מגזין "צלילה" מס. 45

ביולי השנה התבצע במכון הבינאוניברסיטאי, אשר בו אני מכהן כקצין בטיחות הצלילה, קורס מערכות סגורות מדגם "מגלודון", שהועבר במשותף על ידי ועל ידי דניס ווסי מאנגליה. בסיומו של הקורס הוסמכתי כמדריך על המערכת הנ"ל. לפני שדניס עזב, הוא סיפר לי שהוא מתכנן לנסוע בסוף אוגוסט עם כמה חברים לסקאפה פלו (Scapa Flow) ושאל אותי אם אני רוצה להצטרף. כעבור שבוע קניתי כרטיס.

בעבר, היוו צלילות דיג חלק גדול מנפח הפעילות הימית של צוללים חובבים במועדוני הים התיכון. אפשר לומר שהתחביב המשולב הזה – צלילה ודיג – החזיק פעם נתח לא מבוטל מהענף. לפני מספר שנים הוצא שילוב הזה אל מחוץ לחוק, עקב התדלדלות אוכלוסיות רבות של דגים לחופי הים התיכון. כיום, צולל שיורד אל מתחת למים מצויד ברובה דיג ובמיכלי אוויר דחוס למעשה עובר על החוק. חגי נויברגר מאגף הדיג מסביר לנו מה אסור, מה אסור מאוד ואיך מתבצעת האכיפה בנושא.

כל צולל יודע, כי כאשר אנו שומעים צליל במים, איננו יכולים לאתר מנין הוא מגיע. גם אין לנו ממש מושג אם מקור הצליל קרוב או רחוק. האם שאלתם את עצמכם מדוע איננו יכולים לאתר את מקור הקול? וכיצד הדולפינים דווקא כן יודעים לזהות את מקור הקול וכיוונו? למה לדולפינים אין אפרכסות אוזניים? האם זה משום שהן מפריעות לשחייה? וכיצד הם משתמשים בסונאר? הרי סונאר הוא איתור קול בעזרת הד!

צילום רחב זווית, מקרו, סופר מקרו, חיפוש אחר אובייקטים מעניינים. וחוזר חלילה. צילום תת-ימי הוא עניין מרתק, אבל כל מי שמצלם בתדירות גבוהה וניסה לצלם את כל הדברים הסטנדרטיים (טוב, לא את הכל, אבל את הרוב) מרגיש לפעמים צורך לגוון ולהכניס קצת עניין לצילום. נכון שלעתים ניתן למצוא דגיג נדיר, סרטן שעדיין לא צילמת, או להיתקל בדפוס התנהגות מרתק, אבל בינינו - כמה שעות ים צריך בשביל זה ומה הסיכוי שזה יקרה? בינתיים אתה ממשיך לצלם את אותם אובייקטים באותה רצועת חוף צרה. נחמד, אבל בשלב מסוים אתה תרצה יותר מזה. שני מדורי הצילום הקרובים יעסקו בטכניקות צילום שיוסיפו תבלון לצילומים הסטנדרטיים. או, אם תרצו: טכניקות למשועממי צילום המרבים לשרוץ במים, שניסו כבר הכול ורוצים לגוון. במדור הנוכחי אסקור את טכניקת ה"חשיפות המרובות" (multiple exposure) או ליתר דיוק ה"חשיפה כפולה" (double exposure).

לא, זו אינה קללה בקלטית עתיקה. ריף האלפינסטון, למי שלא יצא להכירו, הוא ריף מאורך הנמצא בלב הים האדום, מול חופי דרום מצרים. הוא ידוע בזכות הקירות האנכיים התלולים שלו ובזכות הזרמים, המטורפים לעתים. אבל יותר מהכל, הוא ידוע בזכות האושיאניק לבן הקצוות ("כריש ארך גף" בעברית) - קרכרינוס לונגימנוס (Carcharhinus longimanus), או בשם החיבה: לונגימנוס.

שנת 2010 הוכרזה על ידי על ידי הסוכנות להגנת הסביבה של האו"ם כשנת המגוון הביולוגי. מטרת ההכרזה הזו היא להגביר את מודעות תושבי המדינות השונות למונח "מגוון מינים" ולקצב המואץ של אובדן מינים על פני כדור הארץ בשל פעילות האדם. בנוסף ובמיוחד נועדה הכרזה זו להגברת המודעות למשמעויות המרובות שיש לאובדן המינים על חיינו ועתידנו, השלכות שאינן מסתכמות רק בהפסד יופיים וייחודם של המינים שלא ישובו עוד. במגזין צלילה הראשון בשנת 2010, שנת מגוון המינים העולמי, מספר ד"ר יעקב דפני מנקודת מבטו על מגוון המינים בשונית האלמוגים באילת, בהם הוא מתבונן כבר 40 שנה.

אפריל, ה-22 לחודש, 2007. רק שלושה חודשים קודם לכן מלאו לי 17 וקיבלתי את תעודת OW (כוכב 1) שלי. באותו בוקר של יום ראשון מצאנו את עצמנו - אני ושותפי הספרדי דני - בעומק של 24 מטר, במים קפואים של 6 מעלות צלזיוס, מוקפים בלהקה של 20 אריות ים, אשר שוחים ומקיפים אותנו מכל הכיוונים, מונעים מאיתנו להתקדם או לחזור לכיוון האי. הנשיכה הראשונה הגיעה מאחור. אני זוכר את הצמרמורת שעברה, ואת היד המונפת עם האבן שהרמתי מהקרקעית, מנסה להגן על עצמי - יצר ההישרדות לקח פיקוד. הנשיכה השנייה הגיעה שניות ספורות לאחר מכן והזכירה לי כאב מהו. נשכתי את הווסת בכל הכוח וראיתי את הדם מתחיל להתפשט מסביב לקרסול. היינו אבודים, שני צוללים מתחילים תחת התקפה תת-ימית במים קפואים ובעומק שמעולם עדיין לא התנסינו בו.