חקלאות ימית - אפשר גם אחרת
חקלאות ימית - אפשר גם אחרת
משחר האנושות התבונית מנצל האדם את משאבי כדור הארץ לצרכיו, ממצה את מחצביו ומכלה בשיטתיות את אוצרותיו הטבעיים. לעתים, תוך פגיעה אנושה ובלתי הפיכה. הצורך בהשגת מזון איכות גדל עם השנים והים משמש, מזה דורות, כמחסן-מרכזי בתחום זה. מטבחי ארצות הים מבוססים, רובם ככולם, על מרכיבים שמקורם מהים, כשבארצות דרום מזרח אסיה ויפן נוסף לצריכה האדירה נופך תרבותי עמוק ושורשי, כשיחדיו הם גורמים לפגיעה אנושה במיני דגים ובעלי חיים המצויים על סף הכחדה.
משפט המפתח"The Oceans a Heritage for the Future" שהתנוסס על כל דגל וכרזה בתערוכת Expo98 שהתקיימה בליסבון פורטוגל ואשר נושאה העיקרי היה הימים והאוקיאנוסים, מקפל בתוכו את הבעיה המרכזית ביחסי הגומלין שבין האנושות לסביבה הטבעית. במובן זה, משתמשת החקלאות הימית בים ובסובב הימי כבמשאב בלתי מתכלה בעליל, המניב תוצרת מבוקשת בקלות יחסית. תוצרי הלוואי של תהליך גידול זה רחוקים, לכאורה, מן העין, אך הנזק המצטבר - קיים. ולכן שאלת המפתח היא, אילו ימים ואוקיאנוסים נוריש לדורות הבאים?
על מנת להתגבר על המחסור ההולך וגובר בדגי בר למאכל ועל הדרישה העצומה למזון איכות טבעי זה, התפתחה במשך השנים החקלאות הימית. זו התבססה על חוות גידול סטטיות ומקובעות למקומן, שהוקמו במפרצים בקרבת החוף, קלים לתחזוקה ומוגנים מסערות, בדומה לחוות הדגים המוכרות לנו מאילת.
משאובחנו הבעייתיות והפגיעה בסביבה הטמונות בשיטת גידול זו והובנו, החלו להטיל עליה מגבלות, והתקנות החדשות באירופה וארה"ב מחייבות יציאה לים הפתוח על מנת לצמצם את הפגיעה בסביבה למינימום (דו"ח תקופתי NOAA לשנת 2002). הפיקוח על מערכות גידול יבשתיות במדינות אלו גדל, ועמו התמיכה במחקרים ובטכנולוגיות המאפשרים גידול דגים בלב ים (Fletcher & Weston, 2002).
כאן נכנסת לתמונה חברת SUBflex הישראלית שהקימה חוות מודל לגידול דגים בים הפתוח ומשמשת למו"פ בשיתוף ביה"ס הימי "מבואות-ים" והתכנית למדעי הים במכמורת. המערכת מסוגלת לצלול לעומק הים ולהמנע מפגיעת סערה וחשוב יותר, היא ידידותית לסביבה ואינה מייצרת תוצרי פסולת אורגניים שנערמים בקרקעית ובסביבתה הקרובה, על כל המשמעויות האקולוגיות השליליות הנלוות לעקה הביולוגית המתפתחת בסביבה הימית ולפגיעה בבתי הגידול הסמוכים לחוות גידול דגים סטאטיות. בשל כך, זוכה השיטה לאהדת הגופים הירוקים, שניצבו תמיד כנגד חוות גידול הדגים הסטאטיות. במקרה של זיהום ים (שמנים/דלקים) ניתן לרתום בקלות את הכלובים לכלי שייט, להרחיקם ממקור הזיהום ובכך להגן על הדגים הגדלים בכלובים ולהבטיח את איכות התוצרת.
כמו בפיתוחים רבים נוספים, ניתן לומר גם כאן, "איך לא חשבו על זה קודם...".
הרעיון שבבסיס הטכנולוגיה - מערכת כלובים בעלת עוגן יחיד (SPM) המאפשר למערכת להסתובב סביב העוגן במעגל רחב בהתאם לזרמים ושלד גמיש הסופג את אנרגיית הגלים ואינו ניצב מולם. במצב תפעולי, צפה המערכת על פני המים באמצעות צינורות ציפה ראשיים לאורך המתקן. לקראת סערה חזויה מורידים את הכלובים לעומק הים בתוך 20 ד' וזאת ע"י פתיחת שני ברזי שליטה, המאפשרים למים לחדור לתוך צינורות הציפה הראשיים המלאים באוויר במצב תפעולי. העלאת המערכת לפני הים נעשית ע"י הזרמת אויר לצנרת הראשית, שדוחקת את המים החוצה. הטכנולוגיה והמבנה הקונסטרוקטיבי נבחנו בהצלחה בסימולציה ממוחשבת ע"י חברת Aquastructures הנורבגית ונמצא שהמערכת מסוגלת להתמודד בהצלחה עם ים גבוה במיוחד גם ללא הצללתה. לאחר הצללה לעומק נתון, המערכת תתמודד בקלות עם גלים בגובה 15 מ'. עפ"י נתוני המכון לחקר ימים ואגמים, בחורף האחרון נמדדו באזור הגידול גלים בגובה העולה על 8 מ'.
צללתי בחוות הגידול פעמיים במהלך החודשים האחרונים, על מנת להתרשם ולהשוות את המצב במכמורת לעומת רשמי מחוות הדגים באילת. כידוע וכיאה לים תיכון, תנאי הים במכמורת משתנים באופן קיצוני לעומת תנאי הים הנוחים בצפון מפרץ אילת (למעט סופות דרומיות בודדות בשנה). השוני המהותי הראשון בין החוות קשור לאופן האכלת הדגים: בעוד שבאילת ההאכלה ממוכנת לחלוטין, במכמורת האכלת הדגים ידנית ונעשית ע"י אנשי צוות הים שמפליגים עם המזון המושלך לכלובים
בכמויות ובזמנים קבועים.
ירדנו למים בזרם ים תיכוני טיפוסי, עומק הקרקעית 32 מ'. תוכנית הצלילה: לצלול תחילה לעוגן, להמשיך אל מתחת לכלובים כדי להתרשם מרמת נקיון הקרקעית ולבסוף, להצטרף ליחיעם, ביולוג החווה, לבדיקות הדגים בעומק רדוד בתוך אחד הכלובים. משהבחנתי שכבל העוגן מתוח בזוית כהה (בּוֹש ארוך מאוד) ויש סיכוי שלא אצליח לתעד אותו ואת מצב הקרקעית מתחת לכלובים בצלילה אחת, סימנתי לחיים וניצן, שותפיי לצלילה, ושיניתי את הכיוון בחזרה אל קונסטרוקציית הכלובים , במטרה להעמיק מתחתם.
הקרקעית מתחת לחווה חולית, נקייה למראה ושוקקת פעילות שגרתית . כשלוקחים בחשבון את אורך כבל העוגן ושינויי מיקום החווה התכופים, בהתאם לזרמים וחוזקם, אין זה פלא.
בהתאם לתוכנית הצלילה, אני חובר ליחיעם מתחת לאחד הכלובים , חיים וניצן ממתינים מחוץ לכלוב בזמן שיחיעם ואני נכנסים פנימה דרך פתח מיוחד ברשת הכלוב.
יחיעם לוכד את אחד הדגים כדי לצרפו מאוחר יותר לדגים נוספים שיבדקו במעבדה, לוודא התקדמות גידול נאותה ומצב ביולוגי כללי. יחיעם ואני יוצאים מהכלוב , מסיימים את הצלילה ומפליגים חזרה למעגן.
עתה, לאחר ההתרשמות הרטובה, מגיע זמן השאלות ליחיעם:
ש: כיצד מתקדמת תוכנית הגידול ובאילו בעיות ביולוגיות נתקלתם עד כה?
ת: תכנית הגידול מתקדמת יפה מאד. קצב הגידול של הדגיגים שאכלסנו בחורף היה יוצא מהכלל, והדגים מרגישים מצוין. בסוף מאי אכלסנו את המחזור השני של הדגיגים, הגדלים במקביל לקבוצה העיקרית. המערכת בנויה מ-5 כלובים וכך ניתן לתכנן את קבוצות הדגים לפי ספקי הדגיגים ודרישות השיווק.
לחווה השוכנת בלב ים יש שני יתרונות ביולוגיים משמעותיים: זרימת מים גבוהה, המאפיינת את הים הפתוח, גורמת אצל הדגים לתחושה של ים פתוח ללא כל מגבלות של חמצן או גורמים מגבילים אחרים הקשורים לאיכות מים. הדגים מפתחים צבע בהיר, ייחודי ויפה במיוחד. בנוסף, באופן טבעי התפתחו על גבי הרשתות והמבנים מושבות עצומות של סרטנים קטנים (אמפיפודים) בגודל של עד 1 ס"מ והדגים (בעיקר הדגיגים) ניזונים מהם בכמויות מפתיעות. האמפיפודים עצמם ניזונים מפלנקטון, כך שבפועל הדגים נהנים ממזון מפותח ואיכותי ביותר, המשמש בעיקר להשלמת תזונה של מיקרואלמנטים חיוניים הנוספים למנה העיקרית הניתנת על ידינו. בנוסף יש לנוכחות המזון הטבעי יתרון חברתי ובריאותי: כאשר אין האכלה (בימי סערה, או בין הארוחות) הדגים מחפשים את הסרטנים ולא נושכים אחד את השני כמו במערכות אינטנסיביות אחרות.
הבעיה היחידה שנתקלנו בה עד כה היא הופעת תמותה קלה בדגים הגדולים (250 גרם) לאחר חודש רצוף של האכלה אינטנסיבית בטמפ' גבוהה - מעל 29c. עם הופעת התמותה הפחתנו את המנה בצורה משמעותית, והתמותה נעלמה כליל.
ש: חוות דגים משמשות כמוקד משיכה לטורפים. האם יצא לכם להתקל בבעלי חיים ימיים שהגיעו לביקור ובמילים אחרות, למי צילצלו הפעמונים?
ת: באביב נראו כ - 30 דולפינים עוברים באזור החווה ובתחילת הקיץ ראינו להקות קטנות של אינטיאסים (3-5 פרטים). ייתכן שעוד דגים מסתובבים בסביבה הרחוקה ובורחים כשאנו מתקרבים.
ש: האם חוויתם נזקים מלאכותיים או נזקי טבע?
ת: זרימת המים המתמדת מלב הים מונעת למעשה כל השפעה של זיהום חופי או זיהום מספינות. יחד עם זה, במקרה של התפשטות זיהום ניתן להצליל את המערכת לקרקעית הים עד חלוף זעם, או לחילופין פשוט להקשר לאניית גרר (עוגן יחיד - זוכרים?) ולשוט למקום מבטחים. עד כה, טרם ספגנו נזק משום סוג.
ש: ההאכלה הידנית דורשת סבב שייט קבוע לעומת אופרציות ממוכנות שניתנות לקיפול וחזרה לחוף בשל תנאי ים. מה תוכל לספר בענין זה?
ת: במערכת הקיימת (30 טון בשנה) אין צורך במערכת האכלה אוטומטיות. בין כה וכה יוצאים לים לעבודות ובדיקות, ולכן היום אנחנו מאכילים את הדגים 2-4 פעמים ביום, כאשר בכל פעם מחלקים את המנה במספר פיזורים, כך שכל הדגים יגיעו למזון ולא ייווצרו פערי גודל.
במערכות המסחריות הגדולות אותן אנו מתכננים לפתח בארץ ובעולם יותקנו מערכות אוטומטיות להזנה, הניתנות לפירוק לקראת עונת הצלילות (חורף), ואז עוברים להאכלה ידנית מתוך סירת האכלה מיוחדת.
יחיעם, תודה רבה על האירוח, איחולי הצלחה בגידול, פיתוח ושיווק הרעיון.
