ריקוד מושחת
ריקוד מושחת
כללי המשחק השתנו. עולם הצלילה השתנה. מנהגים של פעם היום נחשבים פסולים, צוללים של פעם היום נחשבים גסים. מיכאל לוין, צולל נלהב וחובב טבע נלהב לא פחות, מספר קצת על מה שהשתנה, ומדוע.
לפני מספר שנים יצאתי לספארי בסיני שזכור לי היטב.
העונה הבטיחה המון דגה וראות מצוינת.
הקבוצה הורכבה בעיקר מחברים ותיקים ומובילי צלילה מיומנים, איתם כבר צללנו בעבר. בנוסף, צללו איתנו אב ובנו, חיים ויותם, אותם פגשנו לראשונה רק במעבר הגבול. הבן היה בוגר טרי של קורס צלילה בארץ והאב מותיקי שארם, אדם חברותי שסיפר על סיני של פעם - הכרישים, הים הבתולי והחומרים מהם עשויים חלומות. התברר, שכבר הרבה זמן שלא צלל וחידש את התחביב בעקבות הצטרפות בנו לעולם הדממה.
אחת הצלילות הראשונות בוצעה בראס מוחמד. האב סיפר על דג הנפוליאון הגדול והמפורסם "ג'ורג", איתו צלל בסוף שנות השבעים וקיווה לפגוש אותו או את יורשיו באתר. הוא התעניין האם צוות המטבח יצייד אותנו בביצים קשות, ע"מ למשוך את הדג ולהאכילו. סיפורים על הדג שבולע בשלמותם ביצים על קליפתם היו מהזיכרונות שלו מהראס.
המדריך הסביר שהיום הדבר אסור ואף ציין שהאכלת דגים פוגעת ומשפיעה על שרשרת המזון. כמו כן, סיפר על צמד דגי נפוליאון עצומים שמתו מעודף כולסטרול כתוצאה מהאכלה נמרצת בביצים.
חיים העיר משהו על העולם המשתנה ואחר כך נכנסנו לצלילה. צלילת זרם נהדרת, פתיח נהדר לספארי מוצלח.
בסיום הצלילה נראה מוביל הצלילה מחליף כמה מילים קשות עם חיים ובנו. התברר בדיעבד, שחיים שלף דג אבו-נפחא מתוך כוך והראה לבנו איך הדג מתנפח.
מה שחיים לא ידע - והמדריך הסביר - הוא שגרם לדג לבזבז אנרגיה בניפוח המואץ של גופו וכן לאבד את ארוחתו, כאשר פלט אותה מקיבתו יחד עם המים שמיהר לבלוע.
חיים הופתע מכל העניין וסיפר שבעבר למד זאת ממדריך הצלילה שלו ואף אחד לא ראה אז פסול במעשה.
הרבה דברים השתנו בהסתכלות שלנו על הסובב הימי, מאז התקופה בה החל חיים לצלול ועד לאופן בו אנו צוללים כיום, או כמו שחיים סיכם זאת: "חזרתי אחרי עשור וחצי 'לשחק', רק שלא ידעתי ששינו את כללי המשחק."
חשבתי רבות על המשפט הזה. היום יש מוטו ברור בעולם הצלילה, שרוב הצוללים מקפידים עליו:
קח איתך רק זיכרונות, השאר במים רק בועות.
כלומר, אנו לא נוגעים בסובב הימי, לא מטרידים אותו ולא מאכילים אותו.
אנחנו מתנהגים כאורחים בביתם של שוכני הים.
פעם באמת דברים נראו אחרת: הראשון שהפגיש את העולם שלנו עם העולם התת ימי הקסום היה קוסטו. זאת ע"י סרטו "עולם הדממה", שיצא לאקרנים ב - 1956 והספר בעל אותו שם, שהיה מתנת הבר מצווה האולטימטיבית לילד חובב ים, ודורות של צוללים למדו ממנו על היחס לסובב הימי.
היום לא קל לראות את הסרט הזה: קוסטו וצוות צולליו מתייחסים לים ולשוכניו כמגרש משחקים אחד גדול, שהכל מותר בו. רכיבה על צבי ים, משיכה בזנב המורנה האימתנית או הכריש, "חארקות" בשטחי מדשאות הדשא התת ימיות וצלילה מגושמת בה ההתקדמות מתבצעת על ידי הדיפת אלמוגים.
עם השנים, הפך קוסטו לאחד משומרי הטבע הקנאים והטיף כנגד אותם מעשים שעשה בעברו.
אך לא צריך להרחיק עד קוסטו. בשנת 1988 התרכזה כל המדינה סביב הערוץ הראשון והיחיד וצפתה בתוכנית המרתקת שחשפה לכל אחד את פלאי שוניות מפרץ אילת.
שלושה שיאים היו לתוכנית ההיא -
האכלה בלתי נמנעת של נפוליאון בביצים, הרקדת רקדנית ספרדייה, וצלילה לצד כריש לויתן שנתפס ונכלא לשם כך בתוך מכלאה.
צוללים רבים שלמדו מתוכניות אלה הגיעו לים עם מטען חוויות מזיק, מסוכן ופוגע בסובב הימי.
הם עושים זאת בתמימות. לא מתוך רוע לב, אלא מחוסר ידע. איש לא סיפר להם שבעלי החיים לא בדיוק אוהבים את מעשיהם ועל חלק מהפעולות הם אפילו משלמים בחייהם.
על מנת שנוכל להוסיף וליהנות גם בעתיד משפע היופי שמעתיר עלינו הים, יש להקפיד שלא לפגוע באותם יצורים ונופים מקסימים, שבגללם, בעצם, אנו הולכים לצלול.
רכיבה על צבים - רכיבה על בעלי חיים היתה תחביב נפוץ אצל הצולל של המאה העשרים. כרישי לויתן, מנטות, צבים - כל מי שגדול מספיק ויש לו "ידית אחיזה". כשחושבים על זה לרגע, זו ממש גסות רוח, הפוגעת בחופש התנועה של בעל החיים ומתייחסת לסובב הימי כצעצוע אנושי זול. אבל במקרה של צב זה אפילו מעט חמור מזה: הצב, כידוע, הוא זוחל הנושם אויר מפני המים. הטרדת צב והפחדתו על ידי רכיבה גורמת לשריפת חמצן מהירה ומעכבת את הצורך החיוני בעלייה לנשום.
הרקדת רקדנית ספרדייה - הרקדנית הספרדיה (או "חשופית הענק") היא הנציגה הגדולה למשפחת החשופיות - חלזונות ימיים חסרי קונכיה. כשפוגשים אותה באקראי היא לרוב מטיילת לאיטה (בלילה) על גבי הסלעים, אך אם מרחיקים אותה מהסלע ו"זורקים" אותה בגוף המים, היא נעזרת בשולי הגלימה האדומה שלה לשחיה אלגנטית בחזרה אל קרקע יציבה. מלבד הכלל הגורף שלא לגעת בסובב הימי דווח על רקדניות שמתו כתוצאה מהילכדות בשטף הבועות של הצוללים או ששיחרורם לגוף המים והארה עליהם חשף אותם בפני טורפים.
האכלת דגים - אין צורך להרחיב על ההנאה ששואבים צוללים וסתם צופים מהצד מהשצף-קצף הימי שמתעורר כשמאכילים דגים בנקודות מפתח אסטרטגיות. אבל במקומות רבים, ובמיוחד במקומות שבהם כל צולל שומר לעצמו את ה"זכות" הזו, זה גורם לנזק רב להרגלי הדגים ולסביבה הימית. צמד הנפוליאונים הגדולים שהסתובבו בשנות השמונים בראס מוחמד נטשו את הרגלי האכילה הטבעיים שלהם ועברו לאכול רק ביצים שהוגשו להם. ארוחה קלה זו עלתה להם ביוקר וקיצרה את תוחלת החיים שלהם.
האכלת דגים יוצרת מצב בו הם מוותרים על מזונם הקבוע ופוגעים בבריאותם, וכן, מפתחים הרגלים שלא לחפש את מזונם אלא לקבלו מידי אדם, מה שהופך אותם לתלותיים ותוקפניים.
איסוף קונכיות - מי לא ראה בחייו אוסף קונכיות כזה או אחר המעטר סלון, חדר עבודה או משרד של אחד מחבריו? אז יש לי סוד קטן בשבילכם - ה"קישוטים" הללו לא נוצרו במפעל לייצור חפצי נוי אלא בתהליכים ביומינרליים ואיטיים, ויש להם תפקיד חשוב באקולוגיה של השונית גם לאחר שהיצרן פרש לגימלאות. בעולם שבו 6 מיליארד בני אדם עדיין מתרבים ללא בקרה אין מקום לאוספי אוצרות הטבע... האיסוף מפשיט את החוף והשונית מחומרי בנייה ו'בתים' לסרטני נזיר.
הרחפת חול - לא רבים מרחיפים חול בכוונה, ובכל זאת, לעתים קרובות צוללים לא מיומנים - וגם צוללים מיומנים מאד שפשוט אינם מודעים לכך - מעלים סביבם ענן אפרורי של חול מהקרקעית. הרחפה בסביבת השונית חונקת את מושבות האלמוגים העדינות הזקוקות הן לחמצן והן לאור השמש לטובת תהליך הפוטוסינתזה שמבצעות האצות השיתופיות. האלמוגים נדרשים להפריש ריר לסילוק החול, על חשבון השקעה בלכידת טרף וגדילה.
ניפוח אבו נפחא - משחק ידוע של צוללים שחושבים שההגנה הטבעית של הדג היא בעצם סוג של מאזן ציפה מתוחכם המתנפח לפי דרישה. אולם למעשה, הניפוח הוא אמצעי ההגנה האחרון של הדג והוא משתמש בו רק כאשר הוא מרגיש שנשקפת סכנה לחייו. הניפוח עולה לדג בשרפת אנרגיה יקרה וכן התברר, שהדג מוגבל במספר הפעמים שהוא יכול לבצע פעולה זו, כך שייתכן שבעת סכנה אמיתית לא יוכל להתגונן בשיטה זו.
משחק "מסירות" במלפפוני ים - זוהי עוד דוגמה להפיכת הטבע עוצר הנשימה ובעלי החיים המרהיבים שבו למגרש משחקים זול בחצר האחורית. מעבר להתעללות ביצור חי חסר ישע, הרי שבמקרים רבים ה'משחק' מסתיים בצורה טראומתית למלפפון, שמשליך את קרביו ואבריו הפנימיים כתגובת הגנה מותנית להתקפת הפתע.
