יוקטן עם התאומים
יוקטן עם התאומים
בחודש אפריל שעבר, לאחר הרבה הכנות ועם הרבה חששות, עליתי על מטוס עם בן זוגי והתאומים בני השנתיים (כמעט), כשפנינו מועדות למקסיקו. יוקטן ליתר דיוק. לאחר מסעות רבים ברחבי העולם, זהו טיול ראשון עם שני הקטנטנים - ועוד ליעד כל כך רחוק! שבוע לפני הטיול עלה מפלס החרדות על גדותיו וסביר להניח שאם רק היה ניתן, הייתי מבטלת הכל. אבל למזלי, זו ממש לא היתה אופציה. אז עלינו על מטוס לטיסה של 20 שעות וקיווינו לטוב...
הנחיתה בקנקון, היישר אל שמש, דקלים וים נראתה מבטיחה. התמקמנו בעיירה פלאיה דל כרמן – הנמצאת במרחק של כשעת נסיעה מקנקון, ומהווה נקודת יציאה מצוינת לתור את הסביבה. ומה יש בסביבה? אני בספק אם יש צולל שלא שמע על צלילה במערות באזור קנקון. כן, גם אני שמעתי, קראתי וחלמתי להגיע.
אזור חצי האי יוקטן עשיר מאוד בגשמים, אולם בשל מבנה הקרקע מחלחלים מי הגשמים אל תוך האדמה, שם הם פוגשים בשכבת סלע קשה ומתחפרים במערכת מסועפת וארוכה של "נהרות" תת-קרקעיים. אלו הן המערות ובכדי לצלול בהן, יש צורך לעבור הכשרה מיוחדת לצלילת מערות (Cave diving). אותה מערכת נרחבת של נהרות צצה אל פני השטח בפתחים הנקראים סנוטות (Cenotes). הפתחים הללו מגיעים בצורות שונות ומגוונות. חלקן של הסנוטות פתוחות לגמרי, והן נראות כמו מעיינות בלב הג'ונגל. חלקן מקורות חלקית, וחלקן מקורות באופן מלא, או כמעט מלא. חלקן בגובה פני השטח ואילו חלקן האחר עמוקות מאוד, ומדרגות נחצבו בסלע לגישה נוחה לתחתיתן. כל סנוטה שונה לחלוטין מחברתה, ולפיכך שמתי לי למטרה לבקר בכמה שיותר מהן. מכיוון שצלילה בכל אחת ואחת מהן היתה מקשה מאוד על הטיול, עם שני קטנטנים איתנו, החלטנו לבקר בסנוטות לצורך שנירקול עם הילדים, ולהסתפק בצלילה אחת.
ראשונה מבין הסנוטות נדגמה Grand Cenote – אחת המפורסמות שבסנוטות, ולא בכדי. זוהי סנוטה יפהפייה, חצי מקורה, בעלת נטיפים מהם ניתן ליהנות גם בשנירקול, והבונוס – אזור סבוך של צמחי לוטוס מדהימים החיים במים, שעליהם ופרחיהם שטים על פני המים. לצלם החובב זהו גן עדן של ממש, ואכן, על אף הקור של המים, היה קשה עד מאוד להתנתק מאינסוף הזדמנויות הצילום המעניינות. יצאתי מהמים בסופו של דבר כשהסוללה במצלמה נגמרה. הילדים, מצדם, זכו בטבילה וצלילה משלהם בסנוטה הקרירה עם המים הצלולים, כשאמא כמובן מצלמת.
הסנוטה הבאה בתור היתה שונה לחלוטין. סנוטת Ik Kil, הנמצאת בסמוך לאתר עתיקות המאיה המפורסם צ'יצ'ן איצה, היא סנוטה מסוג באר. כל סביבת הסנוטה מטופחת מאוד, וכשמגיעים לבאר ומציצים למטה היופי עוצר נשימה. זו אחת הסנוטות היפות לטעמי, אם לא היפה שבהן. ירידה ארוכה במדרגות לולייניות מביאה אותנו אל פני המים, ומשם סולם קטן יורד אל תוך המים הכחולים, העמוקים והצלולים. הילדים לובשים חגורות הצלה ונכנסים לתוך גלגלי הצלה. הבאר מאוד מאוד עמוקה. מלמעלה משתלשלת צמחיה ירוקה, ומבט אל תוככי המים מגלה קרני אור מרצדות בשלמות בתוך המים התכולים, ודגים שחורים ומשונים חוצים את קרני האור ומספקים אתגר צילומי לא פשוט. השנירקול בסנוטות מעניין במיוחד. אמנם מגוון החי אינו גדול, אך הדגים פה שונים מאוד מאלו המוכרים לנו מהים. נוסף לכך ישנה הצמחייה הייחודית, אשר מוסיפה לתפאורה הכללית.
עם התקדמות טיולנו הוא מקבל סדר יום די קבוע. בבוקר מטיילים באתרי התיירות הרגילים, ובצהריים,
בשעות החום, בוחרים סנוטה להתרעננות. שתי הסנוטות הבאות בתור נמצאות אף הן בסמוך לצ'יצ'ן איצה, כשנקודת המוצא שלנו באזור זה היא העיר הנעימה ויידוליד, הנמצאת בפנים חצי האי יוקטן ולא על החוף.
סנוטת X-Keken היא סנוטה סגורה ומקורה, ובמרכזה צבר נטיפים ענק ומרשים. במקום ישנה תאורה מלאכותית, והיא פחות מתאימה לשנירקול. לסנוטה זו הגענו בסוף השבוע – מה שהסתבר כבחירה לא מוצלחת במיוחד לאור המוני המקומיים שגדשו אותה. למחרת פנינו אל הסנוטה הצמודה אליה – Samula. זוהי סנוטה מקורה כמעט לגמרי, אולם בראשה פעור "חור" גדול, ממנו משתלשלים שורשי עץ עצומים למטה, אל פני המים. גובהה של הסנוטה עצום. אנו יורדים אל תוך הסנוטה במדרגות החצובות בה, ופתאום שומעים ציוץ ציפורים בפנים. הציוץ נשמע היטב וביחד עם התאורה הטבעית החלקית הבוקעת מפתח הסנוטה בראשה, והתאורה המלאכותית המשלימה, יוצר מופע אורקולי תוצרת הטבע... האווירה כאן מאוד מיוחדת ומוסיפה לכך העובדה שאנו כאן לבד.
סנוטה נוספת המתאימה במיוחד לשנירקול היא סנוטת Panderosa. זוהי סנוטת-מעיין גדולה במיוחד, וגדותיה עשירות בצמחיית ג'ונגל סבוכה ויפה. במים ישנם לא מעט דגים וצמחייה, ואפשרויות הצילום בה מעניינות. בקצה אחד ראיתי בה ברווז כלשהו, אולם כל ניסיון לצלם את רגליו במים לא צלח – ולבסוף הברווז ברח!
בסנוטה זו יש צמחיה הנופלת אל תוך המים, ומאפשרת לצלם צילומי השתקפויות יפים.
ובכן, לאחר דגימת מספר סנוטות נוספות, התפנינו לדבר האמיתי – צלילה באחת מהמערות הרבות הפזורות כאן. צלילת מערות אמיתית, Cave diving, מותרת רק לבעלי הסמכת מערות, אותה רוכשים לאחר קורס מסודר האורך כשבוע. שאר הצוללים הרוצים לטעום גם הם מצלילה שכזו מסתפקים בצלילה הנקראת Cavern diving. ההבדל בין השתיים הוא שבעוד שבצלילת מערות חודרים לעומק המערה, הרי שב- Cavern diving נשארים כל הזמן בקשר עין עם פתח היציאה.
המערות באזור רבות והבחירה באחת מהן קשה עד מאוד. לבסוף בחרתי במערה שנקראת דוס אוחוס - Dos ojos, ובעברית: "שתי עיניים". שתי העיניים הן למעשה שתי סנוטות המקושרות ביניהן באופן תת-קרקעי. במקום ניתן לבחור באחד משני מסלולים – האחד הוא ה Barbie Line, והוא עובר בין שתי הסנוטות, כאשר לאורך כמעט כולו יש מקור אור חיצוני (אם כי עדיין יש חלקים קצרים בהם צוללים בחשיכה). המסלול השני מתבצע כולו בחשיכה אל תוך מערת עטלפים, ואיננו מומלץ כצלילה ראשונה (למעשה זוהי לא ממש Cavern diving כהגדרתה הרשמית אבל זהו מסלול קצר וכנראה יחסית פשוט כך שגם צוללים ללא הכשרת מערות מבצעים אותו, כמובן בלוויית מדריך צמוד). אני בוחרת כמובן במסלול הראשון, גם ככה אני וחושך לא מסתדרים יותר מדי טוב ביחד. למזלי הרב צללתי לבדי עם המדריך – צלילה פרטית מודרכת במחיר של צלילה רגילה. רוב הצוללים מזמינים את צלילת המערות בפלאיה דל כרמן או טולום, אבל מי שמגיע עם רכב צמוד יכול להזמין את הצלילה במועדון הצלילה הצמוד לסנוטה – גם פחות אנשים וגם זול יותר, וכך אנו מרוויחים פעמיים.
נכנסתי למים הקרירים והמתוקים, שאיפשרו לי לשקוע עם חצי מכמות המשקולות הנדרשת לצלילה בים. נהדר. לאורך המסלול מתוח חבל דק, ואנו צוללים לאורכו – אמצעי בטיחות חשוב בצלילה שכזו. חשוב לזכור שצוללים לא מעטים נהרגו בצלילות מערות, חלקם מדריכים מנוסים, וכדאי מאוד להקשיב ולבצע את הוראות הבטיחות המפורטות בתדריך לא קצר, המתבצע, כרגיל, טרם הכניסה למים.
העומק בצלילה זו הוא רדוד מאוד. אנו מתחילים לנוע לאורכו של החבל, ואני נהנית מהזקיפים והנטיפים שבמערה. אנו מתקדמים לכיוון העין השנייה, והאור הבוקע מבחוץ יוצר הזדמנויות צילום נהדרות. אנו צוללים במעברים צרים הנפתחים לחדרים מעט יותר רחבים, ומקיפים שטח נרחב מסביב לשתי העיניים. ההרגשה בצלילה כזו היא מאוד שונה מצלילה רגילה בים, וזו בהחלט חוויה שהייתי ממליצה לכל צולל לעבור. מעבר לצלילה, סנוטות דוס אוחוס מומלצות ביותר לשנירקול, בעיקר בעין השנייה, הגדולה יותר. אני מסיימת את הצלילה ופונה אל אזור העין השנייה, מתחלפת עם בן זוגי המשגיח על שני הקטנטנים. הוא בוחר דווקא בצלילה למערת העטלפים. בינתיים הילדים משחקים על כסאות הנוח ואני מצלמת כמה ציפורים צבעוניות מדהימות, הנמצאות על ענף בסמוך אלינו. כשבן זוגי חוזר הוא מספר כי הצלילה חשוכה מאוד, אם כי ככל הנראה הנטיפים והזקיפים שם מרשימים יותר מאשר בצלילה בה אני בחרתי.
מהסנוטות עברנו לאטרקציה התיירותית הבאה של האזור – חוף Akumel. בחוף אקומל ישנו מועדון צלילה וניתן לצאת ממנו לצלילות באזור, אבל האטרקציה האמיתית היא שנירקול בחוף. חוף אקומל נחשב לאחד המקומות הטובים ביותר לצפייה בצבי ים. להגדלת הסיכוי צריך כמובן ים רגוע, ומומלץ במיוחד להגיע מוקדם ככל האפשר. ביומנו האחרון בפלאיה דל כרמן תפסנו ים שקט ויצאנו מוקדם בבוקר לעבר החוף, שהנו אחד החופים היפים והתוססים באזור. החוף הוא למעשה מפרץ קטן. בצדו הצפוני נמצא מועדון הצלילה. אני נכנסת אל המים ופונה דרומה, לפי הנחיית עובדי המועדון, אל עבר אזור עשיר במשטחי דשא. שם גדול הסיכוי לראות צבים. שנירקול קצר דרומה והצב הראשון נגלה לעיני. אחריו אני נתקלת בצב נוסף, השוחה בדשא ומוביל אותי היישר אל צב נוסף, גדול במיוחד. במהלך שנירקול של כחצי שעה צפיתי בששה צבים, חלקם עם דגי דבק ענקיים עליהם. מעבר לצבים ישנם קצת דגים, לא משהו ששווה לשנרקל בשבילו, אבל כתוספת לצבים זה נחמד.
לאחר עשרה ימים בחצי האי יוקטן ארזנו את החפצים ועלינו על מעבורת אל האי איסלה מוחרס (Isla Mujeres) בו נבלה את השבוע האחרון לחופשתנו. התמקמנו במלון נחמד על החוף הצפוני באי ופנינו אל מועדון הצלילה הקרוב. מבירור שערכתי בטרם הגענו הסתבר לי כי ישנה כאן מערת כרישים, ומיהרתי להירשם לצלילה בה.
ביום המיועד הים גועש ורועש. כמעט וסגרו את הרציף ליציאה, אך ברגע האחרון ניתן אישור לצאת. אולם מכיוון שהים היה סוער, לא ניתן היה להרחיק עד מערת הכרישים ופנינו לעבר ריף קרוב בשם Manchones. הסירה מתנדנדת על גבי גלים בצבע טורקיז 
משגע. מעולם לא ראיתי ים בצבע טורקיז סוער כל-כך! כאילו שהצבע מחייב ים שטוח, חוף לבן ודקלי קוקוס כמו בגלויות. לאחר התארגנות לא קלה אנו קופצים למים. אני עם בחילה איומה וכמעט חשבתי לוותר, אבל האופציה של הישארות על הסירה בים כזה גרועה שבעתיים. קפיץ קפוץ למים החמימים ולאט לאט הבחילה נעלמת, והנוף התת-ימי היפה מפצה על הכל. להקות להקות של דגים מכל הסוגים והצבעים. לוטיינים צהובים מתערבבים בלהקת דגים כסופים, ואחריהן חבורות של ברקודות משחרות לטרף. על השונית אלמוגי מניפה צבעוניים מתנופפים בזרם החזק, וכל-כך הרבה חיים וצבע. פשוט צלילה נהדרת. בין לבין מגיח חתול ים אפור ושוחה לו לידי, ובתוך "שיח" אלמוגים אני מוצאת חלילן, שגנב את דוגמתו של ניצן הגורגוניות. קיסרים צבעוניים מטיילים לידינו ונפוחיות מיוחדות מסתתרות בין הסלעים. לצערי הצלילה הזו נגמרת מהר מדי, אבל אחריה – שידור חוזר של אותו מפגן של תנועה וצבע באתר שנקרא - כמה לא מקורי - Manchones 2. מתוך אחד החריצים מציצה לפתע מורנה צהובה יפה בדוגמה לא מוכרת. עוד בצלילה אני נתקלת במין חשופית גדולה עם עיגולים צהובים משורטטים, תחומים בקו חום מדויק. ושוב אותן להקות צהובות ולהקות כסופות, ופה ושם ברקודה תועה בודדת עושה את דרכה מקצה אחד של השונית לקצה האחר.
הצלילות באזור השאירו טעם של עוד, אבל שני הקטנטנים שלי דורשים את תשומת לבי המלאה. אני מסתפקת ביום אחד של צלילות, אבל בהחלט לא מסתפקת במה שראיתי עד כה מתחת למים. אם לא צוללים, אפשר תמיד לשנרקל. ארזנו תיק ולקחנו מונית אל חוף Garafon – החוף המומלץ לשנירקול באיסלה מוחרס. אני לא ממש יודעת למה לצפות, אבל מה יכול להיות רע – חוף ים עם שני ילדים קטנים שמתלהבים מכל צדף וציפור, ובנוסף שנורקל, מסכה ומצלמה למקרה שיהיה מה לראות ולצלם.
אנו מגיעים לחוף וצריכים לצלוח את גרם המדרגות האימתני עם שתי עגלות שהחלטנו להביא איתנו. בסיום המדרגות אנו מגיעים למשטחי דשא, עליהם מנהלים שני זכרי איגואנה מאבק אלים אחד בשני במפגן כוח מרשים. אנו יורדים עוד מספר מדרגות אל החוף החולי הקטן, הילדים מופקדים בידי אביהם ואני נכנסת למים. לאחר 20 שניות מגיע לכיווני חתול ים ענק, וכשהוא רואה אותי הוא מסתובב ומוביל אותי אל עומק המים. אני שוחה לכיוון דרום, משמאלי ריף קטן ובו המוני דגים. מימיני משטחי חול ומים כחולים, אם כי לא עמוקים, שם שוחים להם ביחד חתולי ים וברקודות ענק מרשימות. זהו בהחלט אחד השנירקולים הטובים ביותר שעשיתי בחיי, ועשיתי לא מעט. באזור הכניסה לחוף מפטרלים במים דגים גדולים כסופים. כל עצירה לידם גורמת להם להתקרב אליי – עדות לכך שהאנשים מאכילים אותם מן הסתם. זה מצחיק – כל עוד אני שוחה הם שוחים איתי. ברגע שאני עוצרת – הם מתקרבים!
לסיום ביקורנו באיסלה מוחרס אנו מזמינים יום שיט אל האי הקטנטן Isla contoy. זהו אי לא מיושב, שמורת טבע קטנה ומיוחדת. בדרך אל האי עוצרת סירת המנוע המהירה בריף רדוד בלב ים להפסקת שנירקול. אני נכנסת למים ומאוכזבת קשות. הכל הרוס, אפור, שבור. כשאנו מגיעים לאי ולאחר סיור רגלי קצר בו אנו מקבלים זמן חופשי על החוף ואני נכנסת לשנירקול קצר. ישנם כאן משטחי דשא, אין הרבה דגים אבל יש הרבה הפתעות. אני רואה כוכבי ים כתומים מרשימים, ופתאום בתוך הדשא אני מבחינה בדוגמה מעניינת – חשמלן. אבל הלהיט האמיתי של האי קונטוי הוא חתול ים אפור ענק, שאיבד כל פחד מבני האדם. הוא שוחה לו במים הרדודים ומתקרב אלינו, המטיילים. בניסיונותיי לצלם את החתול מחוץ למים אף זכיתי בליטוף ממנו ברגלי. אנו מבינים כי ישנה סיבה להתנהגות זו – החתול כנראה מקבל שאריות דגים מארוחת הצהריים של המטיילים.
בסופו של שבוע מגיע הזמן לעזוב את איסלה מוחרס ולחזור אל קנקון לקראת ההמראה הביתה. אנו עוזבים את יוקטן עם טעם חזק של עוד. אם רק היה לנו עוד קצת זמן – לעוד צלילת מערות אחת, ועוד כמה סנוטות שלא הספקנו, ובכלל, לחשוב שפספסנו רק במעט את עונת כרישי הלווייתן באיסלה מוחרס, מחזה מדהים של מספר גדול של כרישי לווייתן שוחים בצוותא...
מניסיוני בטיולי צלילה וטיולים בכלל מסביב לעולם – הטיולים המוצלחים ביותר הם אלה מהם אתה חוזר עם טעם של עוד. הטיול הזה היה בהחלט אחד מהם.
