, פועל יוצא מהיעדרם המוחלט של גורמי זיהום ומפרצונים רבים בהם הים חלק לחלוטין, גם אם מחוצה להם הוא גלי, עם משטר זרמים פעיל ביותר בפרוזדור הצר, יחסית, שבין איטליה לאפריקה.
קירות אנכיים וריפים עמוקים נמצאים ממש בקרבת החוף והצלילות במערות הענק ממש מדהימות ומאופיינות בקשתות ובבולדרים עצומים, המהווים מסתור לדגים ולבעלי חיים ימיים רבים. משטחי הצמחיה הנרחבים גם הם אופיניים למקום וטומנים בחובם הפתעות רבות. בבדיקה מדוקדקת תמצאו חשופיות יפהפיות ואם יתמזל מזלכם, תמצאו גם סוסוני ים. דיונונים ותמנונים תפגשו כמעט בכל צלילה, במיוחד בצלילות הלילה, אז גם הזמן הטוב ביותר לחפש ולמצוא ארנבוני-ים באזורים מסוימים. כמעט בכל מקום תראו להקות גדולות של דגי ריף ומים פתוחים, כשהמרשימים ביותר הם, ללא ספק, דגי הברקודה.
סביב האיים קיימים מספר אתרים בהם הוטבעו כלי שייט, שהפכו ברבות השנים לבתי גידול שוקקים ומרתקים. אל חלקם ניתן להגיע מהחוף ללא צורך ביציאה עם סירה.
הסירות, אגב, הן מלאכת מחשבת של ממש. סירות הלוזו (LUZO) המקומיות עשויות עץ מעובד ביד אומן והמלטזים משמרים את הצורה המסורתית-אופיינית בדקדקנות, החל מהסירות הקטנטנות המיועדות לשני אנשים ועד סירות לוזו גדולות של ממש, המסוגלות להוביל בנוחות מירבית קבוצה של 30 צוללים על ציודם ומיכלים נוספים לצלילה חוזרת.
לסיכום, למרות שלא מדובר בים טרופי עם עושר וצבעוניות עזה ומתפרצת של האלמוגים ובעלי החיים, הצלילות במלטה בפירוש מיוחדות ומהנות בצורה בלתי רגילה. יש שיאמרו שזו היא ממש אנטיתזה לים התיכון המוכר מחופינו בארץ.
מערות סנטה מריה בקומינו
אתר קלאסי להתחיל בו את הצלילות במלטה. הצולל חוטף את "הלם-המים-הצלולים" שלו ואילו המדריכים המקומיים יכולים לראות עם מי יש להם עסק מתחת למים...
ההגעה לאתר נעשית בסירה. האתר מצוי בחלקו המזרחי של האי הקטנטן, מוגן במפרצון ובו מספר מערות שנוצרו במצוק. כבר עם הירידה למים הצלולים והקרירים, 21 מעלות צלזיוס, מתקבצים עשרות כחלנים הממתינים שהצוללים ישלפו פיסות לחם או חטיפים על בסיס בצק. חגיגה לעיניים! הקרקעית בעומק 20 מ' לערך ומכוסה דשא גבוה וצמחיה ים תיכונית אופיינית. מתחילים לנוע לכיוון אחת המערות. בדרך, סמוך לסלעים הענקיים, סרטני נזיר בתוך קונכיות גדולות. על חלקן צמחו אפילו שושנות ים.
נכנסים למערה הראשונה ברשת מערות המחוברות ביניהן. מדליקים פנסים ובולשים אחרי לובסטרים, שמוצאים מקלט בתוך חרכי הסלע. אנו עולים לפני המים להחליף חוויות ראשונות. ממשיכים את הצלילה ופוגשים בצלופח מגודל, שהפך את המערה הפנימית לביתו הקבוע, יוצאים דרך פרוזדור ממערה אחת ונכנסים לשניה. מבין החרכים מתקבלים גווני הכחול העמוק והתכלת הלבנה הנוצרת מהשתקפות השמש... משגע!
יוצאים מהמערה החוצה וחזרה לאיזור העגינה של הסירה. פה ושם קרחות חוליות המשתלבות נפלא בין משטחי הצמחיה בעלי הגוון הירוק/צהוב. על הקרקעית ניתן למצוא עקרבנונים ודגי סנדל מוסווים. לאחר כשעה ארוכה ומלאת חויות, עולים חזרה לסירה.
צלילת לילה בתעלת ה"בלו-גרוטו"
אנו נוסעים לעיירה זוריע בדרום מלטה, כ- 40 דק' נסיעה מצפון האי. חוקי התנועה במלטה, כמו בקפריסין, הם התזכורת לעברו של האי תחת השלטון הבריטי.
במורדות העיירה, במקום הנקרא ויד-איז-זוריע, ישנה תעלה צרה ועמוקה (27מ') היוצאת אל הים ובה מעגן לסירות, המובילות תיירים למערת ה"בלו-גרוטו" הנודעת. תעלה זו משמשת כאתר קלאסי לצלילות לילה. קופצים בזהירות מהמזח ומתחילים בשקיעה אל מול הקיר התלול. תוך שניות תגלו פעילות לילית אינטנסיבית. סרטני נזיר, מורנות דקיקות, דיונונים ותמנונים. אנחנו מחפשים ארנבוני ים! יצורים שחורים המקופלים בצורת סמבוסק כרסתני... הנה אחד, הנה עוד שניים... נחים להם על סלע ללא ניע. אלכס שולח יד זהירה ומרים אחד בעדינות. הארנבון מתעורר, פורס שוליים ומתחיל לנוע בתנועה שמזכירה קצת את הרקדנית הספרדיה. אומנם התנועות לא חינניות ויותר גמלוניות משהו, אך ללא ספק מענין מאוד לראות את מעוף הארנבון, ראשו וצווארו מתוחים קדימה ומשווים לו מראה של חילזון עבה ובשרני, כשהוא במגמת ירידה למנוחה על הקרקעית. ממשיכים בחיפושים. הנה מורנה שחורה מנוקדת לבן, נעה בין הסלעים מכוסי הצמחיה והנה כוכב ים ארגמני... ממשיכים לאורך הקיר התלול והנה דיונון המחליף צבעים נוכח התאורה הפולשנית. התקרבות איטית והוא מזריק עננת דיו ונעלם באפילה. יוצאים מהצלילה עמוסים בחוויות. מחליפים את ציוד הצלילה בטריקו וסנדלים ומתיישבים בבית הקפה הסמוך ללגום קפה ולתפוס בריזה.
אל האימפריאל איגל
(מיועד לצוללי שלושה כוכבים)
הפלגה קצרצרה ממפרץ סאלינה שבאעורה ואנו עוגנים מעל המעבורת ששימשה לפני כשישים שנה בקו וולטה-גוזו וטבועה בעומק של 42 מ'. יורדים לאורך חבל העוגן וכבר לאחר 12 מ' לערך נגלית צללית הספינה. אנו מגיעים לחרטום ומתחילים להקיף את כלי השייט. המים כחולים כחולים וקרים, 17 מעלות בעומק 38 מ'. על הדופן כוכב ים שחור. מדליקים עליו פנס והנה צבעו הארגמני נגלה לעין. מגיעים לירכתיים ומתחילים בעליה איטית כדי למשוך את זמן הצלילה ב-Multi Level. עתה אנו מעל הסיפון העליון, סמוך לארובה המוגבהת מעל. ממשיכים קדימה והנה גלגל ההגה בקדמת הספינה. לאחריו, מערכת כננות העוגנים ואנו נפרדים לשלום מה"אימפריאל איגל". ממשיכים בעומק 28 מ' לכיוון פסל ישו הסופק כפיו מעלה. גופו וידיו מכוסים צמחיה וצימדת ים אופיינית. מרהיב.
עולים לאט לאט על חבל העוגן ומי שזקוק לאספקת אויר לצורך חניית הדקומפרסיה יכול לעשות שימוש במיכלי הפוני שהורדו מראש. עולים לסירה ולאחר דקות ספורות אנו נקשרים למזח של מועדון הצלילה, יורדים למנוחה והחלפת חוויות ומתכוננים לצלילה השניה לאותו יום, לאחר איזון מסויים של כמות החנקן בגוף.
ריף אעורה
מקבלים תדרוך במועדון, מרכיבים את ציוד הצלילה והנה הלוזו כבר מתקרבת למזח כדי להוציא אותנו לצלילה השניה להיום, הפעם לריף אעורה. מעמיסים את הציוד במרכז הלוזו הגדולה ומתיישבים לאורכה בשני הצדדים. יש מקום נוח לרגליים והדופן בגובה החזה כך שניתן לצפות בנוחות החוצה. מפליגים כרבע שעה עד שהסקיפר מאתר את נקודת העגינה. יורדים בקפיצת צעד-גדול-לפנים והנה אנו כבר במים הקרירים. הראות פנטסטית, כרגיל. שקיעה איטית לקרקעית הריף בעומק של 20 מ'. אלכס הספיק לומר לי אחרי התדרוך שלא אצלול עמוק מידי כדי שהמחשב לא "יתאכזר" אלי בצלילת הלילה המתוכננת להיום...
הריף מכוסה כולו צמחיה עבותה ומחורץ בוואדיות ומבוכים. בקצהו קיר אנכי היורד לעומק 40 מ' שבאמצעו פתח גדול למערה. הצוללים, שזוהי להם הצלילה השניה והאחרונה להיום, יורדים ונכנסים למערה. אני ועוד זוג צוללים המתוכננים להמשך צלילה בלילה, ממשיכים לתור את האזור הרדוד יותר של הריף. עד מהרה מתחילות בועות אויר לצאת מקרקעית הריף המשמשת כגג למערה שמתחת. מראה מרהיב. הנה זנב מורנה מנוקדת הנחבאת בתוך כוך. והנה תמנון שנם את שנתו וזרועותיו חוסמות את מחילתו. עוד סיבוב קטן ולהקת ברקודות מופיעה בשחיה איטית. אני מנסה להתקרב בזהירות מירבית כדי לא להבריחן אך הן שומרות על מרחק קבוע ממני, פחות או יותר. הצלילה מסתיימת ויש זמן לסייסטה של אחה"צ.
הגוררת רוזי
אנו מעמיסים את הטרנספורטר במגמה להגיע לקצהו הצפוני של האי מלטה באור אחרון. נסיעה של כמחצית השעה ואנו במרפע-פוינט, חונים מול הטרמינל ממנו יוצאת המעבורת לאי השכן גוזו. מרכיבים את ציוד הצלילה ופוסעים על החומה העתיקה ויורדים בזהירות אל סלעי הריף. אלכס נותן תדריך מפורט לפני הצלילה. הואיל ומדובר בצלילה שלישית לאותו יום, קבענו שנתחיל לעלות מהרוזי כאשר מחשבי הצלילה יותירו לנו 5 דקות לדקומפרסיה ואז נחזור חזרה בעומק רדוד יותר לריף שלמרגלות החומה, היא נקודת היציאה והחזרה שלנו. אלכס קופץ ראשון למים ואחריו אנו, מטלפים בזריזות כדי לא להזרק לסלעים ע"י הסוול. ממשיכים לטלף החוצה כ- 20-30 מ' ומתחילים בשקיעה לעומק 15 מ'. מסביב אפילה מוחלטת ורק הפלנקטון הזוהר מנצנץ עם כל תנועה. מדליקים תאורה חזקה והנוף המלטזי התת-מיימי האופייני נגלה לעין. הנה עוגן גדול ניצב מהקרקעית ועליו צומחת צימדת ים. ממשיכים בצלילה כ- 10 דק' וצלליתה של הגוררת מולנו. מרימים את המבט ואור הירח מצטייר מעל. מקסים! מבט חטוף למחשב הצלילה וממשיכים פנימה, לתוך הגוררת שהוכשרה היטב לתפקידה הנוכחי, קרי נקייה מכל אלמנט שעלול להוות סכנה לצולל. שהייה של 2 דקות בתחתיתה של הרוזי ועליה לאיזור גשר הפיקוד כדי לא לסיים את הצלילה מוקדם מידי... סריקה חיצונית של הרוזי ואנו נפרדים ממנה לשלום. חוזרים, כאמור עפ"י תכנון הצלילה, לנקודת ההתחלה. הנה ריף מרפע המשובץ בנקיקים ומחילות לרוב. בתוך מערה קטנטונת ניצב פסל המדונה הקדושה. קתולים אדוקים הם המלטזים והם נותנים לכך ביטוי גם מתחת למים. סקירה קצרה של קיר הריף מפגיש אותי עם תמנון אדמוני מגודל המטייל על הקיר. אני מתקרב אליו עם תאורה חזקה והוא מצידו מחפש מפלט. הנה כוך קטנטן וצר במידותיו, עליו נעצר התמנון. הוא מתחיל להשחיל את זרועותיו אחת אחרי השניה עד שכולן נעלמות ולבסוף הוא תוחב את גופו פנימה, והופ... נעלם. מדהים! מסתבר שהאזור שורץ תמנונים ובכל פינה ניתן לראותם. הנה תמנון נוסף אשר בסיס זרועותיו מעובה, כנראה ארוחת הערב שלו מאוכסנת שם, קרובה למקורו החזק והוא רק ממתין לנו שנסתלק ונאפשר לו להנות ממנה בשקט. אכן אנו יוצאים ומסיימים את הצלילה, לא לפני שאנו צופים תמנונים נוספים שכאן ביתם.
דאבל ארצ'
הבוקר אנחנו יוצאים לצלילות באי גוזו. מעמיסים את הלוזו במיכלים נוספים לצלילה חוזרת, שכן אנו נחזור רק אחה"צ "מיום הטיול" הזה. ההפלגה אורכת כשעה וארבעים עד שאנו עוגנים מול חופו הצפון מזרחי של האי. יורדים למרגלות הריף התלול שמסתיים בצידו האחד אי שם ב- 60 מ' לערך ופונים מערבה אל חלקו הרדוד יותר. מולנו "הקשת הכפולה", תופעת טבע מרהיבה ביופיה. עומק הקרקעית כאן כ- 35 מ', אך לא חייבים לרדת עד לקרקעית וניתן לעבור בין הקשתות בעומק רדוד יותר. מרימים עיניים למעלה והנה צוללים נוספים, הדואים מעל כציפורי ענק במים הכחולים והשמש מעליהם. אלכס סורק את הצמחיה העבותה. הוא מחפש סוסוני ים אך לבסוף מוצא סרטן מוסווה היטב, שצימח שיער ארוך. והנה חשופית שמנמנה, לבנה ומנוקדת. עולים במעלה הקיר התלול, משמאל התהום הכחולה ולהקות עצומות של דגים חוצות את נתיב התקדמותנו. מסיימים את הצלילה וממשיכים בהפלגה לאתר הבא.
הבלו דום
הסקיפר מתמרן את הלוזו לתוך מפרצון ציורי. למים גווני כחול וטורקיז משתנים ועד מהרה החבר'ה קופצים להשתכשך במים. הרעבים שולפים את ארוחתם הקלה שהכינו מראש, או שהם רוכשים כריכים ושתיה קרה מהסקיפר. לאחר כשעתיים אנו מתארגנים לצלילה. יורדים לעומק של כ- 15 מ' ומתקדמים דרומה לאורך קיר השונית, עד שנגלה פתחה העצום של "מערת הכיפה הכחולה". הפתח זרוע בבולדרים עצומים בגודלם. מתקדמים פנימה ולא שוכחים להסב את הראש לאחור כדי לחזות באור הכחלחל והמהמם הניבט מפתח המערה. ממשיכים להתקדם ומתחילים לעלות לאט לאט עד שמגיעים לפני המים. אנו נמצאים בתוך חלל המערה הגדולה, שכיפתה בגובה של כ- 10 מ' לערך מעל לראשינו. מלפנים, אור חזק העולה מתוך המים, כאילו שהודלקה נורת ניאון ענקית בגוון תכלת... זהו האור החודר מפתח המערה. מרהיב! בחלקה האחורי של המערה נמצא פיר, שדרכו היו המקומים משלשלים דליים לצורך ייבוש המים ויצירת מלח. אין אפשרות אחרת להכנס למערה זו זולת הצלילה אליה. לאחר התרשמות מהמערה אנו שבים וצוללים החוצה, מקיפים את הריף האופייני ועולים מממש מתחת ללוזו העוגנת במפרץ. כבר אחה"צ ואנו מתחילים בהפלגה חזרה לאי מלטה.
המיכלית אום-אל-פארוד
יום הצלילות האחרון מזמן לנו צלילה לאחד מכלי השייט היותר מרשימים שטובעו במלטה. במהלך הספנתה של המיכלית אירע בה פיצוץ באחד המדורים שגבה מחיר בנפש וגם הסב נזק כבד לאוניה. המלטזים לא חשבו פעמיים וגררו את האום-אל-פארוד לדרום האי, שם טובעה בעומק של 35 מ'. אגב, סמוך למקום הטבעתה ניתפסו בעבר הכרישים הלבנים... אך ברור שהסיכוי להיתקל בכריש כזה במהלך צלילה, משול לסיכוי לחטוף מטאוריט על הראש בזמן טיול רגלי בעיר הגדולה!
שוב אנו יורדים דרומה, בכבישים המשובשים שגורמים לי להתגעגע לכבישי ארצנו, לכיוון הכפר זוריע. מפאת גודלה של המיכלית, כ- 120 מ' אורכה, החלטנו לחלק את הצלילה לשתיים: צלילה ראשונה תוקדש לסריקה חיצונית ופנימית של האוניה ובצלילה השניה, נתרכז באיזור גשר הפיקוד אשר בירכתיים ואם יתיר לנו המחשב, נבקר ב"מערת הקרדינלים" הנמצאת בתחתית הריף הסמוך. קופצים לתעלת ה"בלו-גרוטו", הזכורה לטובה מצלילת הלילה, ומטלפים כ- 250 מ' לכיוון דרום מערב. אנו במרחק של כ- 80 מ' לערך מקיר השונית וניתן לראות בבירור את צלליתה של האום-אל-פארוד מפני המים. אלכס מחליט שאנו לא ממתינים לשאר הצוללים המטלפים בעצלתיים מאחור ומסמן למדריך המלווה אותם שאנו יורדים כבר עתה. אנו שוקעים אל ירכתי הספינה. על דופן הארובה סימלה ומשני צידי הסיפון בולטים התקני סירות ההצלה. אנו מתקדמים לכיוון מערב, חולפים על פני מבנה המגורים וגשר הפיקוד ויורדים אל תוך המדורים. הנה המדור הפגוע. קרעי המתכת מצריכים זהירות ותשומת לב, למרות שהמעברים מאוד מרווחים והפתחים שמעל פתוחים ומאפשרים יציאה בכל עת. אנו ממשיכים הלאה ועוברים למדור הבא וזה שאחריו, עד שמגיעים לחרטומה המרשים של האוניה. להקות עצומות של דגים חגות מעל ואנו פונים חזרה על הדופן הימנית של האוניה. כאן אנו מבחינים בקרע שניבע בדופן האוניה, מלמעלה ועד לתחתיתה. אכן, נזק כבד נגרם לה. אנו מסיימים את הצלילה ופונים לבקר במסעדה ובתצוגת צדפים ומלתעות כרישים הנמצאת בחנות מזכרות סמוכה, שם נמצאים המלתעות וסנפירי החזה של הכרישים הלבנים שנתפסו בעבר. מדידת סנפירי החזה וחישובי התכווצות, מביאים את אלכס ואותי למסקנה שמדובר היה בכריש גדול, כ- 5 מ' אורכו, לערך. קבוצות קבוצות של תיירים היורדים אל תעלת ה"בלו-גרוטו" בדרכם למערה הכחולה (לא לטעות בזו שאליה צללנו בגוזו) חולפים על פנינו, תוך שאנו מתכוננים לצלילתנו החוזרת. שוב אנו חוזרים לאותה הנקודה בים, אלא שהפעם זרמים מקדמים אותנו לעומת הצלילה הראשונה. אלכס ואני יורדים אל ההגה והמדחף הגדול ומשם עולים ונכנסים לתוך מבנה גשר הפיקוד. המעברים צרים מעט וצריך לשים לב היטב, במיוחד נוכח משטר הזרמים שבין המעברים והפרוזדורים. הצלילה הזו דורשת עבודת סנפירים נמרצת יותר. באחד הפרוזדורים החיצוניים, תרמוקלינת מים חמים, המשווים מראה "פאטה מורגנה" בזמן שהם מתערבבים בשכבת המים הקרים יותר. מראה מעניין בהחלט. הראות יורדת פלאים נוכח הזרמים ואנו נפרדים מגשר הפיקוד ומטלפים במרץ לכיוון קיר השונית. המחשב מותיר פחות מ- 10 דק' עד לדקומפרסיה, בזמן שאלכס ואני נכנסים בזהירות למערה הקטנה שבתחתית קיר הריף. בתוך המערה מוצאים מסתור עשרות דגי קרדינאל זהובים. ממש כאילו צללנו לתוך אקווריום. מעל פתח המערה חלון טבעי ממנו מבליח אור השמש. הזמן לדקומפרסיה מתקצר ואנו כבר בדרך החוצה.
סוף דבר
נקודת התורפה העיקרית והמשמעותית ביותר בעיני: העדר נייטרוקס, המשמש כאן בעיקר לעבודות תת-ימיות ובמספר מצומצם ביותר של מועדוני צלילה, בעיקר בגוזו, זאת נוכח עומקם של האתרים ופרופילי הצלילה בהם. מי שמתכנן שבוע אינטנסיבי של צלילות, חייב(!!!) להצטייד במחשב צלילה, לטובתו ולמען בטיחותו האישית. מומלץ להאריך את חניות הדקומפרסיה אף מעבר למה שמורה המחשב. לא להתבייש ולבקש טיפול בחמצן טהור נוכח עיקצוצים וגירודים ולהקפיד לצלול במגבלות ההסמכה והיכולת האישית! באי קיים תא לחץ לטיפול היפרבארי, שלא נזדקק!
אני נפרד לשלום מאלכס, מהצוות הנפלא המאייש את מועדון הצלילה "אוקטופוס-גארדן" ומחברי הגרמנים, אותם הכרתי במהלך שהותי כאן. ערב ערב ישבנו יחדיו בפאב המקומי וקישקשנו על כרישים, צלילות ומצברוח טוב. בתוך כחודש ומחצה אני עתיד לשוב לכאן עם קבוצת צוללים, כדי להשלים צילומים באתרים נוספים, שכן מלטה, כאמור, משופעת באתרים מקסימים.
