אחוות הטבעת – חלק ג'

אחוות הטבעת – חלק ג'

כשעלינו ללא הטבעת, נראה בנדה כאילו חרב עליו עולמו. בימים הקרובים שמענו שבנדה עבר בין מועדוני הצלילה, שוכר כל פעם צוות אחר לסרוק את קרקעית הים עבורו, אך ללא הצלחה…

ל"אחוות הטבעת" – חלק א'
ל"אחוות הטבעת" – חלק ב'

חלק ג'

צוות המועדון התחלף עם הזמן. כריס עבד בכמה עבודות בחריצות רבה, כולל משמרות לילה, לאכזבתן של נערות רבות במרינה ובסביבתה. הוא הצליח לחסוך סכום יפה, וחזר לדרום אפריקה. מגלויות ששלח, נראה היה כי הוא מצליח יפה. אניקה פרחה לה עם חיוכיה ועליצותה וגם הורסט נעלם יום אחד, בנסיבות לא ברורות. ייתכן כי קם והסתלק בלי לומר דבר לאיש, כדרכו, ואולי הקולות מחדר הקומפרסור השיגו אותו, לבסוף.
גם אני המשכתי הלאה. רק ג'ורג' נותר במועדון, קבוע אחד בין הרבה משתנים, גורם לגורל לגרד בפדחתו ולתהות מה לעשות בקשר אליו.
לאחר שנתיים, במהלך ביקור באילת, טיילתי בחוף הצפוני. סמוך לסירת דייגים שנחה על החוף, עמדו כמה אנשים וצלו דגים על הגריל.
"ג'ינג'י," צעק מישהו פתאום, "בוא, תטעם."
התקרבתי. זה היה בנדה. החיוורון והסומק פינו את מקומם לשיזוף עמוק ובמקום הכרס והביטחון העצמי המופגן, היה לו עכשיו מראה כחוש ורעבתני. שאלתי אותו למעשיו.
"אתה רואה," גיחך, "כרגיל, בדגים."
הבטתי בו. "עדיין ייבוא, ייצוא?" שאלתי.
"בטח," אמר, "מייבא מהים, מייצא לגריל."
"זהו?" שאלתי, "נגמרו העסקים הגדולים?"
בנדה נאנח. "פה זה נגמר," החווה לכיוון הים, " מאז שהלכה הטבעת, הכל נגמר. נפלתי בעסקים, סגרתי את העסק, הפסדתי את הבית… אפילו אשתי עזבה אותי."
רציתי לומר לו שאני מצטער לשמוע, אבל לא רציתי לשקר. בנדה פירש אחרת את שתיקתי.
"לא נורא, ג'ינג'י," ניחם אותי, "יש לי תוכנית. בזמן שאני דג, חילקתי את הים לאזורים ואני עובר אזור – אזור ומחפש. בשביל זה, השותף שלי אפילו לימד אותי לצלול. כשאני מוצא את הטבעת, אני תיק-תק מראה לכולם מאיפה משתין הדג."
הוא שאל אם אני רוצה לפגוש בשותף שלו, ובלי להמתין לתשובה, קרא לאחד האנשים שעמדו ליד הגריל. אי אפשר היה לטעות בהילוך הבטלני ובחוסר המעש שהקרין. ג'ורג' מלמל לעברי כמה מלים, ברכת שלום ככל הנראה.
"היית מאמין, ג'ינג'י?" שאל אותי בנדה, "היית מאמין שהפועל שלך ואני נעבוד ביחד?"
"לא הייתי," אמרתי את האמת, "מצד שני, גם אף פעם לא הייתי ג'ינג'י. אתה מצליח להבין את מה שהוא אומר?"
"לא," אמר בנדה, "אבל זה לא חשוב. יש לי הרגשה טובה בקשר אליו."

חלפו עוד כמה שנים. במהלך ביקור בדרום אפריקה, החלטתי לצלול בסמוך לרשתות הכרישים באזור דרבן. במועדון הצלילה ראיתי לפתע דמות מוכרת. כריס עדיין היה גבר נאה, אך לבוש בקפידה ושערו, שהיה פעם ארוך ופרוע, היה קצוץ ומסודר.
העלינו זכרונות מאילת, כשניגש אליו גבר בחליפה. כריס התנצל וביקש ממני להמתין, בשעה ששוחח עם האיש, סוגר איזו עסקה מסובכת כשסכומים גבוהים נזרקים לחלל האוויר. כשנראה היה שסיכמו וכריס הזמין משקאות לכולנו, שאלתי אותו אם הוא מנהל את המועדון, שנראה לי גדול ומפואר.
כריס חייך "לא בדיוק," אמר "אני הבעלים של הרשת. יש לי מועדונים לכל אורך החוף עד קייפטאון. מאז אילת, כל מה שאני עושה מצליח לי."
לקח לי קצת זמן לעכל. "ממזר אחד," אמרתי, יותר בהערכה מאשר בכעס, "אתה מצאת את הטבעת!"
"איזו טבעת?" שאל כריס בתמיהה.
"הטבעת עם סמל הדולר! זאת ששכרו אותנו כדי למצוא אותה! אתה מצאת אותה בדקה שירדת מתחת למים!"
"אה, הטבעת הזו," חייך כריס, "לא, לא מצאתי אותה. הקרקעית היתה מלאה בג'אנק. אבל נכון שמאז אותו יום, השתנה לי המזל."
בן-שיחו של כריס הראה סימנים של חוסר סבלנות. מזכירה נכנסה והביאה חוזה לחתימה. האיש חתם, אך כריס ניגש לחלון וקרא: "ג'וי!"
כעבור רגע, נכנסה אשה לחדר. היא היתה לבושה בטעם, שזופה ונאה מאד, שערה השחור והחלק מגיע עד כתפיה. היה בה משהו מוכר.
"אתה מכיר את אשתי, כמובן," חייך כריס, "אני לא חותם על שום עסקה בלעדיה."
האישה שלחה אלי חיוך מקסים. "שלום, אושרה," אמרתי.
"כן," אמר כריס, "היא האושר (JOY) שלי."
אושרה, או ג'וי, חייכה. "אתה רואה," אמרה לי, "יש מי שבורח מהמזל, יש מי שהמזל רודף אחריו, ויש מי שלא יזהה את המזל שלו אפילו אם הוא תלוי עליו. אבל לפעמים, גורלות נפגשים. אפשר לקרוא לזה מזל, אם ממש רוצים."
כשליוו אותי למכונית, איחלתי להם כל טוב. "יש לך בחור נהדר," אמרתי לג'וי.
"אני יודעת," השיבה, "מהרגע שראיתי אותו היתה לי הרגשה טובה בקשר אליו."

סוף.