מגזין "צלילה" מס. 47
מתוך מגזין מס. 47, פורסם באפריל 2011
במדור צילום הקודם (גיליון 45) הסברתי כיצד ניתן לבצע חשיפות כפולות במצלמה. הבעיה העיקרית עם ביצוע חשיפות כפולות היא, שכתנאי ראשוני, המצלמה שלך צריכה להיות מצוידת באפשרות לבצע חשיפות כפולות. וכאן המקום להשתתף בצערם של חברינו לתחביב, צלמי קנון, שבמשך שנים, באופן עקבי, מתעקשים מהנדסי החברה הרשעים למנוע מהם לבצע חשיפות כפולות במצלמה. במיוחד בשבילם, אסקור במדור הנוכחי אפשרות מרתקת נוספת, כיצד לנצל את ציודם כדי להשיג צילומים קצת שונים, וכל זה בהשקעה זניחה של שקלים בודדים.
מתוך מגזין מס. 47, פורסם באפריל 2011
עבור רוב האנשים, האסוציאציה ל"תאילנד" תהיה קניות, מסאז'ים, טוקטוקים, איים וים כחול.
הרשו לי לשבור את המיתוס ולהציג לכם תאילנד אחרת, חדשה, תאילנד כחולה ושקטה.
אז קחו נשימה עמוקה ופקחו את העיניים – ברוכים הבאים לתאילנד שמתחת למים.
מתוך מגזין מס. 47, פורסם באפריל 2011
ימים רבים הפליג הצי הטורקי בים התיכון, בחיפושו אחר קבוצת האיים בה התבצרו האבירים, אויבי הסולטן. הים סער, המפות לא היו מדויקות, הלוחמים היו תשושים והאיים לא בנמצא. כשחזר הצי היגע אל קונסטנטינופול, בירת האימפריה, והאדמירל התייצב בפני סולימאן המפואר, הוא נדרש לדווח על מסע הכיבושים. הוא הישיר מבטו אל הסולטן, כחכח בגרונו ואמר: "מלטה יוק!"
מתוך מגזין מס. 47, פורסם באפריל 2011
הכל התחיל בשנת 88', כאשר קיבלתי קלטת וידאו מרוברטה, בחורה מאיטליה שהכרתי במועדון הצלילה "מנטה" שבאילת. על הקלטת היא כתבה באותיות קידוש לבנה "THE BIG BLUE". למיטב ידיעתי, זה היה העותק הראשון שהיה בארץ - עוד לפני שיצא לאקרנים.
מתוך מגזין מס. 47, פורסם באפריל 2011
למחרת יום כיפור האחרון יצאנו שנינו, ירון ואנוכי, לאליפות צלילה חופשית שהתקיימה ביוון.
אחרי מעבר מהיר בביקורת הדרכונים וסיבוב קצר אך מחייב בדיוטי פרי, המראנו לאתונה – תחנה בדרך ללוטראקי, מקום משכנו של "קלאב הוטל לוטראקי יוון". מלון זה אולי זכור לכם מהחסויות של פעם בערוץ הממלכתי, והעיירה עצמה היא המארחת את אליפות יוון הפתוחה בצלילה חופשית מדי שנה.
אותנו עניינה התחרות יותר מאשר הקלאב.
עם הגעתנו קיבלה את פנינו עיירה שקטה, אשר עברה מאחוריה וההווה שלה שקט ורגוע, כמעט לומר עייף. נתקלנו בשרידי תיירות מקומית, המנצלת את השבועות האחרונים של הקיץ במחירי סוף עונה, ובעוד כמה משוגעים כמונו שבאו לצלול אל מעמקי הים עם נשימת אוויר אחת בלבד.
יצאנו שניים, ירון ואני.
עבור שנינו היתה זו תחרות ראשונה, לאחר יותר משנה של אימונים ביחד ולחוד, וההתרגשות היתה גדולה.
מתוך מגזין מס. 47, פורסם באפריל 2011
למה בכלל אנחנו צוללים? סביר להניח שכל אחד מאיתנו שינסה לענות על השאלה ימצא את עצמו משתמש במילים "חוויה", "אתגר", "סקרנות" וכדומה. הצורך למלא את הסיפוקים הללו שולח אותנו לכל פינות כדור הארץ וניתן לומר במידה רבה של ביטחון שבכל מקום שיש בו מים, תמצאו גם את מי שמוכן לצלול בהם. אם כך, איך זה יכול להיות שעוד לא צללתם בים המלח? דווקא תופעה ייחודית זו, המועמדת לרשימת שבעת פלאי הטבע של העולם, נזנחה על-ידנו ונשארה נחלתם של מספר חוקרים ומבצעים של עבודות תת-מימיות עבור מפעלי ים המלח. אבל מעכשיו כולם כבר יכולים.
מתוך מגזין מס. 47, פורסם באפריל 2011
שני חברים טובים שיורדים ביחד לצלול באילת זה לכאורה עניין שגרתי. אבל רועי ודויד היו במשימה: בסופשבוע אחד של צלילות, להפוך את הסביבה הימית לאולפן שלהם, כמובן מבלי לפגוע בעולם החי ובסביבה הימית, ומבלי לסכן את עצמם. הם לא עשו את זה בשביל תחרות צילום, לא בשביל סרטון פרסומת ובוודאי שלא בשביל לפרסם סיפור במגזין צלילה יוקרתי. הם עשו את זה בשביל החוויה והשעשוע, האתגר והחברות. מהסיפור שלהם שלהלן, נראה שכל המטרות הושגו, אבל חדי העין שביניכם יבחינו שבכל-זאת יצא להם גם סיפור במדור "קפה שאחרי הצלילה" במגזין צלילה יוקרתי
