הלהקה
הלהקה
רק המחשבה על צלילה בראס – מוחמד, בקצהו הדרומי של חצי האי סיני, מספיקה להאיץ את הדופק אצל רוב הצוללים. אולם כאשר אתה ממש שם, מרחף מעל אינסוף כחול וצלול, ההרגשה מדהימה.
אני מגיע לכאן מדי קיץ, לצפות בלהקות דגים ענקיות, שמתקבצות באזור עם עליית טמפרטורת המים. אני שוחה ומתרחק מקיר האלמוגים לעבר קיר אחר, המורכב כולו מדגים. אלה הם דגי השורי (Red Snapper), דגים ממשפחת הלוטניים, המגיעים לגודל ממוצע של 60 ס"מ. אני מרחף ומתקרב לעברם. בחזית הלהקה מתחילה קבוצת דגים להתפזר בחוסר רצון מופגן. מספר שניות חולפות ואני מוצא עצמי מכותר על-ידי מסה עצומה של דגים. מאות זוגות עיניים מביטות בי, בעת שאני מתבונן דרך עינית המצלמה ומנסה לתעד את המראה הנפלא. לאחר מספר דקות אני מנתק את המבט מעינית המצלמה ומגלה שאיבדתי את חוש הכיוון בתוך מרק הדגים והזרם. אני מתקדם עם הלהקה ומרגיש כיצד אני הופך להיות חלק ממנה. את השינוי בעומק אני מרגיש כתוצאה מהתגברות הלחץ על אוזני. ההרגשה אינה נוחה ואני מביט במחשב ומגלה שהדגים אותם אני מנסה לצלם, מושכים אותי לעומק. אני אומד את המרחק מן השונית ומחליט שהגיע הזמן לחזור. אני בוחר כיוון שחייה ומקווה שהימרתי נכון. נראה כאילו הדגים שוחים אחרי, אבל זוהי רק אשליה שיוצר הזרם. כעבור מספר דקות של חוסר ודאות מופיעה מולי צלליתו הכהה של קיר השונית. אני מצטרף לקבוצת הצוללים.
על הספינה, כאשר אני משחזר את החוויה, נדמה לי שתחושותיי בתוך להקת הדגים דומות למה שחש טורף המאיים על הלהקה. למעשה, זהו עקרון יסוד בטבעם של בעלי החיים - הביטחון שבהתכנסות במספרים גדולים.
מה גורם להם להתקבץ? וכיצד הם שוחים בסדר מופתי שכזה? מה לגבי יכולתם לתקשר והיכולת לפעול כישות אחת? לא לכל השאלות הללו יש תשובה.
מחקרים מראים כי רבע מכלל מיני הדגים חיים את רוב חייהם בלהקה ולפחות חצי מכלל מיני הדגים מתקבצים בשלב מסוים של חייהם. הסיבות לכך רבות - ביטחון בתנועה, השגת מזון, רבייה, מנוחה וכמובן התגוננות מפני טורפים. למרות שניתן לצפות שלהקת דגים תהיה מורכבת ממין אחד של דגים, לעתים קרובות מתקבצים מינים שונים ללהקה אחת גדולה. בכך גדל הסיכוי של כל פרט בלהקה לשרוד, בסביבה בה חיים טורפים מאיימים. ברגע של בהלה, מגיבה הלהקה בתנועה מתואמת, תוך ביצוע פניות חדות ושינויי כיוון. במבט מקרוב נדמה, כאילו הדגים שומרים מרחק קבוע ביניהם והתאום בתנועה מתבצע בצורה שלא היתה מביישת מצעד של חיילים ממושמעים. בכדי להשיג תאום מוחלט ויכולת תנועה הרמונית, משתמשים הדגים בו-זמנית בראייה, בעצבים המצויים לאורך חוט השדרה (לחוש בתנועת הדגים הסמוכים) ובשרירים.
אחד היתרונות העיקריים של חיים בלהקה הוא היכולת להטעות ולבלבל טורפים. רוב הטורפים מזהים את טרפם לפי צורתו, תנועתו וצבעו. יכולות הלהקה לשנות צורה וצבע כיחידה אחת מטעה את האויב. טורף המתקרב ללהקה זוכה לתצוגה של שינויי צבע וצורה של הגוף הגדול - לרגע בהיר וכסוף ולרגע כהה ומאיים. התנהגות זו מסווה את צורתו של הפרט הבודד ומנסה לדמות מראה של דג גדול ומאיים. ענן של נצנוצים מקשה מאד על הטורף להחליט במי להתמקד. עם זאת, גם לטורפים יש אסטרטגיות שנועדו לפצח את המבנה הצפוף. טורפים מצטיינים בדרך כלל במהירות, במטרה לבודד פרט אחד מתוך הלהקה. אולם גם מול טורפים מיומנים כאלה מעניק מבנה הלהקה תחושת בטחון, לפחות מבחינה סטטיסטית...
לא תמיד מצליחים כל הפרטים בלהקה להישאר במבנה ולהדביק את השאר. לעתים קרובות נפרדות קבוצות קטנות או פרטים בודדים ומתנתקים מן הלהקה הגדולה. לפעמים נוצר הפיצול מזינוק מפתיע של טורף לתוך הלהקה, שמטרתו לגרום לבהלה ולפרוד. במצב זה הם בסכנה ממשית. לעתים, דווקא היכולת להתפצל ולהתאחד שוב לקבוצה גדולה אחת מסייעת ללהקה להימלט מטורפים ומקשה על אלה להתמקד בפרט בודד. מיני דגים רבים, שחיים את רוב חייהם בזוגות או כבודדים, נוטים להתקבץ בלהקות בעונות מסוימות של השנה, לצורכי רבייה. בצורה זו גדל הסיכוי להפריה מוצלחת. ההתקבצות נמשכת מס' ימים או שבועות ואז פונה כל פרט לדרכו. מראה מרהיב היא להקת דגי שונית ססגוניים, שחוברים יחד ללהקה גדולה. שלל צבעים מצטרפים יחדיו לגוף גדול, שנע בהרמוניה מושלמת.
למרבה הצער, להתנהגות הקבוצתית שמגנה על הדגים מפני אויבים טבעיים, יש חיסרון גדול בהתמודדות עם הטורף העיקרי - האדם. כיום, מאפשרות טכנולוגיות הדיג החדישות לעקוב אחרי להקות הדגים ולזהות אותן ע"י סונאר או תצפיות ונותר רק לכתרן ולאסוף את השלל. באופן זה הגיעו מינים רבים באזור הים הצפוני לכליה כמעט מוחלטת. חלק מן האזורים הטרופיים לא נחשפו עדיין לשיטות דיג מסוג זה וכך ניתן עדיין לצפות בתופעה המדהימה של התקבצויות דגים גדולות. נותר רק לקוות שאזורים אלה יישארו מחוץ לתחום עבור הדייגים ואולי בעתיד תתפתח טכנולוגיית גידול דגים בבריכות, שתפחית את הלחץ מן הסביבה הטבעת. ניהול נכון ומושכל יותר של משאבי האוקיינוסים, יכול עדיין להציל את המצב. עד אז - ננסה ליהנות כל עוד אפשר.
