אינטרו – טבילה ראשונה
אינטרו – טבילה ראשונה
הצלילה עם בן זוג היא אחד הדברים ההכרחיים והבסיסיים, אותו לומדים כולנו בקורס הצלילה הראשון. הכניסה לעולם הרטוב יוצרת, בדרך כלל, חברויות חדשות וקשרים טובים בין הצוללים לבין שותפיהם הקבועים לצלילה. לתחביב הרטוב יש פוטנציאל קירוב בין בני הבית הנחשפים באופן אינטנסיבי, לעתים בעל כורחם, ל"שיגעון" של בן המשפחה "המורעל". כמובן שיתכן גם ההפך הגמור מהתסריט האידיאלי הזה, אבל הבה ונהיה אופטימיים...
מניסיוני האישי אומר, שאין תענוג גדול יותר בצלילה בצוותא כאשר בן הזוג בצלילה, ה"באדי", הוא אחד מבני הבית.
בדרך כלל, אם אין מגבלות כלשהן, נסחף בן הזוג "היבש" לעולמו "הרטוב" של הצולל וברוב המקרים נשבה אף הוא בקסמו של עולם הצלילה. במשפחות עם ילדים, מגלים הזאטוטים ברוב המקרים עניין הולך וגדל בתחביב של אחד ההורים או שניהם גם יחד. בכל מקרה ובכל סיטואציה, סביר להניח שהצעד הראשון לקראת קורס צלילה של מי שמעולם לא הכיר את הים מתחת לגלים, יהיה צלילת אינטרו.
השם אינטרו גזור מלשון Introduction - צלילת מבוא, או הכרות (ויש הטוענים דווקא מלשון Introductory - צלילה מקדימה). עם הזמן הפך שם הקיצור למושג מקובל בענף. המקבילה הצרפתית, למשל, נקראת Baptem - שמו של טקס הטבילה הקתולי. גם בשל הכניסה לעולם חדש וגם, פשוט, בגלל הטבילה...
ילדים ומבוגרים שרגילים לשנרקל בים בקביעות ולאורך זמן - ואף פיתחו בעצמם מיומנות אישית עם הקמ"ס (קנה, מסכה וסנפירים) - ידלגו, מן הסתם, על השלב הזה ויגשו היישר לקורס הצלילה. לפעמים קורה דווקא ההפך - הם יחכו לצלילה זו, כדי לטעום סופסוף מהדבר האמיתי. צלילת האינטרו מאפשרת לצולל בפוטנציה לוודא, הלכה למעשה, שאין לו מגבלות כלשהן בטרם ייגש לקורס הצלילה. עדיף לגלות את הבעיה בצלילת האינטרו ולנסות לטפל בה בהתאם, במקום להיות מופתעים לרעה בקורס הצלילה, בשלב הכניסה למים.
ההתרגשות האוחזת בצולל האינטרו רבה. הנה הוא יושב מול המדריך ולצדו ציוד הצלילה המסורבל ומרובה האביזרים ומקבל מפיו הסברים באשר לחוויה התת-מימית הראשונה, אותה הוא עתיד לעבור בעוד דקות אחדות. עוד מספר דברים באשר לסימנים המוסכמים ולהתנהגות מתחת למים והופ, אל הים. כאשר מדובר בילדים צעירים, מתאימים לגופם ציוד צלילה כפי מידותיהם ואילו המבוגרים שבחבורה יאלצו לשאת על גבם את כל הציוד אותו לוקח הצולל הממוצע. לאחר שהתיאומים האחרונים בין הצולל למדריכו נעשו, הם שוקעים לתוך העולם התת-מימי ומתחילים בביצוע החלק המעשי של צלילת האינטרו. תחילה ינסה הצולל לפמפם, מיד לאחר העמקה ראשונית, ואם הכל ילך למישרין תתבצע העמקה נוספת - אך לא יותר משישה מטרים.
הצולל נתון לחלוטין בידי המדריך שמוביל אותו. בדרך כלל, אוחזת ידו האחת של המדריך את ברז מיכל האוויר של הצולל, שבשלב הזה כבר הספיק כנראה להתאקלם והוא מוקסם כולו ממה שרואות עיניו. תפעול ציוד הצלילה נעשה כולו בידי המדריך המוביל ושליטתו של הצולל בנעשה אפסית, פרט למשוב ממנו למדריך "שהכל בסדר" או "לא בסדר". כל מועדון צלילה יכול לספק שירות צלילת אינטרו. מן הסתם, מובילים מועדוני אילת ללא עוררין על פני מועדוני הים התיכון בתחום זה, שהרי המטרה הראשונה במעלה בצלילת האינטרו, היא להרשים את הצולל בעושר הרב והססגוני המצוי מתחת למימי מפרץ אילת. אחד האתרים הפופולאריים לביצוע צלילות האינטרו, במיוחד לילדים, הינו "ריף הדולפינים" האילתי. הילדים המוקסמים יכולים לקיים כאן קשר בלתי אמצעי עם היונקים הימיים החביבים. לחלקם זוהי בפירוש הגשמת חלום וכניסה ראויה מאין כמותה לעולם הרטוב.
צלילת האינטרו יכולה, אם כן, להיות חוויה בלתי נשכחת. אולם ישנם מקרים אחרים, בהם צלילת האינטרו יכולה רק להפחיד ולהרחיק את הצולל הפוטנציאלי מקו המים. מדובר במקרים מסוימים בהם ילדים או מבוגרים נבהלים מציוד הצלילה ומורכבותו, נרתעים מהכנסת הראש אל מתחת למים, או אפילו מחוסר סבלנותו של מדריך צלילה כזה או אחר. כאן נכנסת לתמונה האופציה הנוספת, אולי אף עדיפה על פני האופציה המקובלת שתיארתי לעיל, הלא היא צלילת הסנובה.
מדובר בשיטה שיובאה לארץ מחו"ל ועיקרה בפשטות וחופשיות בביצוע צלילת האינטרו. על גבי סירה זעירה מונח מיכל האוויר הדחוס, אליו מחוברת מערכת הנשימה המורכבת מווסת רגיל (דרגה ראשונה) וצינור באורך שישה מטרים שבקצהו מורכבת פיית הנשימה (דרגה שניה), אותה אוחז הצולל בפיו ונושם דרכה. למותניו של הצולל חוגרים את המשקולות והצולל שולט בעלייתו ושקיעתו באמצעות מילוי וריקון ריאותיו מאויר. העדר מאזן הציפה והמיכל הצמוד אליו, מקנים לצולל תחושה של חופשיות טבעית ומשוחררת מסרבול מיותר של ציוד הצלילה בשלב זה. מדריך הסנובה יכול לקחת איתו צולל אחד או שניים, מה שמבטיח הרגשת שיתוף חוויה מיידי לצמד הצוללים, שאולי גם קשורים זה לזה בקשר כלשהו, היינו חברים או בני משפחה.
שיטת הסנובה טובה ומומלצת גם לצוללים מוסמכים, אשר אינם מצליחים לאזן את עצמם בצורה מושלמת. ניתן לתרגל בצלילה שכזו שליטה על נשימה רגועה וכן שינויי עומק קלים שנעשים ע"י פעולת הנשימה והנשיפה האיטיים בלבד, ללא שום צורך בסיוע תכוף של מאזן הציפה. 
המקום היחיד בארץ שבו מיישמים את שיטת הסנובה מצוי באילת, מעט צפונית למלון הנסיכה הסמוך למעבר הגבול בטאבה ושמו, איך לא, "סנובה". אזור "אתר המערות", בו מבצעים את צלילת הסנובה, מבטיח תוצאות מצוינות והנאה מושלמת לצולל, במיוחד עבור מי שלו זו הפעם הראשונה שהוא נחשף לעולם התת-מימי "על רטוב", הואיל ומדובר באחד מאתרי הצלילה השוקקים ביותר בבעלי חיים ימיים ובסמיכות מיידית לחוף.
שלום, שמי ניצן, אני בן 11 ואני רוצה לספר לכם על צלילת האינטרו הראשונה שלי.
בגיל 8 נסעתי לאילת ורציתי מאוד לעשות צלילת אינטרו. עוד לפני זה הייתה לי קירבה לצלילה מפני שאבי ואחותי הגדולה צוללים ולכן היה לי המון ידע תיאורטי בנושא וחששתי שתהיה תקלה בציוד או שתהיה לי בעיה בפימפום. מאוד התרגשתי וחששתי וכאשר נכנסתי כבר לים עם המדריך, פחדתי ממש ולבסוף לא צללתי והתאכזבתי.
מאז אני משנרקל בכל הזדמנות וגם גדלתי והתבגרתי ועכשיו אין לי כבר חששות. השנה, בחופשת סוכות, ירדתי עם אבי עוד פעם לאילת ונפגשנו עם צוללים חברים של אבא. שם עשיתי שתי צלילות ראשונות, צלילת אינטרו רגילה וצלילת אינטרו סנובה ושתיהן היו לי מאוד כיפיות אבל שונות.
בצלילת האינטרו הרגילה היה לי יותר קשה בגלל שזה היה מסורבל וכבד עם המאזן והמיכל על הגב וחגורת המשקולות על המותניים וגם במים הרגשתי פחות חופשי. בסנובה לא היה לי כלום עלי, חוץ מחגורת המשקולות, ואני מחובר עם צינור ארוך למיכל שבסירה הקטנה ולכן יותר קל במים והמדריך לא היה צריך להחזיק אותי והרגשתי יותר ביטחון כי אני מחובר עם צינור לסירה קטנה וזה הזכיר את חבל הטבור. המדריך היה כל הזמן לידי ואבא שלי צילם אותי.
לסיכום אני אומר שלפני קורס צלילה הייתי הולך לעשות סנובה כדי להרגיש את התחושה של להיות מתחת לפני המים, אבל אני לא פוסל את צלילת האינטרו הרגילה לפני הקורס.
להתראות בים, אני כבר מחכה לחופשה הבאה שלי באילת.
ניצן.
בעיניו של מדריך צלילה, יש ל"אינטרו" כמה היבטים שונים. מצד אחד, מדובר בריטואל קבוע החוזר על עצמו אינספור פעמים. שוב לדקלם את אותו ההסבר, שוב לענות על אותן השאלות ובעיקר - שוב לבצע את אותו מסלול בדיוק מתחת לפני המים. מצד שני, בניגוד להעברת קורס, למשל, מדובר בצלילה רדודה, שמאפשרת ביצוע צלילות נוספות כמוה באותו יום. "וואללה, יופי," - חושב הקורא - "ממש אטרקציה. או ליפול על מדריך שחוק שרוצה רק לגמור עם זה, או על אחד שחושב רק על הכסף."
ובכן, זה עלול לקרות. אבל הרבה מדריכי צלילה באמת אוהבים להעביר צלילות אינטרו. כי זה אחד על אחד. כי תגובת הצולל יכולה לרגש גם אחרי הרבה צלילות כאלו. כי אין הרבה מראות תת-מימיים שישוו להתרחבות האישונים של צולל האינטרו למול כל סלע, אלמוג או דג. ואתה, שראית כבר הכל מי-יודע-כמה פעמים, יכול לגלות מחדש את הריגוש דרך עיניו של הצולל המתפעל.
בחישוב גס, עשיתי מעל אלפיים צלילות אינטרו בתקופת עבודתי כמדריך צלילה. זכורות לי צלילות מרגשות רבות. אנשים שבאו לצלול כדי להתגבר על "פחד מים" או קלאוסטרופוביה, עמם ביליתי, בדרך כלל, לא מעט זמן במים הרדודים, בניסיון לסגלם לתחושת "הראש מתחת למים". אנשים בעלי מגבלות פיזיות או נכויות כאלו ואחרות, שעבורם, לעתים, היה הביצוע המוצלח של הצלילה סוג של משוכה שיש לעוברו, או פשוט הישג מרומם רוח. וגם כאלה שבאו לצלול בעקבות בן הזוג, ההורה או הילד, כדי לחוש "את מה שעובר עליו" ואולי להצטרף לחוויה.
אבל הכי כיף היה לצלול עם ילדים. מחוסרי עכבות, נטולי פוזה, אחוזי התרגשות מעל ומתחת למים ולעולם נלהבים ואסירי תודה בסיום הצלילה. לא אחת קרה שהילד הנלהב ביקש לחזור לצלול שוב ושוב ואף התעקש על "המדריך שלי". מאז ומתמיד נהגתי לשנות את מסלולי הצלילה שלי משך היום, כמעין מלחמה בשגרה. מבוגרים שחזרו לצלילה נוספת, ביקשו בדרך כלל "לראות עוד מקומות". ילדים, כמעט תמיד, ביקשו בצלילה השנייה לחזור בדיוק על מסלול הצלילה הראשונה, עוד עדות, בעיני, ליכולתם למצות את החוויה לפרטיה בלי להזדקק לגירויים חדשים.
והנה, חלפו למעלה מעשר שנים מאז צללתי לאחרונה עם ילד. חשבתי שאולי כבר שכחתי איך. ואחרי כל השנים וכאמור, אלפיים צלילות אינטרו, נכונה לי עוד הצלילה המרגשת מכולן, בקיץ האחרון, עם בני בן השמונה.
לירון תירוש.
מאז שהייתי קטן רציתי לצלול. ראיתי את אבא שלי צולל המון פעמים ורציתי גם. כשהיינו באילת בחופש הגדול בפעם הראשונה התרגשתי מאוד ואבא שלי הסביר לי את כל הסימנים החשובים ואז זה קרה: לבשתי את החליפה ואבא שלי לימד אותי לרוקן מסכה ונכנסנו למים. אבא עזר לי ללבוש את המאזן עם מיכל האוויר והפייה. במועדון קיבלתי מיכל אוויר מיוחד, יותר קטן מהמיכלים הרגילים, כדי שלא יהיה לי יותר מדי כבד.
שמתי מסכה על הפנים ועמדנו קצת במים הרדודים ואז הכנסתי את הראש למים והתחלתי לצלול. עברנו ליד סלע גדול וראיתי דג צבעוני גדול. אחרי הצלילה שאלתי את אבא איך קוראים לו והוא אמר שקוראים לו דג תוכי, בגלל שהוא צבעוני ויש לו פה כמו מקור של תוכי. באמצע הצלילה ראיתי דג מתחבא בחול. הוא היה שטוח עם עיניים בולטות. אחרי זה עברנו ליד סלע ורציתי להרים אותו ופתאום ראינו דג עם שיניים גדולות. קראו לו נצרן. הדג התקרב אל הסלע ואבא שלי לא הרשה לי להתקרב לסלע כי אסור לגעת בדברים בים. ואז נכנסו לי קצת מים למסכה ורוקנתי אותם. הרמתי קצת את המסכה והוצאתי אוויר דרך האף. בסוף הצלילה התמלאה לי המסכה במים וסימנתי לאבא לעלות. עלינו למעלה ואבא ניפח אוויר במאזן שלי. הוא בדק לי את מד האוויר וראה שכמעט נגמר לי האוויר ושחינו ביחד לחוף.
הצלילה היתה נורא כייפית וסיפרנו לכל המשפחה על הצלילה. ובא לי לצלול שוב. וחוץ מזה, אני כבר בן 9.
רימון.
