התנגשות הטיטאנים
התנגשות הטיטאנים
דו-קרב תת-ימי
התנגשות הטיטאנים - דו-קרב ימי עקוב מדם.
היא ידועה כאימת תאילנד ומפילה את חיתתה על הצוללים באיים. היא אמנם לא כריש אימתני ואינה נושאת ארס קטלני, אבל דווקא ממנה כולם מזהירים. היא אורבת בלגונה רדודה, כך מספרים, היכן שהחול הרדוד מורחף בזרם והראות לקויה תמיד. גם אותי הזהירו מפניה, אבל לא התייחסתי לזה ברצינות. עד שפגשתי בה.
צללתי בסוף הקבוצה. הזרם בכניסה ללגונה היה כה חזק, עד שמי שלא הפסיק להפעיל את רגליו "נזרק" פנימה לתוך הלגונה הרחבה, היישר אל מלתעות המפלצת.
והיא היתה שם, מוכנה לקלוט את אותם האומללים. שבעה צוללים זה טרף קל בשבילה והזרם שקידם אותנו לכיוונה הזכיר לי מכונה אוטומטית, היורה כדורי טניס היישר למחבטו של הטניסאי המתאמן.
המפלצת איתרה את הקורבן הראשון: ליהי, צוללת בת 15 שיצאה לספארי עם אביה ואחיה הבכור. ליהי זינקה אחורנית בפחד, מנסה להיטמע בתוך הקבוצה, להסתתר מאחורי הגברים במשפחתה, אבל הזרם היה לטובת היריבה.
כאן המקום אולי להבהיר, ש"המפלצת" אינה אלא נקבה של הדג מהמין ניצרן טיטאני, הדג הגדול במשפחת הניצרניים הידועה לשמצה. גודלו של ניצרן טיטאני בוגר עשוי להגיע לכשבעים וחמישה סנטימטרים ושיניו הקדמיות לאורך של שני סנטימטרים. הטיטאנים ידועים בכך, שבעונת הרבייה שלהם הם מטילים ביצים בגומחה בקרקעית החולית, ומגנים עליהן בחירוף נפש. אלא שהנפש אותה הם מחרפים, היא בדרך כלל לא שלהם עצמם. במקרה זה, כמסופר, היא בחרה בקפידה והתחילה דווקא בליהי.
הפגיעה הראשונה היתה קטלנית.
נשיכה מרושעת בסנפיר של ליהי ולאחריה ניגוח חזיתי לכיוון הפנים. הווסת של ליהי כמעט שנשמט מפיה, ושישה צוללים נוספים כמעט ששמטו את הווסת מרוב צחוק. אבל ליהי לא צחקה. היא נמלטה על נפשה. בתנועות סנפיר קצובות ותמרון מחוכם, היא תפסה את הזרם והתרחקה מחוץ לאזור הסכנה. כך, מכל מקום, סברו האופטימיים. המפלצת דלקה בעקבות הילדה, נוגסת, לועסת ומנג'סת.
בתור הצולל הוותיק בקבוצה (חוץ מהמדריך, שנראה דווקא די מרוצה מהמצב) הרגשתי שאני מוכרח להתערב. בלב מלא חששות יצאתי חוצץ בין המפלצת לבין טרפה. קריאת התגר נרשמה אצל היריבה הזועמת והקרב החל. התקפת הנגד שלה היתה נמרצת: מגיחה מימין, פורצת משמאל, זריזה ומעיזה, ניסיתי להגן על הפנים תוך הפניית הסנפירים לעבר היריבה, אך ללא הועיל. היא מתמרנת עצמה לשטח המת שבשדה הראייה שלי ומכה משם. לרגע חשבתי שהדפתי אותה בסנפירי, אבל התחוור לי שפגעתי בקרקעית החולית של הלגונה, בשעה שהמפלצת נתנה גיחה מתגרה לעבר קהל הצופים, שעודד אותי ממרחק בטוח. מייד הרגשתי שוב את מכותיה, מעליי, מתחתיי ומצדדיי. לפתע השופט צלצל כנראה בפעמון לסוף הסיבוב הראשון, שכן זכיתי בהפוגה קצרה. חבוט, מרוט ובעוט ניגשתי לפינת הזירה, עם עין שתומה ושפה נפוחה כדי שהמאמן שלי ישפריץ לי קילוח דק של מים לפה ויגיד "תישאר בפוקוס, דין, תיזהר מהימנית של
ה, אתה עוד יכול לנצח..." למרות שהוא למעשה שם את כל כספו על היריבה. והיא - נעה מצד לצד בזירה, גורפת תשואות ומכריזה על ניצחונה למפרע.
עוד בטרם הספקתי להכניס לפה את מגן השיניים, צלצל הפעמון לתחילת סיבוב נוסף והיריבה הייתה עליי מכל הכיוונים שוב, מפליאה בי את מכותיה. ניסיונותיי לכניעה זכו להתעלמות מוחלטת - היא ויתרה על זכותה לנוק-אאוט ובחרה ללכת דווקא על ניצחון בנקודות. הזרם כבר הרחיק אותנו כברת דרך מנקודת המפגש עם המפלצת, ששת הצוללים הביטו בדריכות משועשעת בקרב (ויש לי היסוד להניח שעברו כבר מזמן לעודד את היריבה) והמפלצת החליטה כנראה שקיבלתי מספיק. נשיכה מרושעת אחרונה בסנפיר שלי, כדי שלא אשכח שנלחמתי עם אלופה, והיא נעלמה בחזרה לתוך החול המורחף.
אספתי את עצמי והבטתי סביב. מעליי ראיתי סולם צוללים משתלשל מטה. נשמתי לרווחה. הזרם הניח אותנו מתחת לספינה העוגנת, ונעלם גם הוא מאחורי החול המורחף. על הסיפון ליהי השוותה למי יש חור גדול יותר בסנפיר, אבא של ליהי ואחיה צפו שוב ושוב בהילוך איטי בסרט שצילמו במצלמה הדיגיטלית (ובו אני נראה נאבק על חיי) ואני פשטתי את ציוד הצלילה והחלטתי לפרוש מהזירה ולהשקיע יותר בפיתוח הנפש.
והניצרנית? מן הסתם חזרה להגן על תטולת הביצים שלה, סימנה איקס על חגורת האליפות ואולי ישבה גם היא לכתוב סיפור קצר ושטותי על קרב הטיטאנים.
* * *
