צלילה בבריכת המשושים

צלילה בבריכת המשושים

מזה זמן רב שאני חושב על צלילה בבריכת המשושים. המבנה הייחודי של בריכת המשושים מעל ומתחת סיקרן אותי ורק לאחרונה מצאתי שותפים המעוניינים בכך כמוני. בשורות הבאות מתוארות חוויותינו מהצלילה.

ולפני שנצלול, מעט רקע גיאולוגי על המקום:

קיימות  מספר סברות המסבירות את המנגנון של היווצרות מנסרות מצולעות. אני בחרתי להציג בפניכם את זו המקובלת כיום.

בתופעת היווצרות המנסרות של בריכת המשושים מעורבות הצטברויות של מתחי חום הנובעים מקירור הלבה והתכווצותה(Spry,  1962). בשלב זה של צמיגות נמוכה, הזרם מתכווץ ונעשה דק יותר. עם המשך ההתקררות והגידול בצמיגות, חלה הצטברות של מתחי חום  ולבסוף, כאשר עוברים את גבול חוזק המתחים, חל סידוק ונוצרים עמודים מנסרתיים. מכיוון שהלבה מתקררת מהר יותר במגע עם האוויר, ההיסדקות למצולעים מתחילה בגג הקילוח. תהליך דומה מתרחש בחלקו התחתון של הקילוח במגעו עם הקרקע. במגע של מים בחלק התחתון הקירור יואץ ואנו נקבל שכבת ביניים של אזור סדוק בלתי סדיר. בבריכת המשושים נמצא אזור סדוק בלתי סדיר בשליש התחתון.

קוטר העמודים בבריכת המשושים הינו בין 40 ל-60 ס"מ וגובהם בין 3 ל-5 מ'. מתוך 60 עמודים חשופים שנדגמו בבריכת המשושים נמצא ש-40% בעלי 6 צלעות, 40% בעלי 5 צלעות ו-10% בעלי 7 ו-4 צלעות. לכן, אמור מעתה בריכת המשושים והמחומשים

למידע נוסף, קראו את מאמרו של משה ענבר "משושים בזלתיים" בעיתון "מדע", 1982.  

(http://www.snunit.k12.il/heb_journals/mada/262061.html)

 

 

ונחזור לענייננו. כשבני עומר ודנה אמרו "כן" לצלילה, מיד התחלתי לתכנן את המועד הטוב ביותר לצלילה. המועד הנבחר נפל על יום אחרי יום-כיפור ולפני חג הסוכות מהסיבות הבאות:

·         עונת הגשמים טרם החלה.

·         זרימת מים "מינימלית".

·         פחות מכשולים זורמים/ מתגלגלים.

·         ראות "טובה" תוצאה של ספיקות נמוכות.

·         אדמה יבשה - מה שיקל על המסע.

·         מזג אויר נוח יחסית. מספיק בשביל להתחמם אחרי הצלילה, מה שיקל על החזרה.

·         מיעוט מבקרים (הצלילה בוצעה במהלך יום עבודה סדיר במשק) - פחות הפרעות.

·         בסופו של דבר, כל הנ"ל יגדילו את רמת הבטיחות הכללית.

נבירה באתרי האינטרנט, בפורום צלילה תפוז ובמגזין צלילה הניבה מעט מאוד מידע על העומד בפנינו.

דבר ראשון, נכנסתי לאתר "ענן" (אתר מצוין של מפות) על מנת לראות את המצפה לי וכך הבנתי שמדובר בהליכה "קצרה" של כ-2 ק"מ במסלול תלול עם ציוד צלילה מלא. אומנם קשה, אבל כמו שבני אומר: "קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים".

 

 

בשעה 06:30 אספנו את דנה ויצאנו לחניון המשושים שברמת-הגולן אליו הגענו בשמונה וחצי בבוקר. החניון נקי, מסודר ומוצל, בלב חורשת אקליפטוסים עם שולחנות וכסאות (אותם כמובן, ניצלנו היטב).

לאחר התארגנות קצרה שכללה את חיבור הציוד ושיפצורו למסע, הצטיידות במים (לפחות ליטר וחצי לאדם), נעילת נעלי הליכה וחבישת  כובע... הופ... פקחי רשות שמורות הטבע הופיעו...

פקח: "חבר'ה, מה יש עליכם?"

אנחנו: "ציוד צלילה"

פקח: "מה פתאום ציוד צלילה, זה אתר טבע"

אנחנו: "מה הבעיה?"

פקח: "יש לכם רישיונות?"

אנחנו: "בוודאי" ומציגים כל תעודה קיימת, החל בתעודת צולל דרך מפעיל סקוטר, תורם-דם וכלה בתעודת צולל חילוץ של המשטרה.

פקח: "טוב בסדר. תשלמו, תעברו תדריך ותמפו לי סלעים גבוהים היכן שאנשים קופצים"

לאחר תדריך מסודר ומפורט(!) שכלל: בדיקת מים וקבלת מפה מפורטת עם סימון בטוש של המסלול, הורשינו לרדת. (כל הכבוד לפקחים על התדרוך היסודי וללא שמץ ציניות).

 

 

עומר, הצעיר שבחבורה, התחיל לרדת כאיילה כאילו אין מחר, בעוד אנחנו משתרכים בכבדות אחריו עם המשקל העודף (משקל הגוף כמובן ). המסע לבריכה ארך כ-35 דקות במסלול עפר תלול-ל-ל-ל המשובץ במדרגות בזלת. ירדנו בנוף מרהיב של הרי רמת-הגולן כשמתחתינו בזווית חדה אנו מבחינים בקווי המתאר של נחל המשושים. לאחר הקילומטר הראשון הבנו, שככל הנראה העלייה לא תהיה דבר של מה בכך וברכנו את הפקחים על המים אותם אנו סוחבים (כאמור, ליטר וחצי לאדם).

 

 

 

לאחר כקילומטר וחצי שמענו את פכפוך המים ולפנינו נגלה נחל המשושים. הגענו לנחל - צעדנו לאורכו ולאחר זמן קצר מאוד הגענו לבריכה.

 

 

 

לאחר מנוחה בה הסדרנו דופק ושתינו מים, נזכרנו שבעצם הגענו על מנת לצלול והחלטנו שאולי כדאי להתארגן ולבדוק את בריכת המשושים.

נכנסנו לבריכה בה המים בטמפ' של 21 מעלות (קרים לפי דנה, קרירים לפי עומר ונעימים לטעמי).

 

 

ניסיון ראשון - מטלפים לקיר המזרחי והמוצל שם אנו מתכננים להעמיק. סימון, ריקון-מאזן ואנחנו בחושך... כשאני אומר חושך אזי הכוונה לא לחושך של צלילת לילה בים-תיכון, אלא לחושך של חלל-ריק, בו קרני האור לא עוברות. לשם המחשה, אני נושא פנס לד של 170 לומן והאלומה האירה למרחק של 10 ס"מ (!) עם סוללות חדשות. ללא פנס, הראות שווה לאפס. ממשיכים להעמיק, אני מושיט יד ומרגיש משהו רך. לעזאזל, אני מחסיר פעימה ואומר לעצמי "יש פה גופה". בעדינות אני מתחיל לעלות למעלה עם "הגופה" ומעל המים אני רואה שאני מחזיק בדנה.

ניסיון שני – אנו יורדים באותו מיקום, כשהכוונה להגיע לצד השני (כ-20 מטר) בעזרת מצפן. אנו מחזיקים ידיים ומגיעים לקרקעית. אני מסתכל על פרק היד ולא רואה את המצפן. אני מצמיד את הפנס למצפן ואת הראש למצפן ורואה שהמצפן משתגע ומסרב להתייצב. עולים למעלה בודקים את המצפן- הכל בסדר. מסתבר שככל הנראה ירדנו על סלע עם שדה מגנטי בעל קוטביות הפוכה.

צלילה ראשונה – אנו עוברים לאזור המרכזי והמואר של הבריכה ומעמיקים. כאן הסיפור שונה. כשמביטים למעלה מעומק של 2 מטר, רואים מסך צהוב. כשמביטים למעלה מעומק של 3 מטר, המים צבועים בצבע אדום דם ובעומק של 4 מטר חושך של ריק. בעומק של 6.1 מטר אנו נוגעים בקרקעית שבמישוש מתגלה כקרקעית המכוסה כולה בבולדרים (סלע מעל 20 ס"מ) וסלעים קטנים יותר. ביניהם חריצים צרים שבמגע קל מעלים בוץ שחור ואפל. (ראו צילומים מתחת. ולא, זה לא פילטר)

 

צלילה שניה – מכיוון שלא ניתן לראות כלום החלטנו לבדוק את יעילותו של הצופר התת-מימי. המטרה, מציאת צולל הצופר לנו מעל פני המים. ניסיון שהצליח מעל המצופה בחציית הבריכה מצד לצד על פי שמיעה בלבד.

צלילה שלישית – מיפוי עומק הסלעים באזור הקפיצות מהמצוק. מתחת למקפצות המזרחיות עומק הסלעים בין 2 מטר ל-3 מטר (מה הפלא שכל כך הרבה אנשים נפגעו?). מתחת לאזור הקפיצה המערבי הסלעים בעומק של כ- 4 מטר. לידיעתכם, הקפיצה מהמצוקים אסורה!

צלילה רביעית – ניסיתי לבדוק מה קורה לעמודים מתחת למים? מכיוון שהראות היא אפסית נשאר לעבוד רק עם חוש המישוש. אני מעמיק על הקיר המערבי והמואר תוך שאני נוגע בקיר אנכי. ב-4.5 מטר חושך מצרים והקיר האנכי נגמר... אני מושיט יד קדימה ויש רק מים... אני מושיט יד למטה ויש רק מים... אני מחליט לעלות ופתאום הראש מרגיש סלע... , יכול להיות שאני במערה? צלילה אחורה ולמעלה ואני רואה את המים צבועים באדום. אוף- יצאתי מזה!

לאחר שהבנו את העיקרון של צלילה בבריכת-המשושים, השתכשכנו, שחינו, שיחקנו והצטלמנו, התחלנו להתארגן לעליה.

 

 

לאחר שהציוד התייבש, רוקנו את המכלים ל-50 אטמ' שיהיה קצת אויר לעלייה (פחות משקל), נעלנו נעלי הליכה, שתינו והתחלנו במסע המפרך לחניון המשושים. לאחר כשעה וחצי של טיפוס מייגע! ובדיחות על בילויי חג-הסוכות בדרך למעלה, הגענו כולנו יחד לחניון מתנשפים ומרוצים מהאתגר. כפי שציינתי בתחילת הסיפור, את השולחנות ניצלנו כראוי לאכילת פיתה עם זעתר ולבנה, חמוצים, לימונדה קרה ועוגיות לקינוח שאשתי היקרה הכינה לנו מבעוד מועד.

 

 

לסיכום, צלילה בברכת המשושים הינה צלילה הכרוכה באתגר פיזי ומתבצעת במים רדודים ובראות אפסית. שינויי הצבעים כפונקציה של העמקה מרתק, כמו גם השפעת הסלעים על הצפון המגנטי של המצפן. יש להימנע מלהתקרב לקירות הבריכה מכיוון שייתכנו מחילות בהן ניתן להיקלע לסיכונים מיותרים. יש להצטייד בנעלי הליכה נוחות, כובע, מים והרבה מצב-רוח.

ומה מצאנו? משקפי שמש בהם דנה מדגמנת, גומי לשיער, כובע קרוע וכפכף אחד.

 

דרכי הגעה:

מצפון: יש להגיע לצומת מחניים, לעלות לרמה עד לצומת בית- המכס ושם לפנות ימינה ע"ג כביש 888. שלט מע"צ כתום "לבריכת המשושים" יפנה מזרחה לשביל כורכר עד לחניון המשושים.

מדרום: יש להגיע עד לצומת בית ציידה ולעלות צפונה על כביש 888. שלט מע"צ כתום "לבריכת המשושים" יפנה מזרחה לשביל כורכר עד לחניון המשושים.

הירידה לבריכה בתשלום. (מבוגר – 21 ₪ , סטודנט – 18 ₪, חיילים – בחינם )

שעות פתיחת האתר:

אפריל עד ספטמבר: 08:00-17:00
אוקטובר עד מרץ: 08:00-16:00
בימי שישי וערבי חג 08:00-16:00
הכניסה לשמורה נסגרת שעתיים לפני שעת הסגירה הרשומה.

 

 

הערות העורך:

* בצלילה במקומות כמו בריכת המשושים יש לבצע הכנה קפדנית מראש ולתכנן את הצלילה היטב, כפי שאכן בוצע בצלילה המדוברת. בעיקר יש לנסות ולצפות תקלות העלולות להתרחש ולתכנן איך למנען ואיך להגיב במקרה שתקלה כלשהי מתרחשת (מקרים ותגובות).

* בצלילות מסוג זה יש לשקול שימוש בחבל התקשרות. אמנם העומק רדוד והחבירה על-פני המים קלה יחסית, אך חבל ההתקשרות נותן מענה למקרה שצולל נלכד בין הסלעים או שציודו נתפס במשהו על הקרקעית – ניתן למוצאו ולסייע לו. חשוב להקפיד ולתרגל שחרור קל ומהיר מהחבל, כדי שלא יסבך את הצולל במקום לסייע לו.