2010, שנת המגוון
2010, שנת המגוון
שנת 2010 הוכרזה על ידי על ידי הסוכנות להגנת הסביבה של האו"ם כשנת המגוון הביולוגי. מטרת ההכרזה הזו היא להגביר את מודעות תושבי המדינות השונות למונח "מגוון מינים" ולקצב המואץ של אובדן מינים על פני כדור הארץ בשל פעילות האדם. בנוסף ובמיוחד נועדה הכרזה זו להגברת המודעות למשמעויות המרובות שיש לאובדן המינים על חיינו ועתידנו, השלכות שאינן מסתכמות רק בהפסד יופיים וייחודם של המינים שלא ישובו עוד. במגזין צלילה הראשון בשנת 2010, שנת מגוון המינים העולמי, מספר ד"ר יעקב דפני מנקודת מבטו על מגוון המינים בשונית האלמוגים באילת, בהם הוא מתבונן כבר 40 שנה.
לכאורה, המושג "מגוון מינים" מובן ומתגלגל בקלות על הלשון, וכל אחד רואה בו את מה שדמיונו מכתיב לו. אנסה לתת ברשימה זו מושגים בסיסיים להבנתו, ולתקן שגיאות נפוצות.
את "חטאַי" אזכיר כאן. בהיותי סטודנט, הוצע לי לחקור את מגוון המינים (species diversity) של חברת החי, המלווה את האלמוגים בחוף אילת. המושג היה אז חדש, הושאל מתורת האינפורמציה, ובאמצעותו ניסו חוקרי הסביבה, שהיו רגילים להתייחס לאקולוגיה במושגים איכותיים-תיאוריים, לעבור לשימוש במושגים כמותיים, הניתנים למדידה. אצתי למילון ושם גיליתי כי הכוונה היא למדד, שנועד להביע בדרך כמותית את השפע והפיזור של מינים ביולוגיים בסביבות החיים השונות. מחקרים שנעשו עד אז הראו כי באזורים טרופיים יש, ככלל, יותר מינים מאשר באזורים קרים, ובמדבריות יימצאו הרבה פחות מינים מאשר ביערות העד. אבל אלה הן דוגמאות קיצוניות. הסתבר שאכלוס איים געשיים שנוצרו זה עתה, או שהחי והצומח בהם נכחדו בשל אסונות טבע, הוא תהליך הדרגתי, המלווה בהתרבות מספר המינים. גם תהליכים אחרים, הקשורים בתחרות בין המינים, בטריפה ובפגעי טבע שינו לא רק את מספר המינים, אלא גם ובעיקר את הפיזור שלהם בסביבת החיים. היה צורך מיידי לבטא את כל אלה, ואת ההשפעה הגוברת של האדם על הסביבה הטבעית, במדדים כמותיים שניתן לעקוב אחריהם ולהשוות בין המדידות השונות. לכך נועד מגוון המינים.
באותה תקופה, תחילת שנות ה-70, סבלה השונית בשמורת האלמוגים של אילת מזיהומים רבים: דליפות דלק גלמי ממכליות שבאו לפרוק את מטענן בנמל הנפט, מאות מטרים מתחום השמורה; שפכי ביוב מהעיר ההולכת ומתפתחת במהירות, הפורקת את נוזלי השופכין, אחרי טיפול בסיסי, למימי החוף הצפוני; תחנת כוח משולבת במתקן להתפלת מי-ים שהוקמה בחוף הים והזרימה לים מים מלוחים וחמים, ונמל פוספטים ואשלג לייצוא. כל אלה מיזמים, אשר שמירת הסביבה הימית והיבשתית לא היו בראש סדר העדיפויות של מפעיליהם. גם תודעת שמירת הסביבה היתה אז בראשיתה. כמה שנים קודם לכן הכשלנו הקמת בתי זיקוק לדלק סמוך לנמל אילת.
הציבור לא הבין עדיין את חשיבות הנושא: הדעה הרווחת היתה שהמדובר בפגיעה אסתטית ולא מהותית. הים גדול וכל עוד צבעו כחול והחול נקי למראה זו הוכחה שהמזהמים נעלמים ואין מקום לדאגה – זה היה הלך הרוח באותה תקופה.
השערת העבודה שהצגתי היתה חדשנית והיא, שבסביבת חיים מזוהמת או פגועה יסבלו מינים רגישים יותר ואף ייעלמו, או יוחלפו על ידי מינים המשגשגים בתנאים הלא-רצויים, שאוכלוסיותיהם יגדלו. כתוצאה מכך, מקטין הזיהום את המגוון. נדרשו שנתיים של עבודה שקדנית, לבדוק כתריסרי דגימות אלמוגים מכמה תחנות עבודה על-מנת לאשש השערה זו. המסקנות העיקריות שנבעו מהמחקר היו:
1. בתחנת הביקורת (בחוף סיני, הרחק ממקורות הזיהום) נמצאו יותר מ-300 מינים שונים של בעלי חיים זעירים, בסדרי הגודל של ס"מ ומטה, ומספרם פחת ככל שגבר הזיהום. כל זיהום.
2. גם הרכב האוכלוסיות השתנה. בתחנה הכי מזוהמת – בחוף שאליו נוקזה פליטה מלוחה וחמה מתחנת הכוח הנזכרת לעיל היו 80% מהיצורים בני מין אחד של תולעים, הידועות ביכולתן להתקיים בסביבות מזוהמות ודלות חמצן.
מחקרים רבים הראו, שלא רק גורמי עקה הנגרמים בידי אדם מורידים את מגוון המינים. בעבר האמינו שיציבות אקלימית מבטיחה מגוון גבוה, אך מסתבר כי מערכות ביולוגיות הסובלות מהפרעות טבעיות שאינן תדירות – תקופות קור, התפרצויות הרי געש, טריפה וכו' - מצטיינות במגוון גבוה יותר מכאלה שהיציבות מתקיימת בהם לאורך זמן. לכך קראתי "תיאורית ההפרעה הבינונית".
מאידך, תנאים בהם קיים איזון דינמי - מעין מצב של "כסאות מוסיקליים", בו מינים רבים משגשגים למשך זמן לא קצוב מראש, אך בעצם פעילותם הם יוצרים את התנאים להחלפתם על ידי מינים אחרים - מאפשרים קיום מגוון גבוה יותר. מכאן שאין אנו יודעים לנבא בכל רגע מהם התנאים הרצויים לנו. מגוון המינים מהווה אפוא מדד המבטא את מצב בבית הגידול, אך לא בהכרח מנבא את העתיד.
מדדי המגוון הפכו לכלי ביטוי למחקרים רבים. תואר מגוון גנטי המתבטא במוטציות בקוד הגנטי שחשיבותו רבה בתהליכי האבולוציה. בעלי חיים או צמחים הנתונים בבידוד, ויש ביניהם רביית שארים, הולכים ומתנוונים עד כדי הכחדה כתוצאה של ירידה במגוון הגנטי. לאדם השפעה רבה על מגוון זה, הן בביות של צמחים ובעלי חיים והן בהשמדה אגבית או מכוונת של אחרים. כדי לקיים את המגוון הגנטי של מין מסוים, צריך להגן על אוכלוסיות שונות של אותו המין. קיומו של מגוון גנטי משפר את סיכוייו לשרוד בעולם שבו התנאים הסביבתיים משתנים תדיר.
למגוון האקולוגי ביטוי יומיומי שחשיבותו כלכלית. יש מדינות שבהן קיימות מערכות אקולוגיות מעטות. לדוגמה, האיים המלדיביים, איסלנד ואפילו מצרים שכנתנו, שרוב שטחן נשלט על ידי מערכות אקולוגיות מעטות. לעומתן יש אחרות - כמדינת ישראל, למשל – בהן קיים ייצוג למערכות אקולוגיות רבות.
לאחרונה אוחדו מדדי המגוון השונים בתוך המושג מגוון ביולוגי (biodiversity), הביטוי האולטימטיבי להביע את העושר והשונות הביולוגית המציינת את הפוטנציאל הביולוגי וביטויו ביצורים החיים. כמה מגוון ביולוגי יש? – עד כה תוארו על ידי מדענים פחות מ-2 מיליון מינים של יצורים חיים, ומדי שנה נוספים מינים חדשים, לרוב קטנים וזעירים, שכן את הגדולים כבר גילו מזמן. המדד מגלם בתוכו גם את הפיזור שלהם. מאחר ואדם קרוב לעצמו ונוח לי לדבר על הים, אציג את הדוגמאות הבאות ממפרץ אילת:
בים סוף כ- 1,300 מיני דגים, כ- 250 מיני אלמוגים – אלמוגי אבן, ריפיונאים וגורגוניות, כ- 1,000 מיני רכיכות (חלזונות, צדפות, דיונונים ותמנונים), כ- 500 מיני סרטנים, מגדולי הלובסטרים ועד לקטני הארץ וכ- 200 מיני קווצי עור (קיפודי- ים, חבצלות ים, כוכבי- ים, מלפפוני- ים ונחשוני- ים). אם נוסיף להם את הקבוצות הפחות מוכרות נגיע לכ- 5,000 מינים. אחד הגורמים המעשירים את המגוון הביולוגי הוא הבידוד הגיאוגרפי או האקולוגי, הנובע מתמורות גיאולוגיות ואקלימיות, המכריח צמחים או בעלי חיים להתאים עצמם לתנאים משתנים ולהפוך למינים אנדמיים, שתפוצתם מוגבלת לאזור גיאוגרפי כלשהו. כ- 20% מהמינים המוכרים לנו מים סוף הם אנדמיים. דוגמה מרשימה היא משפחת הפרפרונים, דגי שונית צבעוניים, שמחצית מבין 14 מיניה בים סוף הם אנדמיים. את המינים מהם "נפרדו" מוצאים באוקיינוס ההודי, או שאין מוצאים כלל. כזהו למשל פרפרון אפור לחי (Chaetodon semilarvatus), הים-סופי, שאין דומה לו באוקיינוסים. מינים אנדמיים הם גם קיפודי הים ארסנית ים-סופית (Asthenosoma marisrubri). במחקריי מצאתי שמינים, שלכאורה תפוצתם טרופית אוקיינית, מגלים בים סוף תכונות ייחודיות שנובעות מההיסטוריה שעבר הים, מאז הציפו מי האוקיינוס ההודי את מעמקי הבקע המכונה "השבר הסורי האפריקני", שבדרך עבר ייבוש והצפות מאוחרות יותר.
הים, והים הטרופי בעיקר, סובל מהפרעות רבות בימים אלה. מדענים מגלים מדי שנה שינויים בנתוני הסביבה, מהם שינויים שלטווח הארוך עלולים להפוך את עולמנו לגיהינום:
• התחממות כדור הארץ. הטמפרטורה של מי הים באוקיינוסים סביב קו-המשווה עלתה לאחרונה בקיץ ל- 30 מעלות צלסיוס. בטמפרטורה זו, האלמוגים מאבדים את האצות השיתופיות, החיות בדרך כלל ברקמות הגוף שלהם, ומסייעות בכלכלתם ובתהליכי השקעת הגיר שלהם. כתוצאה, נגרמת הלבנה (bleaching) ותמותת האלמוגים שנפגעו. חלק מהמינים – הפחות רגישים - מתאושש וחלקם האחר נעלם מהסביבה. התוצאה, שוב, ירידה דרסטית במגוון החי הנלווה לאלמוגים.
• העלייה בחומציות המים. מי הים ידועים ביציבותם הכימית (מבוטאת ביחידות pH), המבטיחה את יכולתם להתגונן בפני שינויים כימיים מזיקים. בעבר היה נראה שהים מסוגל לקלוט את "גזי החממה" מזהמי האוויר ופחמן דו-חמצני בעיקר, האחראי להתחממות כדור הארץ, כדי שיתרכב עם הסידן שבמימיו, לכדי יצירת משקעי גיר. מאוחר יותר התברר לחוקרים שתוספת משמעותית של גז זה, שבמגעו עם מי הים הופך לחומצה, תביא לעלייה הולכת וגדלה של יוני מימן, כלומר עלייה בחמיצות. בתנאים כאלה יתקשו האלמוגים ובוני השלדים הגירניים האחרים להשקיע גיר בשלדיהם, והרבה מהם יסבלו מחומציות הים ויכחדו.
• שינויים והפרעות בתהליכי החיים של מיני בעלי-חיים רבים עקב התחממות כדור הארץ. לווייתנים, דגים ובעלי חיים הנודדים באורח קבע לאזורי התרבות, בהם די מזון להם ולצאצאיהם, מגלים שבשל השינויים האקלימיים משתבש מהלך חייהם.
• היכחדות של בעלי חיים. בים, כביבשה, ניכר שמינים שהיו פעם נפוצים הפכו בימינו נדירים ואף נכחדו. בולט במיוחד חלקם של הדגים הנדוגים למאכל, ומדענים חוזים שאם לא ינקטו צעדים מיידיים, בתוך כמה עשורים ייעלמו כליל הלווייתנים ודגי המאכל, כמו הטונה, כרישים ועוד מינים רבים המבוקשים על ידי אוכלוסיית העולם המתרבה בקצב מהיר.
• הפעילות האנושית גורמת להעברת מיני יצורים מים אחד למשנהו דרך מעברים מלאכותיים, כמו תעלת סואץ או באמצעות מכליות המעבירות מים למרחקים, ועמם יצורים המסוגלים להזיק ולפגוע במגוון הביולוגי בדרכים שונות. ידועה ההגירה של דגים טרופיים לים התיכון, שגרמה לשינוי בהרכב המינים המקורי, או לאחרונה – הזהרון המוכר לכולנו, שהוכנס שלא בכוונה למימי הים הקריבי ומהווה כיום מין פולש שפגיעתו רעה.
ומה אצלנו?
בשנות החמישים והששים נדוגו מאות טונות של דגי פלמידה וטוניות בחוף הצפוני באילת. קבוצות דייגים התפרנסו מהלהקות הענקיות שהיו פוקדות את החוף מדי אביב. כבר בשנות השבעים החלה ירידה, וכיום אינם נצפים יותר. מגיעים מעט דגים שמספרם הקטן אינו מצדיק דיג מסחרי. די אם נציץ באוסף הפוחלצים של דגי ענק וכרישים שנצודו בשנותיה הראשונות של אילת, במבואה של אגף האקווריומים במצפה התת-ימי, כדי להעריך את החסר.
תצפיות רבות קיימתי במהלך ארבעת העשורים האחרונים באילת. באתר שבניתי, "מדריכי הים של ד"ר דפני", יש כ- 2,500 מיני דגים וחסרי-חוליות, מהם רבים המתועדים בספריי. אני יכול להעיד על מינים שהתמעטו ואף נעלמו כליל. אם בעבר הסתמכתי על מראה עיניים, שפע הצילומים המתפרסמים על ידי צוללים חובבים וצלמים תת-מימיים מבטאים זאת היטב.
יש אמנם הטיית נתונים, הנובעת מנטיית הצלמים לצלם בעיקר את המינים האטרקטיביים או הנדירים, ופחות את קטני הארץ, המצטנעים יותר, אך היעלמות מספר לא קטן של מינים שהיו מאד נפוצים בעבר בולטת למדי. בספרי "מפרץ אילת מים סוף ועד סופו" כתבתי:
"ההרעה המצטברת בתנאי הסביבה בראש מפרץ אילת משתקפת בירידה במספר המינים המופיעים כאן. סוגים ומינים שהיו נפוצים בעבר הפכו נדירים יותר. החוקר פישלזון, המלווה את מחקר מפרץ אילת מזה שנות דור, פרסם עוד ב- 1973 מאמר המתריע על ההשפעות האנושיות המאיימות על מפרץ אילת. לאחרונה הוסיף וקבל על הרס בתי הגידול הרכים, ועל הפגיעה החמורה בתחום הכרית. הוא פרסם רשימת מיני בעלי-חיים ימיים שנכחדו או כמעט-נכחדו בחוף שבגבולות מדינת ישראל, על פי סדר מיוני, שעליה נוסיף כמה שמות מתצפיותינו:
מהסרטנים - נעלמו כליל המחושתן הקוצני, כפן הצדפות, פרישית יבשתית, קישוטן המניפות, מטוטה, שישן מגוון, סלעית קמורה, חולון ים-סופי, אתת חיוור ופחתו גמלני-שלמה, הכריתונית, והביישן הים-סופי. מהרכיכות: פחתו חרוטי-ים, טבורית, שבען, סטרומבוס מכניף, מיני הפי-כושי ומקדח-ים, פניניות, מסרקים וצדפות-ענק.
קווצי-עור: מינים רבים כמעט שנעלמו כליל, ביניהם: קיפודון הדור, עפרונן הפטמות, לובניה, דסקיתן מפורץ, חבצלות-ים, נחשון-ים ערום, נחשונק שיחני. לעומתם, קיפודי-ים קוצניים ובעיקר הנזרית השחורה דווקא התרבו.
דגים: פחתו הדגים הצבעוניים - פרפרון שחור-אוכף, פרפרון שחום-גב, קיסר הדור, קיפודג דרבני, קרנפון ססגוני. נעלמו כליל כל מיני הכרישים בקרבת החוף, והפכו נדירים הדגים סיכן כוכבני, הגתרן והלוטיין. מספרי הדגים החיים בין ענפי האלמוגים כמו אלמוגית, מיני קברנונית וצבעון דללו.
אלמוגים: התמעטו יחסית הסיכנית, הגלילן הכתום והעוגבית, ובסך הכל הצטמצם מגוונם.
שושנות-ים: בשנות הששים נערך בשמורת האלמוגים באילת מחקר ביחסי השיתוף שבין שושנות-ים גדולות ודג השושנון. במחקר זה נספרו על גבי הקרקעית בתחומי לגונת השונית, על שטח שמידותיו 10 מ' על 100 מ', בעומק פחות מ-1 מ', 59 שושנות-ים גדולות, שהיו מאוכלסות על ידי 18 זוגות דגי שושנון בוגרים, ועוד 40 דגים צעירים בני מין זה. כיום, אין כמעט שושנות-ים חיות בתחום רדוד זה, אלא על השונית בלבד. השושנונים עצמם מוגבלים לשונית עצמה, שנפגעה פחות.
כנגד זאת חל גידול ניכר במספרם של מינים לא-רגישים, שתנאי הזיהום עשו עימם חסד - אצות שונות, מלפפוני-ים וקיפודי-ים - ותפוצתם עלתה על חשבון האחרים."
הפיחות העיקרי הבולט, למי שמתעניין, הוא הירידה במספרם של חסרי-החוליות בשונית. בשנות השבעים היו לנו כ- 20 מינים של חרוטי ים. מחילזון טורף, שהיה מבוקש אז על ידי אספנים, נותרו כיום מינים במפרץ מינים ספורים, לדאבונם של חוקרים שגילו בו פוטנציאל רפואי עצום (זהו אחד מבעלי החיים הארסיים ביותר).
בשנים האחרונות חלה הטבת-מה שהתבטאה בכמה תופעות. אוכלוסיות החבצלות, שנעלמו כליל בשנות התשעים, שוקמו בחלקן וחלה עלייה בנוכחות כמה מינים נוספים. אך הרושם, שיש פחות מינים מאשר בעבר, עדיין נכון.
למדתי שחלק ממה שנראה לנו מלכתחילה הגורם האנושי אפשר לייחס לשינויים טבעיים הנובעים ממחזוריות, בה מינים מופיעים כמטאורים ונעלמים כדי לשוב מחדש במועד אחר. למשל, עם פתיחת שתי הלגונות שנחפרו בחוף הצפוני באילת בשנות השבעים והתשעים, הופיעו בבת אחת כמה מיני צדפות, במספרים עצומים - מין של מסרקי ים, מסרקית רעופה (Laevichlamys superficialis) וליביה דרומית (Fulvia australis) - ונעלמו כליל לאחר כמה שבועות. תנודות חזקות בשפע האוכלוסיות נרשמו בקיפודי הים קטיפן האילתי ומטבעון צנוע (Clypeaster humilis).
ירידה מתמשכת רב-שנתית בהתחדשות וגיוס אלמוגים בשמורת האלמוגים היתה אחת הסיבות המכריעות בהחלטה למנוע את גידול דגים בכלובים במפרץ. נותר להמתין ולראות אם ההחלטה גרמה אמנם לבלימת הירידה, ומה צפוי לנו בהמשך.
העתיד אינו ורוד. אם נוסיף לגורמים שנזכרו לעיל את הבידוד היחסי של צפון המפרץ שתחלופת מימיו נמוכה ביותר, השפעתם של גורמים מזיקים מעצימה. שנתם של המופקדים על טבע המפרץ אינה שלווה. טביעת מכלית הנושאת חמרים מזיקים אחרים עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך. אמנם, בשל מיקומן הצפוני יחסית לשוניות אלמוגים טרופיות אחרות מוגנות שוניות מפרץ אילת מפני התחממות הים, אך העובדה שהאזור כולו עובר תהליך עיור אינטנסיבי איננה מבטיחה את שלומם של אתרי הטבע לאורך המפרץ.
בכל אחד מאתנו מקננים הרצון והצורך הנפשי לחלוק את החוויה שאנו חווים בעת הצלילה או בהפלגה בים, עם בני משפחתנו, חברים וידידים, וכמובן עם אלה שיבואו אחרינו - הדורות הבאים. הבה נעשה את המוטל עלינו ונעצור את הסחף, כדי שגם הם יזכו לחיות בעולם עם מגוון ביולוגי עשיר כעולמנו.
