יונקים ימיים בים האדום
יונקים ימיים בים האדום
מבין כל האזורים הימיים בעולם, הים האדום עדיין נחשב לאחד האזורים הפחות מופרעים מבחינה סביבתית. זהו אזור ימי מבודד יחסית ומכיל תנאים סביבתיים מיוחדים הכוללים מצד אחד מים רדודים בקרבת החוף ומדף יבשת תלול במיוחד הצולל עד לעומקים של למעלה מ-2,000 מטרים באזורים מסוימים. התנאים המיוחדים הללו אפשרו התפתחות של מגוון רחב של גומחות מחיה אקולוגיות המהוות בית גידול ליצורים ימיים רבים. מינים ימיים רבים הינם ייחודיים לים האדום – אנדמיים - ולא נמצאים בשום מקום אחר בעולם ועל כן עלינו לדאוג לשמר את הים הזה לעתיד ילדינו והעולם כולו.
רובנו מכירים את הים האדום הודות לשוניות האלמוגים המרהיבות. שוניות אלו הן מהמורכבות והיפות ביותר בעולם ומהוות בית גידול למגוון רחב של צורות חיים, מהסרטן המיקרוסקופי הזעיר ועד היונק הימי הענקי ביותר. הלווייתנאים (דולפינים ולווייתנים) של הים האדום הם אחת מהקבוצות הפחות נחקרות באזור ורוב המידע עליהם מבוסס על תצפיות אופורטוניסטיות ופרטים מוחפים (מתים). עד היום אנו לא יודעים באופן מוחלט כמה מיני לווייתנאים ישנם בים האדום כולו ובצפון הים האדום בפרט.
למרות שהים האדום עדיין נחשב לפחות מופרע מבחינה סביבתית, הוא עדיין נמצא בסכנה מתמדת של זיהום ימי והרס גומחות אקולוגיות כתוצאה מבנייה לאורך החוף ותיירות ימית מסיבית.
הים האדום הינו גוף מים ארוך וצר המפריד בין הלוח הצפון אפריקאי לחצי האי ערב ומקור המים מגיע מהאוקיינוס ההודי דרך מיצרי באב-אל-מנדב בדרום. בשנת 1869 סיים פרדיננד דה-לספס את בניית תעלת סואץ ומאז הפך הים האדום לאחד מנתיבי הספנות החשובים ביותר המחבר בין המזרח הרחוק לים התיכון ואירופה. צפון הים האדום מתפצל לשני המפרצים המוכרים לנו היטב: מפרץ אילת ומפרץ סואץ. שני אלה שונים מאוד האחד מהשני מבחינה גיאולוגית ועל כן גם החיים הימיים בהם שונים. מפרץ סואץ הינו רדוד (בין 55-73 מטרים) בעוד שמפרץ אילת מגיע לעומקים של כ-1,800 מטרים במקומות מסוימים. בין מפרץ אילת לים האדום עצמו מפרידים מיצרי טיראן בהם נצפים יונקים ימיים באופן קבוע.
מתחילת שנות התשעים אספו חוקרי מחמל"י נתונים על מיני הדולפינים שונים בים האדום במטרה להרחיב את המידע לגבי אוכלוסיות היונקים הימיים השוכנות בו. התצפיות והסקרים בוצעו בעיקר באתרי הצלילה המפורסמים באזור שארם א-שייח, לאורך מפרץ אילת ובמפרץ סואץ.
מיני הדולפינים החיים בצפון הים האדום שונים בהרגלי התזונה והמחיה שלהם. חלקם אוהבים לגונות מוגנות בעוד שחלקם חיים באופן קבוע באזורי מים עמוקים. הים האדום מהווה אזור מחיה ייחודי בכך שמימיו העמוקים נמצאים כמה עשרות מטרים בלבד מהחוף. בתור חוקרת, מבנה הים האדום עושה את החיים מאוד קלים שכן את מיני המים העמוקים ניתן לראות ממש בקרבת החוף בעוד שבאזורי מחקר אחרים, כמו מזרח הים התיכון, יש להפליג רחוק מאוד על מנת להגיע לאזור בו המים עמוקים מספיק.
אחד המינים הנפוצים בים באדום הינו הדולפינן המצוי (bottlenose dolphin), המוכר לנו גם מהים התיכון. את הדולפינן ניתן לראות בשני מופעים שונים בים האדום – הדולפינן המצוי (common bottlenose dolphin) והים סופי (indo-pacific bottlenose dolphin). ממרחק, ובעין בלתי מקצועית לא קל לזהות בהבדל שבין שני המינים אך למזלנו זהו אחד המינים הידידותיים יותר ולא אחת באים הדולפיננים לרכב על גל החרטום של הספינה. כשמתסכלים מקרוב ניתן לזהות נקודות המעטרות את הבטן של הדולפינן הים סופי לעומת הבטן החלקה של הדולפינן המצוי. צוללים רבים זכו לא אחת לביקורים תת-ימיים של המין הזה באתרי הצלילה השונים ברחבי הים האדום. תצפיות דולפיננים נאספו במשך השנים לאורך כל הים האדום ובשנת 2005 יצא לראשונה משט ה"מד-רד-ראלי" בו הפליגו כמה מחוקרי מחמל"י ממרינת תל-אביב, דרך תעלת סואץ למרינת אילת. אין ספק שציפינו לראות דולפינים שונים לאורך ההפלגה אך בהחלט הופתענו לגלות להקות דולפיננים ממש בתוך התעלה עצמה. דולפינים בתעלה זה אינו ענין של מה בכך. מימי התעלה הינם מלוחים מאוד ולא רבים הם המינים שיכולים לעמוד בתנאים הקיצוניים השוררים שם. אנו יודעים שהדולפינן המצוי נצפה גם באופן קבוע גם בים התיכון. אם כך, האם קיימת אפשרות של מעבר גנטי בין שתי האוכלוסיות הללו? מאז חפירת תעלת סואץ נוצר מעבר אפשרי לבעלי-חיים ימיים מים סוף לים התיכון דרך תעלת סואץ ואכן אנו עדים למספר רב של "מהגרים לספסיים" (או לספסיאניים, ע"ש מתכנן התעלה) כגון מדוזות, דגים, סרטנים ועוד. האם ההגירה הלספסית מתבצעת גם בקרב אוכלוסיית היונקים הימיים? בשנת 2000 דיווחו חוקרי מחמל"י על תצפית של פרט ממין דולפין מגובנן (humpbacked dolphin) במימי הים התיכון. הים התיכון אינו אזור המחיה הרגיל של מין זה בעוד שתפוצתו בים האדום ידועה מזה זמן רב. האם זוהי הוכחה לכך שיש גם מעבר של מיני יונקים ימיים בין שני גופי המים הללו? זוהי שאלה שעדיין אין לנו עליה תשובה, רק מחקר נוסף באזור יוכל לגלות.
איסוף הנתונים במשך שנות המחקר שלי בים האדום התבצעו בהיותי מדריכה על גבי ספינות הצלילה של אילן ורד. החבר'ה אמנם באו לצלול אבל קיבלו גם מדריכת דולפינים כעסקת החבילה. את הדולפינים חיפשתי בעיקר בעת ההפלגה מאתר צלילה אחד לשני אך לא פעם מפגשים עם להקות דולפינים היו גם בעת עגינת לילה. מי שצלל באונייה הטבועה "טיסלגורם" (Thistlegorm) יודע שהזמן הטוב ביותר לצלול באתר זה השכם בבוקר, לפני שמגיעות כל הספינות האחרות לאזור. לעתים קרובות, על מנת להיות הראשונים במים, עוגנות הספינות בלילה שלפני בלגונה השכנה - לגונת שע'ב-עלי - שם פגשתי בלהקות דולפיננים גדולות באופן קבוע ופעמים רבות להקות אלו כללו אמהות וגורים. יתכן שעומקה הרדוד של הלגונה, יחד עם מבנה הלגונה שמקנה הגנה פיסית, מושך את האמהות והגורים לאזור זה. מין נפוץ נוסף אותו ניתן לראות בלגונת שע'ב-עלי ובלגונות באופן כללי הינו סטנלה ארוכת-החרטום (spinner dolphin), מין אשר שמו באנגלית נובע בעקבות הפעלולים האקרובטיים שלו בעת הקפיצות מחוץ למים. מין זה ייחודי בכך שאת פעילות הציד שלו הוא מבצע בשעות הלילה ונח בלגונות מוגנות במשך היום. מדרום להורגדה, בלגונת סמדאי (Samadai), מתבצע בימים אלו מחקר יעודי על להקת סטנלות ארוכות-חרטום אשר באות באופן קבוע לנוח בלגונה במשך היום. הבעיה העיקרית לגבי המין הזה היא החפיפה הקיימת בין שימוש האדם בלגונות לצורכי עגינה, תיירות ודיג, ושימוש הדולפינים בלגונות לצורכי מנוחה והגנה מטורפים. ללא חוקים ודפוסי התנהגות בקרבת להקות דולפינים, חפיפה זו תגרום לדחיקת להקות הדולפינים מאזור המחיה הטבעי שלהם עד כדי העלמותם מהאזור.
סטנלות ארוכות-חרטום הן מין של הים הפתוח וניתן לראותן בלהקות גדולות בים האדום גם בחופי אילת, בעיקר באזור טאבה, בגבול הימי עם מצרים. מין נוסף האוהב מים עמוקים ונצפה גם הוא במפרץ אילת הינו הגרמפוס האפור (Risso’s dolphin). הגרמפוס הוא אחד ממיני הדולפינים הגדולים יותר ויכול להגיע עד לאורך של כ-4 מטרים וכ-500 ק"ג. את הגרמפוס קל מאוד לזהות, בעיקר את הפרטים הבוגרים יותר וזאת הודות לשריטות הרבות המכסות את גופם והופכות את צבע עורם ללבן כמעט לגמרי. הגורים אמנם נולדים אפורים אך מהר מאוד גופם מתכסה שריטות שנובעות משיניים של פרטים אחרים, שפשוף הגוף על פני קרקעית הים או עצמים אחרים וגם כתוצאה משריטות המקורים של הדיונונים המהווים את מקור מזונם העיקרי. הנהגים של סירות הצלילה, שרובם היו בעבר דייגים, נוהגים לקרוא למין זה "בלוגה" – הלווייתן הלבן אשר חי בים הארקטי ובאזור קנדה – בגלל הצבע הלבן והיעדר ה"מקור" או האף הדולפיני הטיפוסי. מנתוני המחקר בים האדום עולה כי לגרמפוס האפור יש אזור מחיה יחסית מוגדר בהשוואה לשאר מיני הדולפינים באזור. בעוד שרוב מיני היונקים הימיים בים האדום נצפים כמעט בכל מקום, הגרמפוס לא נצפה כלל במפרץ סואץ. הגרמפוס הינו מין שנצפה בכל העולם באופן קבוע במים עמוקים שם הוא צד את מזונו ועל כן, מפרץ סואץ הרדוד לא מהווה סביבה מתאימה עבורו. הגדרת אזורי מחיה של מיני יונקים ימיים מהווה בסיס חשוב להבנת חייהם, מקורות המזון ואילו הנחיות יש לבצע על מנת לפעול למען שימור הסביבה הימית אותה אנו חולקים.
התיירות בים האדום, ובעיקר קהילת הצוללים, הולכת ומתרחבת בקצב מסחרר ועם השנים, יחד עם התפתחות כלי-השיט הגדולים, אנו מצליחים לצלול באתרים שבעבר היו מרוחקים מדי, או קשים מדי לגישה. אט אט ענף התיירות הימית מתפשט לאזורי המחיה של מינים ימיים רבים וביניהם גם היונקים הימיים. ברוב העולם יש קודים מאוד ברורים לגבי דרכי ההתנהגות בזמן מפגש עם להקות דולפינים ולווייתנים כמו הפלגה איטית לצד הלהקה ואיסור שחייה עם להקות דולפיני בר בעיקר אלו הכוללות אמהות וגורים, אך אלו עדיין לא אומצו באזור הים האדום. עלינו לזכור שבעלי החיים הימיים זקוקים למרחב המחיה שלהם על מנת להתקיים ועלינו לכבד את הים לא רק כמקור לנופש, מזון ופרנסה, אלא גם כביתם של המינים החיים בו.
