משהו חם ורטוב

משהו חם ורטוב

אצלנו, בצי המלכותי הבריטי, לא מנסים ליפות דברים. כאן תשמע תמיד את כל האמת. נכון, האמת לא תמיד נעימה והגאווה והכבוד של אנשי הצי הם בעלי חשיבות לא מבוטלת. אבל דווקא הגאווה והכבוד מחייבים אותנו תמיד להביט לאמת ישר בפרצוף. זה החומר ממנו עשוי הצי המלכותי, וצוללי הצי תמיד בראש.

מאת כפי שסופר ע"י איש הצי הבריטי לפני הרבה שנים ואחרי הרבה פיינטים של בירה.(הקשיב ורשם: לירון תירוש)

כמובן, יש בצי כל מיני אנשים. וזה לא שניק היה פחות אמיץ או פחות ישר ממישהו. ניק קרנס היה איש צי מצוין, חבר נאמן ואחד הצוללים הטובים ששירתתי עמם. אבל ניק אף פעם לא היה מה שאתה קורא "אדם מיושב". הוא היה טיפוס, ניק. אני משער שאפשר לומר שהוא היה קצת קל דעת, במיוחד, אתה יודע, בכל מה שנגע לליידיס. ושלא תטעה, ניק תמיד התייחס אליהן בכבוד, לליידיס. וכמה מהנשים שניק התראה עמן לא היו אפילו ליידיס, אם אתה מבין למה אני מתכוון. אחרי הכל, אנחנו אנשי צי.
אתה כבר יכול להבין שהכל היה רעיון של ניק. הגיע לנו קידום כבר מזמן. ואצלנו, בצי - אל תיעלב, בחור - לא מחלקים דרגות כמו בדוכן טעימות בכניסה לסופרמרקט. וכשלוטננט טיילור הודיע לנו - לניק, לגורדון בייטס ולי - שבסוף החודש נקבל דרגה בטקס חגיגי, מובן ששמחנו. אני שמחתי כי הרגשתי שזה הגיע לי כבר מזמן. פסחו עלי כבר פעמיים בעבר וללא ספק הגיע תורי. שמחתי גם בגלל האישה. העלאה בדרגה מביאה איתה גם תוספת במשכורת, מה שהבטיח קצת שקט בבית בתקופה הקרובה. בייטס נהם בשביעות רצון, וזה היה כל מה שיכולת לשמוע ממנו. לא איש של דיבורים, בייטס. אבל הוא היה מרוצה. ניק היה מאושר בגלל אמנדה בראון.
לפי איך שניק דיבר על אמנדה, יכולת לחשוב שהיא היתה יצור נדיר ומיוחד, או לפחות יפהפייה עולמית. אבל האמת היא, שאמנדה היתה נערה די פשוטה, אדומת שיער, לועסת מסטיק ודברנית כפייתית ולאו דווקא יפה באופן מיוחד. היא עבדה כמלצרית באחד הפאבים בעיר. מה שהיה מיוחד באמנדה וגרם לניק לחזר אחריה בלהט - ובזה היא בהחלט היתה שונה מכל האחרות - היה האדישות המוחלטת שלה כלפי ניק קרנס. זה שיגע את ניק. הוא הפעיל את כל קסמיו, חזר שוב ושוב על סיפורי הצלילות הנועזות שלו, המציא כמה סיפורים חדשים, הוא אפילו סידר פעם שיזעיקו אותו לבסיס בעת שבילה בפאב, עם ג'יפ והכל. אך נראה היה שדבר מכל זה לא הרשים את אמנדה. ניק כבר שקל תוכנית ייאוש משולבת, שכללה סיפור על היאבקות תת-מימית עם כריש ואת צלקת ניתוח התוספתן שלו, כשלוטננט טיילור הודיע לנו על הטקס.
אתה מבין, לטקס כזה יכול היה כל אחד מאתנו להזמין כמה אורחים. במגרש הביתי שלו, עם מדי א' ודרגות חדשות ונוצצות, הסביר לנו ניק, גם אגוז קשוח כאמנדה יישבר. ירדנו לבצע את תרגולות הצלילה שלנו כשניק הנרגש מלהג ללא הפסק על המלצרית הסרבנית ובייטס מעווה פניו וממלמל משהו על הנשים האלו והמשחקים הארורים שלהן*.
למחרת היה ניק קצת מודאג. אמנדה, מסתבר, לא גילתה התלהבות מיוחדת לראות אנשי צי צועדים בסך וניק הנואש נאלץ להבטיח לה שהטקס כולל הפתעה מיוחדת, משהו שאסור להחמיץ. שאלתי אותו איך לעזאזל הוא מתכוון לקיים את ההבטחה. הטקסים שלנו, אתה מבין, לא ממש השתנו מאז ימיו של לורד נלסון. ניק היסס קצת והסביר שאמנדה היא בחורה עם ראש קצת, אה, מיוחד, ולכן היה צריך לרמוז לה כך שתשתכנע לבוא. אחרי עוד כמה שאלות הסתבר, שניק האומלל רמז לאמנדה העקשנית, שההפתעה בתום הטקס תהיה משהו חם ורטוב. בייטס נחר בבוז ואני שאלתי אותו אם כוס תה חם נראית לו כאטרקציה מספקת.
אבל ניק היה, כמו שאמרתי לך, חתיכת טיפוס. הוא גילה שאיזה תת-אדמירל כלשהו יערוך ביקור בבסיס ביום הטקס ושכנע את לוטננט טיילור שהביקור לא יהיה שווה כלום בלי תצוגת צלילה נועזת. לוטננט טיילור היה, בסך הכל, בחור טוב והרשה לניק להציג את הרעיון בפני קומנדר רולינס, שהיה כל דבר חוץ מבחור טוב. כלב זקן וקשוח יהיה תיאור מדויק יותר. אבל לניק היה כושר שכנוע בלתי רגיל וגם הכלב הזקן והקשוח רצה קידום. וכך גילינו, בייטס ואני, שביום הטקס נצלול במים הקפואים של חודש דצמבר מהרציף ועד לספינה עליה יתקיים הטקס (עניין של שתיים שלוש דקות, אמר ניק), נעלה בסולם ונקבל את הדרגות. התת-אדמירל יתרשם, קומנדר רולינס יקבל (אולי) קידום, אשתי את תוספת השכר וניק יקבל את אמנדה, שמצדה תקבל את ניק, חם ורטוב כמובטח. בסך הכל, עסקה לא רעה לכולם, חוץ מאולי לבייטס, שבכמה נהימות הבהיר לנו מה דעתו על הנשים האלו והמשחקים הארורים שלהן.
כמובן, היה העניין הזה עם מדי א'. לא יכולנו לקבל דרגה לבושים בחליפות צלילה. את זה אפילו ניק לא היה מצליח לסדר. אבל ניק לא נבהל. פשוט מאד, הסביר לנו, נלבש מדי א' מתחת לחליפות ונוריד אותן כשנעלה לסיפון. הוא וקומנדר רולינס סברו שזה יוסיף לאפקט הדרמטי. אני, לעומת זאת, סברתי שזה יגרום להיפותרמיה. אתם, הים-תיכוניים, חושבים שאתם יודעים מה זה קור. תנסה לצלול במים שלנו, בחורף, עם חתיכות הנאופרן המגוחכות שאתה קורא להן חליפת צלילה. אני נותן לך חמש דקות, לפני שיצטרכו למשוך אותך החוצה ולשבת עליך עד שייפסקו הרעידות.
אתה מבין, אנחנו משתמשים בחליפות יבשות, שמתחתיהן אנחנו לובשים בגדים חמים מיוחדים. זו הדרך היחידה לשרוד ולהיות מסוגל לעשות איזושהי פעולה במים האלה. לכן הרעיון של ניק היה כל כך מטורף. לבושים במדי א' מתחת לחליפה היבשה אנחנו נקפא תוך שניות. אמרתי את זה לניק. אל תגזים, אמר ניק. נמתין מהצד השני, המוסתר, של המזח. נחכה לסימן מלוטננט טיילור שהתת-אדמירל מתקרב. נרד למים, נצלול ישר לספינה, נקבל סימן לעלות ונטפס. שתי דקות מכסימום ונהיה כל הזמן בתנועה. שום דבר בשביל דב קוטב קשיש, אמר, כשהוא משתמש בכינוי ישן שלי. נלבש תחתונים ארוכים מתחת למדים. הסתכלתי על בייטס. אתה יכול לנחש כבר מה הוא נהם.
וכך ישבנו שם שלושתנו על המזח, בתחתונים ארוכים ומדי א' מתחת לחליפות הצלילה, ערוכים ומוכנים ומביטים במסדר הערוך על סיפון הספינה כמה עשרות מטרים מאתנו. יכולתי לראות את אשתי משוחחת עם לוטננט טיילור. בייטס היה עגום במיוחד. אשתו הביאה את הוריה לטקס. ניק קיפץ במקומו בהתרגשות, עד שזיהה את שערה האדמדם של אמנדה בין האורחים. לגמנו מה שלגמנו וחיכינו. אתה יכול לוותר על הפרצוף הצדקני ועל התיאוריות על אלכוהול וצלילה. אנחנו צוללי צי בריטיים, לעזאזל. ואמרתי לך כבר שאצלי  תשמע את כל האמת. אני משער ששתינו לא מעט (ניק דאג לאספקה), כי הרעיון של ניק - וכל העסק בכלל - החל להיראות לא רע. על הרציף הסמוך לספינה החלו מחלקות טירונים לצעוד בסך וקומנדר רולינס, מלווה במפקד הבסיס ובאדמירל שמן במיוחד, צעדו לכיוון הסיפון. על הספינה, הסתובב לוטננט טיילור לעברנו וסימן בידו. הרבה שנים עברו מאז ואני ממשיך להישבע לאשתי בכל הזדמנות, שאני רציתי לחכות עד שהקצינים יעלו לסיפון. אבל ניק קצר הרוח ירד מייד למים ובייטס ואני אחריו. הקור היכה בנו כמו אלף סכינים. שיני החלו מייד לנקוש. הידקתי את פיית הנשימה לתוך פי ואחזתי בה בחוזקה בשיני. וידאתי שניק ובייטס מוכנים והתחלנו לשחות אל הספינה. אחזתי את המצפן למולי וגיליתי שקשה לי לייצב את ידי. הקור היה צורב כל כך, שיכולתי ממש לחוש כוויות קור מתהוות על עורי. פגענו בדופן הספינה אחרי דקה וארבעים שניות. שחינו אל מתחת לסולם והרמתי את ראשי להתבונן. לוטננט טיילור, מעלי, סימן לי להמתין. קיללתי את כל האדמירלים באשר הם והעברתי את הסימן לניק. אחרי זמן שנראה כמו נצח, סימן לנו טיילור לעלות, אך מייד שינה את הסימון ואותת לנו לחכות עוד קצת. מה יכולנו לעשות? חיכינו שם, במים כמעט קפואים, ללא תנועה, כשהקור המשתק זוחל לתוכנו. כל גופי כאב מן הקור. גייסתי את כל הניסיון שלי וניסיתי לערוך לעצמי בדיקת מצאי. יכולתי להרגיש את רוב האיברים. אם טיילור יסמן עכשיו, נוכל לעלות ולהתנהג פחות או יותר באופן נורמלי.
טיילור סימן שוב רק לאחר חמש דקות ארוכות. הוא סימן לצלול שוב, לחכות דקה ולעלות. כולנו היינו צוללים מנוסים מאד. מאובנים מקור, הצלחנו, איכשהו, לעשות מה שביקש. כשעלינו ראינו מעלינו הרבה פנים סקרניות. אני מניח שהאדמירל היה ביניהם. אני יודע שאשתי הביטה, אך לא הצלחתי לזהותה. עלינו בכבדות בסולם, באופן מכני לחלוטין. למעלה על הסיפון, סייע לנו לוטננט טיילור להתנתק ממערכות הנשימה. אצבעותינו לא הגיבו. התת-אדמירל שאל אותי כמה שאלות והצלחתי לגמגם כמה תשובות מבעד לשפתיים כחולות. הדברים הרגילים, מאיפה אני, איך השרות כצולל וכן הלאה. אחר כך הוביל אותו מפקד הבסיס לתחילת השורה, שם החל להעניק את הדרגות לנגדים האחרים. זה היה השלב בו היינו אמורים להסיר את החליפות ולהתייצב בהמשך השורה. אלא שאיש מאתנו לא זז. טיילור מיהר אלינו ופקד עלינו בלחישה להזיז את הישבנים שלנו, אם אנחנו רוצים לקבל דרגות היום. בקושי רב הפניתי את הראש כדי להביט בניק ובבייטס. כמוני, לא היתה להם שום כוונה להתייצב בשורה. כשתת- האדמירל סיים את הענקת הדרגות הביט בנו קומנדר רולינס בחשד ואח"כ ירד מן הספינה עם הקצינים האחרים.
כמה מחברינו עזרו לנו להגיע למגורי הצוללים, נמנעים מלהיתקל באורחים הממתינים. איש מאתנו לא ענה לשאלותיהם. כשנותרנו לבדנו, הפניתי גבי לאחרים ויצאתי לאיטי מחליפת הצלילה. התכוננתי להוריד את המדים, כשנשמעה קריאת "הקשב" רמה. אתה ודאי יודע שהתגובה לקריאה כזו היא רפלקסיבית. הסתובבנו לפתח בנקישת עקב ונמתחנו לעמידת דום. בפתח עמדו לוטננט טיילור, קומנדר רולינס, התת-אדמירל ואמנדה בראון.
לפני שמישהו הספיק לזוז, פרצה אמנדה פנימה והתנפלה על ניק בנשיקות.
"ניק, חמוד, היית מדהים! כולכם הייתם מדהימים! איך שהופעתם ככה, פתאום, מתוך המים! אני כל כך שמחה שבאתי. ותאר לך איזו הפתעה זאת היתה, לפגוש פתאום על הספינה את הדוד ג'ים! הוא פשוט הדוד החביב עלי! אז כמובן שעמדנו שם ופטפטנו על דודה ג'ני ועל כולם ופשוט עצרתי את כל הג'נטלמנים הנחמדים האלה וחיפשתי אותך כדי לעשות לכם הכרות, עד שהבחור הצעיר הנחמד הזה (היא הצביעה על לוטננט טיילור) הסביר שאתה כבר מגיע, והנה אתה עולה פתאום מהמים, כמו ג'יימס בונד! אבל למה נעלמת אחר כך? הייתי צריכה לסחוב את דוד ג'ים המסכן וכולם בכל הבסיס, עד שמצאנו אותך! בוא, אני חייבת להציג אותך לפני דוד ג'ים". אמנדה סחבה את ניק המאובן אל דוד ג'ים, תת-האדמירל שהיה נבוך כמעט כמונו וערכה הכרה ואח"כ התעקשה לערוך הכרה לכולנו. משך כל הזמן הזה לא הפסיקה לפטפט על צירוף המקרים המדהים, על הטקס, על מה דודה ג'ני תגיד ומה זה הריח הנוראי הזה?
כן, הריח.
נדרשה מן הקצינים מידה לא קטנה של איפוק בריטי, כדי לא לפרוץ בצחוק כשהשפילו מבט אל כתם הרטיבות הגדול שעל מכנסינו. אני מוכרח לומר בצער, שאמנדה לא הצטיינה באיפוק דומה. תת-האדמירל היה מנומס מאד, אבל משהו בפניו של קומנדר רולינס בישר לנו שעוד נשמע ממנו בעניין זה. לפני שיצאה מן החדר, ניגשה אמנדה לניק ואמרה לו בעליצות: "ניק, מתוק, אני מקווה שלא תכעס, אבל אני נוסעת חזרה עם דוד ג'ים. הוא הזמין אותי אליו ואל דודה ג'ני לכמה שבועות. הוא לא ממש מרוצה מעניין המלצרות וכל זה…"  וכשראתה את פניו של ניק, קרצה לו ואמרה: "אבל לא נורא, תינוק שלי… אני תמיד אדע לאן לבוא אם ארצה משהו חם ורטוב…"
והלכה. ואפילו לבייטס לא היה מה להגיד על זה.
מה שאי אפשר לומר על אשתי.

*  Those dames with their damn games