מערכות סגורות ואניות טבועות

מערכות סגורות ואניות טבועות

ביולי השנה התבצע במכון הבינאוניברסיטאי, אשר בו אני מכהן כקצין בטיחות הצלילה, קורס מערכות סגורות מדגם "מגלודון", שהועבר במשותף על ידי ועל ידי דניס ווסי מאנגליה. בסיומו של הקורס הוסמכתי כמדריך על המערכת הנ"ל. לפני שדניס עזב, הוא סיפר לי שהוא מתכנן לנסוע בסוף אוגוסט עם כמה חברים לסקאפה פלו (Scapa Flow) ושאל אותי אם אני רוצה להצטרף. כעבור שבוע קניתי כרטיס.

סקאפה פלו הוא מפרץ ענק, המוקף במספר איים שנקראים "איי אורקניי" (Orkney Islands), במרחק של כשעתיים הפלגה במעבורת מהחוף הצפוני של סקוטלנד. סקאפה פלו שימש כבסיס הצי הראשי של בריטניה במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה. הבסיס נסגר ב-1956. בסוף מלחמת העולם הראשונה, בעקבות תבוסת גרמניה, הוחזקו במשמורת בסקאפה פלו 74 מאניות הים הפתוח של הצי הקיסרי הגרמני, ממתינות לתוצאות השיחות בורסאי, שם יוחלט על עתידן.

ב-21 ביוני 1919, לאחר שעיקר הצי הבריטי יצא את המעגן לצורך אימונים, הורה סגן אדמירל לודוויג פון רויטר, המפקד הגרמני הבכיר בסקאפה פלו, להטביע את האניות על-מנת למנוע את נפילתן לידיים בריטיות. חמישים ואחת אניות טבעו תוך אובדן חייהם של תשעה אנשים, שהיו החללים האחרונים במלחמת העולם הראשונה.

 

 

במהלך השנים הועלו מן הקרקעית רוב האניות הגרמניות וכיום נשארו שבע מהן, מתוכן שלוש אניות המערכה מדגם "קוניג": ה"קראון פרינס וילהלם", ה"מרקגרף" וה"קוניג" - 175 מ' אורך, כמעט 30 מ' רוחב וכ-28,000 טון. חימוש עיקרי של חמישה צריחים דו-קניים של תותחי 12 אינטש. בנוסף להן יש עוד ארבע סיירות קלות מדגמים שונים: ה"דרזדן", ה"קרלסרו", ה"ברומר" וה"קלן". מלבד הצי של אדמירל פון רויטר, בסקאפה פלו יש עוד לא מעט אוניות טבועות. אחת מהן, אניית המערכה הבריטית ה"רויאל אוק" (Royal Oak), הוטבעה במלחמת העולם השנייה על ידי צוללת גרמנית, וירדה למצולות עם כ- 880 אנשי צוות. הצלילה על ה"רויאל אוק" אסורה משום שהאנייה נחשבת לקבר מלחמה.

ב-20 לאוגוסט יצאתי בדרכי ללונדון, שם חיכה לי אחד מעמיתיו של דניס שהסיע אותי לעיירה קטנה במחוז לינקולנשייר. בלינקולנשייר נמצא המוסך של דניס (העיסוק העיקרי של דניס הוא מוסך של מכוניות אקזוטיות ורכבים עתיקים). בערב אספנו את ג'רי ווטלי, המנכ"ל של אינר ספייס קורפוריישן (Inner Space Systems Corporation) - היצרנים של המערכות הסגורות "מגלודון", שהגיע מסיאטל. איתו אספנו גם את  דייב טומבלין, מדריך מגלודון שהגיע מקולומביה הבריטית שבקנדה. לקחנו יום אחד להכנות והעמסת הציוד ולמחרת בארבע בבוקר יצאנו עם ואן שכור ועוד מכונית צפונה לכיוון סקוטלנד. בינתיים הצטרפו אלינו גם הלן וניק, שצללו עם מערכות פתוחות. עשר שעות נסיעה ארוכות, שהאחרונות בהן עברו דרך החלק ההררי של סקוטלנד, עם הנופים המופלאים. הרשינו לעצמנו לעצור כדי לבקר בטירה יפהפייה עם תצוגה של בזים ועוד דורסים מאולפים. לבסוף הגענו לנמל קטן בשם סקרבסטר, החנינו את המכונית ועלינו עם הואן על המעבורת להפלגה של שעתיים לכוון קבוצת איי אורקניי וסקאפה פלו.

בדרך עברנו ליד האי הוי (Hoy) עם עמוד האבן הענק העולה מהים, שזכה לשם "האיש הזקן של הוי" (The Old Man of Hoy). זמן קצר לאחר מכן נכנסנו לנמל סטרומנס (Stromness), עיירת נמל סקוטית ציורית. נרשמנו במלון קטן וחמוד ויצאנו לפאב, לחגוג את ההתרגשות שלפני הצלילות. למחרת יצאנו לטיול רכוב ברחבי האי הראשי של אורקניי. ראינו תצפיות פנורמיות מדהימות של סקאפה פלו, ביקרנו באתרים ארכיאולוגיים (ויש המון כאלה על האיים) ואיך לא - עברנו גם במזקקת הוויסקי של היילנד פארק, כראוי לסקוטלנד. לקראת ערב, עם חזרתנו, העמסנו את הציוד על הספינה "רדיאנט קווין" (Radiant Queen). ואז, שוב, לפאב.

הרדיאנט קווין היא ספינה שנבנתה בשנות השלושים כספינת דיג. היא שופצה ואובזרה כספינת צוללים והיא מופעלת על ידי בעלת הספינה, אמילי טורטון, שבהמשך הוכיחה את עצמה כסקיפרית מקצוענית ומוכשרת ביותר, כטבחית מעולה וכאלופת העולם בידע והכרות עם האניות הטרופות של סקאפה פלו. לפני כל צלילה, אמילי נתנה לנו תדריכים מעולים וממצים עד לרמת הכיוון שאליו יש לשחות מאנך הירידה ומה נראה בכל שלב של הדרך.

למחרת בבוקר יצאנו כדי להתחיל במה שבאמת באנו לעשות: לצלול אל שברי האוניות של סקאפה פלו. הכנו את המערכות הסגורות שלנו בדרך מנמל סטומנס לסקאפה פלו. האנייה הראשונה שצללנו אליה היתה הקלן (SMS Kőln). כל אניות הצי הקיסרי הגרמני נקראו עם הקידומת SMS שהן ראשי תיבות של Seiner Majestät Schiff או "אניית הוד מלכותו", בגרמנית. הקלן היתה סיירת קלה של הצי הקיסרי של גרמניה, באורך של כ-150 מ' ודוחק של כ-5,000 טון. היא שוכבת על צידה על גבי הקרקעית, בעומק של כ- 34 מ'. במהלך הצלילה, שארכה כ- 80 דקות, ראינו בין היתר את הגשר הפתוח שלה, תותחי 5.9 אינטש', מנופים ועוד המון ברזלים חלודים. המים "חמימים" - C 14ْ... למרות החליפה היבשה קפאתי מקור בסיומה של הצלילה. הראות לא רעה בכלל, כ- 10 מ' ברוב הצלילה. אחרי ארוחת צהרים צלילה שנייה לסיירת קלה אחרת: הברומר (SMS Brummer). גם זו שוכבת על צדה וגם עליה תותחי 5.9 אינטש' והמון מבנים וברזלים חלודים. הצלילה היתה לעומק של 42 מ' ונמשכה כ- 77 דקות (אפשר לבצע צלילות כאלה עם מערכות סגורות...). למרות ששתי האוניות האלה נראו לנו ענקיות, הן התגמדו לעומת מה שהיה צפוי לנו למחרת.

את היום שני לצלילות התחלנו בצלילה על הדרזדן (SMS Dresden), עוד סיירת קלה השוכבת בעומק של 42 מ'. הצלילה ארכה 82 דקות (עם חניות הדקומפרסיה).

 

הצלילה השנייה באותו יום היתה ל"קראון פרינס וילהלם" (SMS Kronprinz Wilhelm), אניית המערכה הראשונה שלנו! בתדריך לפני הצלילה ציינה אמילי (הסקיפרית) בקנאה שלקראון פרינס יש ירכתיים חמודות מאוד (לאמילי עצמה, ציינתי לעצמי, יש ירכתיים מעט רחבות)  ועודדה אותנו להתרשם מהן (הירכתיים של האונייה, לא של אמילי). חוץ מהירכתיים החמודות הקראון פרינס היא אנייה מאסיבית של כמעט 80,000 טון, כ- 180 מ' אורך ו- 30 מ' רוחב. היא שוכבת הפוכה בעומק של 41 מ' והשידרית שלה נמצאת בעומק 16 מ'. אפשר לראות חלק מהקנים של תותחי 12 האינטש' המאסיביים שלה (הכנסתי את הראש שלי לתוך אחד הקנים), מנופים, כננות וכמובן בירכתיים (החמודות) את המדחפים וההגאים. יצאתי קפוא, רועד ומלא חוויות אחרי צלילה של 96 דקות, מתוכן יותר מחצי שעה על אנך הירידה, בחניות.

יום שלישי לצלילות התחיל בצלילה העמוקה ביותר שביצענו: אוניית המערכה מרקגרף (SMS Markgraf). זוהי אנייה-אחות של הקראון פרינס וילהלם וגם היא שוכבת הפוכה על הקרקעית. חלק מהתחתית של המרקגרף התקלף כתוצאה מהפיצוץ שהטביע אותה לפני 90 שנה ולכן אפשר לחדור לחלקים מחדרי הדוודים וחדרי הטורבינות שלה. ראינו טורבינות, דוודי קיטור ענקיים, צינורות וברזים מפלצתיים ו... המון גושי פחם ששימשו להסקת הדוודים. הראות היתה פחות טובה מאשר בצלילות הקודמות אבל מספיק טובה כדי להתרשם מהגודל והעוצמה של כלי המשחית הזה. לאניות המערכה הללו היתה דופן שריון פנימית מסביב לכל המדורים החיוניים של האנייה. לוחות הפלדה של הדופן החיצונית היו בעובי של כ-5-6 ס"מ. לעומתם, לוחות הפלדה של הדופן הפנימית היו בעובי של כ- 30 ס"מ. באותם חלקים של המרקגרף בהם הדופן החיצונית נקרעה על ידי הפיצוץ, ניתן היה לראות את הדופן הפנימית המסיבית.

הצלילה השנייה באותו היום היתה אחת הצלילות המגניבות ביותר שצללתי אי פעם. במהלך מלחמת העולם השנייה הטביעו הבריטים מספר אוניות סוחר ישנות במיצרי הגישה לסקאפה פלו על מנת להקשות על הצוללות הגרמניות לחדור דרכם ולפגוע באניות הצי ובשיירות שחנו בסקאפה. הצלילה היתה באחת האניות הללו, ה"טברקה". בגלל שהטברקה שקועה במיצר ים צר למדי, יש שם זרמים מטורפים. באמצע הדרך בין גאות ושפל מהירות הזרם עלולה להגיע ל-7 קשרים. בגלל הזרמים החזקים המים שם צלולים להפליא (ראות של יותר מ- 20 מ'). צללנו מספר דקות לאחר שיא הגאות וכבר אז נתקלנו בזרם שאי אפשר היה לשוחות נגדו. בתדריך המצוין שאמילי נתנה לנו היא הזהירה אותנו והציעה שנקפוץ למים עם מאזנים וחליפות יבשות ריקות, כך שנשקע לקרקעית מיד והזרם יסחף אותנו אל האנייה הטבועה. חיכינו על הסיפון עם הציוד עלינו, עד שבשנייה המדויקת באה הצעקה מאמילי  "Go go go", ואכן, שניות ספורות מרגע הקפיצה ראינו את הטברקה. מצאנו פתח להיכנס ואנחנו מוגנים מפני הזרם. בתוך הטברקה השקועה בעומק של 15 מ' אפשר לראות את דוד הקיטור ומנוע קיטור בוכנתי, עתיק יומין. וכרגיל - המון ברזלים חלודים.

בימים הרביעי והחמישי לצלילות צללנו אל הקרל רו, עוד סיירת קלה של הצי הקיסרי הגרמני ממלחמת העולם הראשונה, אל הקוניג, אניית המערכה הראשונה בסדרה שעל שמה קרויה הסדרה (Konnig class battleship) ועוד. ואז, בסיומו של היום החמישי, בישרה לנו אמילי שלמחרת צפוי הים לעלות ואם אנחנו רוצים לצלול זה חייב להיות ממש מוקדם בבוקר.

06:00 בבוקר, אנחנו על הספינה בדרך לפלו. הצלילה התבצעה ל"דרזדן", האנייה האחרונה שלא צללנו בה עדיין. העלייה חזרה לספינה התאפשרה רק הודות לכישורי הימאות המעולים של אמילי ובדרך חזרה לסטרומנס, בסביבות 10:00, הים כבר היה גבוה למדי. מכיוון שהמעבורת שלנו לסקוטלנד היתה אמורה לצאת רק בשעות הערב המוקדמות, ניצלנו את שארית היום לטיול ארוך ברחבי אורקניי. ביקרנו במספר אתרים ארכיאולוגיים וגם בכנסייה יפהפייה שבנו שבויים איטלקים ממלחמת העולם השנייה, שהוחזקו באורקניי. עוד ביקור אחרון בפאב המקומי והתחלנו את הדרך הארוכה הביתה.