אטלנטיס: אבודה, אך נודעת
אטלנטיס: אבודה, אך נודעת
מחקרים מדעיים ופילוסופיים שנערכו במאות האחרונות חושפים סיפורי עמים, אגדות ומיתוסים, ומאשרים או דוחים את קיומם. מול כל אלו ניצבת בדממה אטלנטיס, היבשת האבודה וכאילו מסרבת להיחשף, למרות שהיא מופיעה בתחומים רבים של חיינו. המיתוס על היבשת האבודה מושרש במדעי כדור הארץ, בגיאולוגיה, בתרבות, בטכנולוגיה, בהיסטוריה, בתנועות דמוגרפיות של אוכלוסיות ועמים ומשאיר את רישומו בתחומי המיסטיקה והסיינטולוגיה. כל אלה מעלים את סף הדמיון, הסקרנות והרצון לדעת יותר אודות היבשת האבודה.
עובדות ומיתוסים
מחקרים על אטלנטיס ותרבותה נשענים ברובם על ממצאים ארכיאולוגיים, מיתוסים ופולקלור של עמים שונים. למרות הסכמה של המאמינים באטלנטיס ובשגשוגה התרבותי המתקדם, לא קיימות בעולם עובדות ארכיאולוגיות ממשיות שתוכלנה לעגן את הקיום של אטלנטיס באופן חד משמעי. מעבר לזיקה ודמיון בין תרבויות, כגון הזיקה בין הפירמידות של המאיה בדרום אמריקה לבין הפירמידות הפרעוניות (זיקה שיכולה לנבוע מגשר תרבותי בין שני חלקי עולם), קיימים הרבה מיתוסים הקשורים ליבשת האבודה: שבטים אינדיאניים במרכז אמריקה טוענים שמוצאם הוא בעצם מהמזרח, הבאסקים בספרד טוענים שמולדתם היא בים המערבי והגאלים בצרפת, כמו גם הקלטים בבריטניה, האמינו שאבותיהם הגיעו ממרכז הים המערבי.
מיתוסים אלה מרמזים על קיום גשר יבשתי באוקיינוס האטלנטי, שיתכן והוא מקורו של המיתוס על אטלנטיס. קיימות לפחות ארבע תיאוריות הנוגעות למיקום היבשת:
• במרכז האוקיינוס האטלנטי, מול מצרי גיברלטר.
• בלב האיים האזוריים השייכים לפורטוגל, וממוקמים כ- 1,500 ק"מ מערבית לחוף פורטוגל. תיאוריה זו גם טוענת כי האיים עצמם הם פסגות ההרים של היבשת הטבועה.
• מזרחית לים הקאריבי ומפרץ מכסיקו.
• בלב הים האגאי, באי ת'ירה (סנטוריני) כחלק מהאימפריה המינואית. האי ת'ירה, הנמצא בים האגאי צפונית לכרתים, נהרס בשנת 1500 לפנה"ס על ידי פיצוץ וולקני, שהביא את הקץ, ככל הנראה, על התרבות המינואית כולה.
עקבות היסטוריים ומיתולוגיים
שורש המילה "אטלנטיס" מופיע בימינו במגוון שמות וצרופים כדוגמא "האוקיינוס האטלנטי", "הרי האטלס" או "השבט האטלנטואידי". אטלס הוא ענק מיתולוגי יווני, ומשמעות השם "אטלנטיס" הנו "בתו של אטלס".
הראשון שתיאר את אטלנטיס בפרטי פרטים היה אפלטון (347-429 לפנה"ס). בדיאלוג "טימאוס" (360 לפנה"ס) מתייחס אפלטון לשיחה בין קריטיאס היווני לבין סוקרטס, בה ממליץ קריטיאס לסוקרטס לכתוב שירה וסיפורי גבורה של העם האתונאי, בעזרתו של סולון, המחוקק האתונאי המפורסם. סולון, מצדו, מצא את המקור לסיפורי גבורה אלו אצל תושבי העיר סאיס, שנמצאה במצרים העתיקה, בקצה הדלתא של הנילוס.
אחד הכוהנים בסאיס תיאר לסולון מאבק בין תושבי העיר אתונה לבין צבא עצום ורב שתקף את אירופה ואת אסיה, כ- 11,000 שנים קודם לכן. הצבא התוקף הגיע באניות מהאי אטלנטיס הנמצא באוקיינוס האטלנטי, מעבר למיצרי גיברלטר (עמודי הרקלס, בשמם היווני). העיר אתונה עמדה לבדה במערכה נגד כוחות האימפריה הכובשת, והצליחה להדוף את צבא הפולשים וגם להכניע אותו. לאחר שוך הדי הקרבות התחוללו באזור רעידות אדמה ושיטפונות עזים, שציינו את העלמות האי אטלנטיס.
ברשמים אחרים מהשיחה, כלל אפלטון מידע ראשוני אודות ממלכת אטלנטיס. לדבריו, עלה שטח הממלכה על שטחן של אסיה ולוב גם יחד (ייתכן ש"לוב" הוא כינוי לצפון אפריקה כולה). בממלכה התפתחה תרבות מפותחת עם כללי מוסר גבוהים, לצד יכולות טכנולוגיות, תרבותיות וצבאיות חזקות.
בדיאלוג מאוחר יותר שלו, "קריטיאס" ובמקביל לתיאור של החברה האוטופית באותה תקופה, מתאר אפלטון את ייסודה, עלייתה ושקיעתה של ממלכת אטלנטיס, כפי שהושמעו על ידי הכוהן המצרי.
בזמן התנחלות האלים על פני כדור הארץ, קיבל לידיו פוסידון, אל הים, את יבשת אטלנטיס. ולו ולאהובתו קליטו נולדו 5 זוגות תאומים. קליטו התגוררה במרכז האי, במישור הררי ועל מנת למנוע גישה לאהובתו, הפך פוסידון את המישור לאי המוקף בתעלת מים. הוא אף המשיך ויצר רצועות של מים ויבשה המקיפות זו את זו, כך שלא תאפשרנה גישה ישירה למרכז האי. הגישה למרכז האי התאפשרה רק בעזרת מערכת של מעברים מימיים תת קרקעיים.
בעקבות לידת ילדיו, חילק פוסידון את אטלנטיס ל10- חלקים. בנו הבכור, אטלס, שנזכר כבעל המשפחה הענפה והחזקה ביותר, מונה למלוך על אטלנטיס וקיבל לידיו את ההגמוניה על הגבעה המרכזית והאזורים המקיפים אותה.
אפלטון ממשיך לתאר בחיבורו מגוון נושאים נרחב, העוסק בשגרת החיים באטלנטיס. הוא מציין כי ביבשת ניכרה פריחה כלכלית ועושר רב, שנשענו הן על שפע משאבי הטבע של הממלכה והן על השילוב של תכונות הגזע האצילי והחזק של תושבי היבשת. בין נושאי הטבע שאפלטון מפרט נמנים בעלי חיים ייחודים, אגמים, נהרות, יערות, שפע מזון וצמחיה. כל אלו תרמו מאוחר יותר להתפתחות של רמות טכנולוגיות וסוציאליות גבוהות.
בפן הטכנולוגי של אטלנטיס מזכיר אפלטון כרייה ועיבוד של מתכות יקרות, זהב ונחושת, מערכות גשרים, מבני הדר וארמונות, נמלים לספינות גדולות, חומות עם צריחים ומקדשים להעלאת קורבנות. נושאים טכניים אחרים כוללים תיאורים של מערכות מי שתייה, מזרקות של מים קרים וחמים, בריכות חורף ובריכות קיץ ואמות מובילות מים.
השלטון באטלנטיס היה אוטונומי והתבסס על חוקי הממלכה שנחקקו מראש על ידי פוסידון ותיעודם נשמר במקדש פוסידון. כל האוטונומיות נשלטו מאוחר יותר בידי 10 מלכים ולכל מלך הייתה סמכות שליטה מלאה בתחום שלטונו, כולל הענשה או הוצאה להורג. היות שהיבשת חלשה על ימים וארצות ושלטה ביד רמה בעמים רבים, חייב היה כל מנהיג לספק צרכים משותפים של אטלנטיס, כדוגמת מכסת פרשים, לוחמים, סוסים ומרכבות, שהוקצו לצורכי מלחמה והגנה משותפים.
בפן האתני-סוציאלי, התכנסו אחת לחמש שנים תושבי הממלכות במקדש פוסידון, התפללו ודנו בנושאים ציבוריים וחברתיים. במסגרת זו גם פותחו מגוון חוקים, כגון אלו המגדירים אי נשיאת נשק אחד כנגד השני, הושטת עזרה בין שתי ממלכות במקרה של תקיפה. עם זאת, משפחתו של אטלס היוותה את הסמכות העליונה ולבני המשפחה ניתנה זכות הפסיקה האחרונה.
חיבורו של אפלטון נקטע דווקא בנקודת הזמן בה החל תהליך החורבן הפנימי של אטלנטיס, בתקופות מאוחרות יותר. השפע והקדמה שהיו ביבשת גרמו להתפוררות המשמעת העצמית של תושבי אטלנטיס והביאו למאבקי שחיתות וכוח שלוו בהסתאבות השלטון. מאוחר יתר נחרבה היבשת בזעמו של זאוס, אבי האלים, שלא שבע נחת מחמדנותם ונהנתנותם של התושבים. הוא העלה את מפלס מי הים, ואטלנטיס הוצפה ונעלמה.
תשתית לעולם המודרני
בספרו משנת 1882 מפרט דונלי את ההנחות הבאות:
1. תיאור אטלנטיס של אפלטון הנו אמת לאמיתה ובאוקיינוס האטלנטי אכן היה אי-יבשת ענק.
2. היבשת, אטלנטיס, שימשה כבסיס להתיישבויות חדשות במקומות כמו חופי מכסיקו, מיסיסיפי, אמזונס, חופי אמריקה הדרומית, הים התיכון, החוף המערבי של אירופה ואפריקה, הים הבלטי, הים השחור והים הכספי.
3. אלי יוון, הפיניקים, ההינדו והסקנדינביים היו למעשה מלכי וגיבורי אטלנטיס.
4. מצריים העתיקה הנה בעצם מושבה אטלנטית.
5. מקור האלף בית הפיניקי (אבי הכתב האירופאי) הוא באטלנטיס.
6. באטלנטיס יוצרו כלי המלחמה וכלי הברזל הראשונים.
אטלנטיס במאה העשרים - אדגר קייסי
המרפא אדגר קייסי (1877-1945), שנהג להעביר מסרים רוחניים תוך כדי מצב של טראנס, נהג להתייחס רבות לאטלנטיס. בשנת 1923 סיפר, כי היבשת היתה הגדולה ביותר עם הופעת האדם על פני כדור הארץ. גודלה היה כגודל רוסיה ואירופה גם יחד, והיא השתרעה על מרבית השטח של האוקיינוס האטלנטי הצפוני. גבולותיה ממערב היו החוף המזרחי של ארה"ב, מפרץ מכסיקו מדרום, ואירופה במזרח. כחיזוק לטענותיו של אפלטון בדבר הימצאות אטלנטיס מול מצרי גיברלטר, טען קייסי כי האיים האזוריים ואזור ברמודה הם ראשי ההרים של היבשת השקועה. צילומים תת קרקעיים בעומק האוקיינוס מצביעים על מיקום האיים על גבי רכס הרים תת קרקעי, ולוח טקטוני תת קרקעי שנמצא בעומק רב מחבר ביניהם. חזון מעניין שהעלה קייסי נוגע להופעת שיאי ההרים של אטלנטיס באזור ברמודה. התופעה אכן קרתה בשנות השבעים במאה הקודמת.
לדברי קייסי, הגזע שהופיע באטלנטיס היה הגזע האדום, שהיה אינטליגנטי יותר מיתר ארבעת הגזעים שהתקיימו באותו זמן על פני כדור הארץ. התפתחות הגזע והתרבות באטלנטיס התחלקה לשני שלבים שהתרחשו בתקופות זמן שונות:
• התפתחות שגרתית, מברבריות עד להתארגנות של חברה שבטית, המספקת מזון, מגורים, הגנה וחברה לחברי השבט. התפתחות חיי המסחר והחברה התבססה על אספקת הגנה מפני תוקפים, התפתחות כלים, גילוי האש והגז.
• התפתחות נרחבת של בניה וטכנולוגיה, תוך כדי התפתחות מדעית בנושאי מכניקה, כימיה ופיזיקה. המעניין הוא, שקייסי משייך התפתחות זו לתקופה של כ28000- לפני הספירה דווקא, המיוחסת לאירוע המבול על פני כדור הארץ. המבול, שלווה בהתפרצויות וולקניות נרחבות ובסערות חשמליות, הביא להתפתחות טכנולוגית רבת עוצמה באטלנטיס, בעוד שביבשות אחרות הוא גרם לנזקים נרחבים.
קייסי מתאר במסריו התפתחות טכנולוגית כמעט מודרנית בתרבות אטלנטיס. התרבות השתמשה במכשור מפותח של אלקטרוניקה וחשמל, במערכות חימום, אור וקומוניקציה, ושימוש נרחב במתכות. נבנו אניות וצוללות, ספינות אוויר ומתקני קריסטל ענקיים הקולטים אנרגיה. הוקמה תחנת כוח מרכזית המנצלת את אור השמש ומפיקה אנרגיות, שסופקו כמקור אנרגיה לספינות האוויר ולספינות ים. לכל עיר הייתה מערכת אוטונומית לאספקת מים מודרנית, בריכות ומאגרים.
ברחבי יבשת אטלנטיס היו ערים יפהפיות, ביניהן "אמאקי", "אצ'אי" ו"פוסידה". פוסידה הייתה עיר נמל פעילה ופורחת במסחר.
לאטלנטים היתה הבנה מעמיקה של חוקי המדע והרוח. לתושבי פוסידה במיוחד, מיוחסת יכולת הלימוד המעמיקה של חוקי אנרגיות ביקום, מחזוריות החיים של צמחים, אבנים, תכשיטים ומתכות, ובמיוחד השפעתם על האדם.
עם כל אלו, גם קייסי מציין כי לאורך השנים ובערך בשנת 10700 לפני הספירה, חלה ירידה חמורה במוסריות של תושבי אטלנטיס והתגברה ההשפעה השלילית של מנהיגים וכוהני דת. זאת בנוסף להסתאבות השלטון במאבקים פנימיים וכוחניים, מלחמות כושלות וניסיונות כושלים לכיבוש שטחים גיאוגרפיים וטריטוריות שונות. בערך בשנת 9500 לפני הספירה, כתוצאה מרעידות אדמה קשות, שקעה יבשת אטלנטיס ונעלמה סופית מעל פני האדמה.
גישת המדע
• גורמים גיאולוגיים באוקיינוס האטלנטי יכולים להסביר את האופן בו נעלמה אטלנטיס: באזור קיימים הרי געש תת קרקעיים פעילים ויש בו תנועות טקטוניות רבות ורעידות אדמה בתדירויות גבוהות. עובדות אלו יכולות לקשור זעזועי קרקע גיאולוגיים באטלנטיס להצפתה במי ים ולשקיעתה בפרק זמן קצר מאד.
• יתכן ששינויי אקלים קיצוניים בקטבים של כדור הארץ, המלווים ברעידות אדמה חזקות, שקרו לפני כ- 12000 שנים, הם שהביאו לעליית מפלס מי הימים והאוקיינוסים שהציפו את אטלנטיס. ראוי לזכור כי כתביו של אפלטון מציינים את התקופה הגיאולוגית הנידונה, ולכאורה מדובר על תאריך שקיעת אטלנטיס.
• אספקט גיאולוגי אחר שולל את העלמות אטלנטיס, ומסביר מדוע אטלנטיס איננה "נראית" כיום: היבשות צפות על פני קרום כדור הארץ בשל צפיפותן הפנימית, הקטנה מהצפיפות של פנים כדור הארץ. מאחר ולאורך אלפי שנים לא חל שום שינוי במורכבות זו, לא תיתכן העלמות מיידית של יבשה שלימה מפני כדור הארץ, בפרק זמן קצר, כנקוב ברישומים אודות אטלנטיס.
• אין כל אחיזה חד משמעית להישגי התרבות, ארכיאולוגית או מדעית, לטכנולוגיה, לכלכלה, לחוקים ולחיי החברה של אטלנטיס. הציווילזציות המוכרות לפני כעשרת אלפים שנה, כללו על פי רוב רק אסופות של כפרים קטנים, שמנו מאות אנשים לכל היותר, ציידים - מלקטים שלא היתה להם תשתית טכנולוגית, כלכלית או תרבותית ברמה גבוהה, כזו המיוחסת לאטלנטיס.
צלילות אל אטלנטיס
כל גילוי של ממצאים ארכיאולוגיים ימיים וחדשים באזורי הים האגאי ובאוקיינוס האטלנטי, מעלה תמיד השערות מדעיות חדשות המנסות להגדיר את מיקום אטלנטיס. המקורות האופייניים לגילוי ממצאים אלו הם הבאים:
1. אמצעי דיווח: תצלומי אוויר מוקדמים, דיווחים ימיים מאניות ומצוללות, דיווחים פרטניים של צוללים מקצועיים.
2. קביעת גילם של ממצאים ארכיאולוגיים ימיים שנמצאו באזור שיתכן ובו התקיימה אטלנטיס, תוך ניסיון לייחס את גיל הממצאים לקביעה של אפלטון בדבר קיום אטלנטיס לפני כ11,000- שנים.
רוב התיאוריות הטוענות למיקום יבשת אטלנטיס במקום מסוים, מתבססות על גילוי שאריות מבנים, סימני דרכים או סימנים של תרבות אנוש. אופן הקביעה של גיל ממצאים אלה מתבסס על שתי שיטות מחקר עיקריות: האחת - שיטת זמן מחצית מחזור החיים, שהיא יעילה עבור ממצאים אורגניים (מאובנים, שרידי צמחים) ואינה יעילה, לדוגמא, בקביעת גיל של מבנים. באמצעות שיטה אחרת נאמד הגיל בעזרת מאובנים הנמצאים בתוך הממצא או בסביבתו.
קיימים מספר ממצאים ארכיאולוגיים מעניינים, המנסים לקשור את מיקום אטלנטיס למיקום הממצאים:
• גילוי קומפלקס תת מימי של מבנים בשטח שגודלו 10 אקרים ומציאת לבה געשית הפעילה מעל פני הים ובלחץ אטמוספרי בלבד, בעקבות הנחת כבל תת ימי ב- 1898 באיים האזוריים. מחקרים רוסיים הטוענים כי הגיל הארכיאולוגי של האזור הוא כ- 15,000 שנים, מנסים לתמוך בהשערה כי האזור הוא חלק מהיבשת האבודה.
• הגילוי של "דרך בימיני" על ידי ד"ר מנסון ולנטיין ב- 1968, הביא לטענה כי הממצאים באזור זה קשורים ליבשת האבודה. "דרך בימיני" נמצאת בעומק 6 פאתום ימיים (כ- 11 מ'), מזרחית לצפון בימיני, ומכילה מבנים וקירות טבועים, עמודי מנשא למבנים ארכיטקטוניים, דרכים ורציפים, כולם עשויים ידי אדם. אומדן הגיל של הממצאים הארכיאולוגיים הטבועים, מראה על גיל של כ- 10,000 עד 12,000 שנים. קרבת גיל הממצאים לתקופה המצוינת אצל אפלטון, תרם לפיתוח תיאוריה הטוענת כי המקור לממצאים אלו הוא ביבשת אטלנטיס.
• אירועי טביעה של כלי שייט וטיס באזור "משולש ברמודה" תורמים גם הם לטיעוני הימצאות אטלנטיס במקום. באזור זה, הנמצא בין ברמודה, מזרח פלורידה ומזרח פורטו ריקו, נעלמו במאות השנים האחרונות מאות מטוסים, אניות גדולות וסירות, ללא הותרת סימן. דיווחים אחרונים של כלי השייט והטיסה מפרטים תופעות של השפעה מגנטית על מצפנים, התמוססות כלי ניווט, מחסומי ראדאר ורדיו וערפילים מוזרים. הסבר אחד לאנומליה האלקטרומגנטית נתלה בשאריות התרבות המתקדמות של אטלנטיס, כמו מקורות כוח ללייזר מקריסטלים ענקיים, שעדיין פעילים ומונחים במדף היבשה באזור.
• בחופי אירלנד, צרפת, ספרד, פורטוגל ובחוף הצפוני של אפריקה, קיימות אגדות המספרות על נמלים אבודים וערים טבועות. באזורים אלה קיימים שני סוגי מבנים ארכיאולוגיים עיקריים: מבנים ששקעו במים רדודים או לפני כ- 2,500 שנים ופחות, או מבנים ששקעו בתקופות המקדימות את תרבות מצרים, יוון ורומי, ונמצאים בעומק רב יותר. מבני קירות תת מימים באורך 14 קילומטרים שנמצאו בחופי מרוקו על ידי צולל שביצע צלילת דייג, והביאו לגילוי דרכי תעבורה המעמיקות אל תוך עומק הים על ידי ד"ר ג'. ת'ורן, תרמו לתיאוריה חדשה למיקום של אטלנטיס.
• ז'אק מאיול, הצולל החופשי שנפטר לאחרונה, איתר פיר במדף יבשה ימי, החצוב בעומק 18 עד 36 מטרים. הפיר, הנמצא חמישה קילומטרים דרומית למארסיי, מכיל סימני חציבה של מכרה, וגיל ממצאים אלה הוא כ- 10,000 שנים.
סיכום
מעבר לתיעוד עובדתי ודמיון לאורך שנות ההיסטוריה האנושית, נראית אטלנטיס כמו עולם מסתורי, האוצר חלומות ותקוות. השירים שכתבו עליה המשוררים, הדיונים שדנו בה הפילוסופים, הסיפורים שנכתבו והאגדות שחוברו, עומדים מול ממצאי מחקר מזדמנים של מסעות ומחקרים, שכנראה לא יסתיימו לעולם.
ואולי זו הנקודה המשמעותית בעצם קיום אטלנטיס. כמושג, כחלום שהיה, או לא היה, ושלא ידוע אם יהיה, בשנית.
"תרבות העל"
מקובל לחשוב, שהעיסוק במיתוס של אטלנטיס הוא נחלתם של מיסטיקנים הזויים המאמינים גם בגלגול נשמות, באסטרולוגיה ובקלפי טארוט ושהקהילייה המדעית מתנערת מן המיתוס ומן העיסוק בו.
ובכן, תלוי בתקופה. במהלך המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, למשל, היו מדענים רבים שהאמינו בקיומה של ציוויליזציה עתיקה ומתקדמת שנכחדה, לא לפני שהותירה את עקבותיה בתרבויות אחרות ברחבי העולם. בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים, כשחקר עתיקות מצרים שלהב את דמיונם של חוקרים מכל רחבי העולם, האמינו רבים מהם שהפירמידות בגיזה, נטולות כתובות או ציורים האופייניות למונומנטים אחרים ברחבי מצרים וגדולות מהם במידה שאין לתאר, הן שרידים לאותה תרבות עתיקה. החוקרים הסתייעו בתיאוריה זו כדי להסביר את הדמיון במיתוסים (כמו סיפור המבול), באגדות, בתחומי תרבות ואפילו במבנים של תרבויות, שככל הידוע, מעולם לא היה מגע ביניהן.
במהלך המאה העשרים השתלטה הספקנות המדעית על החוקרים ותיאוריית "תרבות העל" נתקלה שוב ושוב בדרישת "הביאס קורפוס", כלומר, אם תרבות כזו התקיימה, היכן שרידיה? היכן שכנה? מדוע לא הותירה אחריה עדות מוצקה לקיומה?
המאמץ המדעי הופנה למציאת הסברים המייחסים שרידים אפשריים - רמת גיזה, מישור נאסקה בפרו, מונומנטים שונים בדרום ומרכז אמריקה - לתרבויות מוכרות. אלא שבשנים האחרונות שבה תיאוריית "תרבות העל" וקנתה לה אחיזה. שום מדען, אמנם, אינו נוקב בשם המפורש "אטלנטיס", כדי שלא להיות מתויג מייד בתווית המיסטיקן ההזוי, אך רבים בוחנים ברצינות תיאוריה זו והשלכותיה, למרות היעדר הוכחות "מדעיות".
עד שהגיעה ההוכחה. ודווקא מכיוון בו נעלמו סימני השאלה כבר לפני שנים. הספינקס הענק בגיזה, שבנייתו יוחסה לפרעה חפר'ע (כ- 2500 לפנה"ס), לו מיוחסת גם הפירמידה השנייה בגיזה, הוא ששבר את שתיקתו.
סקר גיאולוגי שנערך לפני מס' שנים הראה שהשחיקה (ארוזיה) ממנה סבל הפסל החצוב באבן גיר, לא יכולה היתה להיגרם מכמות המשקעים המיוחסת לתקופה זו. כמות המים הדרושה כדי ליצור ארוזיה כזו, פסקו החוקרים, התקיימה באזור לפני 9000-10,000 שנים ולכן הספינקס חייב להיות זקן בהרבה ממה שסברו בתחילה. אדגר קייסי, המוזכר בכתבה, נהג לדבר בעת טראנס על "חדר הרשומות" המצוי מתחת לספינקס. כיוון שלשלטונות מצרים אין כוונה לאפשר חפירות מתחת לספינקס, נראה כי טובים סיכוייהם של הצוללים להיות הראשונים שיחשפו את "תרבות העל" של היבשת האבודה.
