פינת היצירה (חלק ב')

פינת היצירה (חלק ב')

במדור צילום הקודם (גיליון 45) הסברתי כיצד ניתן לבצע חשיפות כפולות במצלמה. הבעיה העיקרית עם ביצוע חשיפות כפולות היא, שכתנאי ראשוני, המצלמה שלך צריכה להיות מצוידת באפשרות לבצע חשיפות כפולות. וכאן המקום להשתתף בצערם של חברינו לתחביב, צלמי קנון, שבמשך שנים, באופן עקבי, מתעקשים מהנדסי החברה הרשעים למנוע מהם לבצע חשיפות כפולות במצלמה. במיוחד בשבילם, אסקור במדור הנוכחי אפשרות מרתקת נוספת, כיצד לנצל את ציודם כדי להשיג צילומים קצת שונים, וכל זה בהשקעה זניחה של שקלים בודדים.

צילום עם משפך אור (snoot)

אופנות וטרנדים נפוצות בצילום התת-ימי. צלמים חשופים לעבודות של צלמים אחרים, קיימות תחרויות צילום רבות בעולם וכולם מחפשים השראה לרעיונות חדשים שירעננו את הצילומים שלהם. הטרנד השולט בתקופה האחרונה הוא צילום עם snoot – משפך אור. ה- snoot הנו מתקן פשוט "המתלבש" על קצה המבזק (ראה צילום ג') ונראה כמו משפך: הוא רחב בחלק הקרוב לראש המבזק, והולך ונהיה צר יותר ככל שמתקרבים לקצהו. לצורך העניין נקרא לחלק הדק, זה שבקצה המשפך - "זרבובית" (תודו שזו מילה מגניבה לגמרי...). תפקידו של המשפך הוא לרכז את אור ההבזקה לשטח קטן וממוקד ובכך להשאיר את יתר הצילום חשוך. צילומים עם משפך אור אינם דבר חדש והם משמשים כבר שנים רבות לצרכי השגת אפקטים של תאורה יצירתית בצילומי סטודיו. כמו כל טכניקה אחרת בצילום מתחום מסוים, היא נוטה להתפשט גם לתחומים אחרים. ישנן מספר סיבות לשימוש במתקן הפשוט והחביב הזה:

· שליטה מלאה בחלק שאתה מחליט להאיר בצילום. התאורה הסלקטיבית עוזרת למקד את תשומת הלב לאובייקט שהאור מכוון אליו.

· יצירת צילומים דרמטיים המושכים את העין: האובייקט שמואר סלקטיבית ומופרד מהסביבה שנשארת חשוכה מהווה אטרקציה ייחודית. האור הישיר והמרוכז בפוגע בו ויוצר צללים דרמטיים ואווירה ייחודית שאי אפשר להשיג בלי שימוש במשפך אור.

· צמצום החלקיקים המוארים (backscatters) - בצילומים רגילים האור המפוזר מהמבזק עלול להאיר חלקיקים שנמצאים בדרכו. אמנם, כיוון מושכל ומדויק של המבזק יצמצם את התופעה המרגיזה הזו, אבל שימוש במשפך אור המקטין בצורה משמעותית את רוחבה של אלומת האור, יצמצם את התופעה כמעט לגמרי ויאפשר להעלים את החלקיקים בצילום כמעט לחלוטין.

· זה מאתגר ויצירתי - כמו בכל טכניקה חדשה שמתנסים בה, צילום עם snoot אינו קל, לפחות בהתחלה, ולוקח זמן לפתח מיומנות ולהגיע לתוצאות טובות. אם אתה צלם שמחפש אתגרים ואחד שמנסה להרים את הרף לעצמו בכל פעם מחדש, צילום עם snoot הוא דבר מרתק ויצירתי להפליא.

 

הפעם הראשונה בה נתקלתי במשפכי אור הייתה לפני כשנתיים, אצל ידידי הקנדי והמוכשר עד מאוד, הצלם התת-ימי קרי וילק. המתקן המאולתר שהורכב על המבזק שלו נראה כמו יצירה ביזארית במיוחד של שרברב שנטל חומרים פסיכו אקטיביים במינון גבוה במיוחד: ערב-רב של צינורות ופקקים סניטריים מחוברים האחד לשני שנראה שכאילו יצא מבית מדרשם המשותף של מק'גייוור ובוב הבנאי. לאחר שקרי הסביר לי את העקרונות שהנחו אותו בבניית המתקן המוזר הזה, ומה הוא אמור לעשות, הסתקרנתי. אחרי שראיתי את התוצאות ממנו, נדהמתי. צילומים ייחודיים שכמותם לא יצא לי לראות. כפי שציינתי בהקדמה, הטכניקה אינה חדשה, אולם קרי הצליח להוריד אותה אל מתחת למים בצורה המוצלחת ביותר ולבצע עמה נפלאות. הזכיות הרבות שלו עם תמונות שמבוצעות עם משפכי אור בתחרויות יוקרתיות, מהוות צדק פואטי. לאחר שקבלתי את ההשראה מהיצירות המופלאות של קרי, הקדשתי את השבועות הבאים ליצירת משפכי אור משלי. ביליתי שעות מול מדפי האינסטלציה, הסניטציה והגינון (צילום ד' – משפכי אור שונים מחומרים זולים), תוך כדי התעלמות מהמבטים המשתאים של המוכרנים, כדי למצוא את השילוב האולטימטיבי של חלקי צינורות, מחברים ודרכי חיבור למבזק.

התוצאה המרשימה ביותר בשימוש במשפכי אור תתקבל משילוב של צילום בתנאי אור סביבתי נמוך (בלילה או בשעות אחה"צ המאוחרות) ומהירות סגר גבוהה, עדיף במהירות המכסימלית בה המבזק מסוגל להסתנכרן עם המצלמה, וזאת כדי להשאיר את חלקי הצילום שההבזק ממשפך האור אינו מאיר, כהים. בשימוש בתנאים האלה החלק המואר יבלוט כשכל הרקע יישאר חשוך. בכך יעניק תוצאה מיוחדת שלא ניתן להתעלם ממנה. שכח מצילומי snoot בימים בהירים בעומק רדוד - האפקט "המשפכי" ייעלם לגמרי.

במשפכי אור ניתן להשתמש הן בצילומי מקרו וסופר מקרו והן בצילומים עם עדשה רחבה. מכיוון שבצילומי מקרו ההבזקה צרה מאד והדיוק מחויב המציאות, עדיף לבחור באובייקט סטטי שיקל עליך את מלאכת כיוון המשפך. בשימוש במשפך אור כמעט שלא ניתן לצלם צילום מקרו עם אובייקט בתנועה. רוחב האלומה ומרחק העבודה האפקטיבי ייקבעו על ידי אורכה של הזרבובית ורוחב פיתחה ולפי העוצמה שהמבזק מסוגל לספק. ככל שהפתח רחב יותר, האלומה תהיה רחבה יותר ותאיר חלק גדול יותר מהפריים. בצילומים עם עדשה רחבה, הזרבובית ופיתחו של משפך האור צריכים להיות רחבים מספיק כדי לאפשר להבזקה להיות משמעותית. בכל זאת מדובר בשטח מצולם רחב, הזקוק להבזק משמעותי. בצילום בעדשת סופר מקרו, לעומת זאת, אני משתמש לעתים בזרבוביות ברוחב של קצה עט (2 מילימטרים בקירוב) כדי להאיר פנים של דגיג או עין של דג קטן. הבזקה עם משפך אור צר כזה תדרוש מרחק עבודה אפסי. כשאני כותב "אפסי", אני מתכוון למרחק של מספר מילימטרים מהאובייקט המצולם, כמעט מרחק נגיעה, אחרת ההבזק לא יצליח להגיע ליעדו. תוכל לשנות את רוחב קצה הזרבובית לפי הצורך, על ידי הוספת צינורות וצינוריות קטנות לזרבובית המקורית או הסרתם, תלוי ברוחב החלק שתרצה להאיר ומה תחליט להשאיר חשוך. לעתים אני מוצא את עצמי מרכיב ומסיר חלקים מיניאטוריים מקצה המשפך יותר מעשר פעמים במהלך צלילה אחת.

ביצעתי ניסיונות עם מבזקים שונים ומגוון צורות של משפכים ולאחר עשרות רבות של צלילות הגעתי לתובנות הבאות:

· צורתה של נורת ההבזקה חשובה. עדיף להשתמש במבזק עם נורת הבזקה ממורכזת ומלבנית ולא במבזק עם נורת הבזקה מעגלית בצורת סליל. מבזקים עם נורת הבזקה בצורת סליל יעילים לצילום רחב זווית, שבו פיזור האור הרחב חשוב, ולא לצילום שההבזקה צריכה להיות ממוקדת, כמו במקרה של צילום עם משפך אור. בבדיקות שערכתי, בשימוש עם משפך אור זהה, הצלחתי להוציא ממבזק חלש יותר, בעל נורת הבזקה ממורכזת, תאורה חזקה בשניים עד שלושה סטופים מזו של מבזק חזק יותר, אך בעל גוף הבזקה סלילי. וזה יהיה ההבדל בין לצלם ב- 100-200 אסא מול צילום ב- 400 או 800 אסא באותו ערך צמצם. היתרון ברור.

· כמו באמרה המיתולוגית של הנרי פורד שאמר ש"תוכל להזמין את הפורד טי בכל צבע שתחפוץ ובלבד שיהיה שחור" - גם בנושא של משפכי אור, שחור הוא הצבע הנכון. מבחוץ ומבפנים. למה שחור מבחוץ? זה ברור: גם במקרה שהמשפך עצמו ישתרבב לפריים, הוא ייעלם ברקע השחור ולא יבלוט כמו סנוט בעל צבע אחר. ההפתעה מבחינתי הייתה שמשפכים שצבעתי בצבע לבן או כסוף מבפנים, כפי שההיגיון הראשוני אמר לי, יצרו אלומת הבזקה לא אחידה, עם טבעת אור מרגיזה מסביב לחלק המרכזי של האור. צילום שמואר בצורה כזו ימצא את דרכו מהר לפח המחזור. מסיבה זו, אני צובע את משפכי האור שלי בשחור, גם בחלקם הפנימי. בדקתי שני משפכים זהים בצורתם: האחד צבוע בחלקו הפנימי בצבע כסוף והשני צבוע בצבע שחור. בדקתי את התוצאות של ההבזקות ויצא שההבזקה דרך המשפך הצבוע בשחור היתה הרבה יותר אחידה ונעימה לעין מהמשפך שצבעתי בצבע כסוף. הבהירות של מרכז האזור שהובזק היתה דומה בעוצמתה בשני המשפכים. הדרך היעילה ביותר לצבוע את המשפכים בשחור היא לשייפם תחילה בנייר זכוכית דק מבפנים ומבחוץ, כדי לחספס את הפלסטיק לקראת הצביעה, ולאחר מכן לצבוע שניים או שלושה מחזורי צביעה בעזרת ספריי התזה, לפי הוראות היצרן. הצבע יחזיק צלילות רבות וכאשר יתחיל להתקלף בסופו של דבר, ניתן יהיה לתקנו באופן מקומי במספר התזות של צבע.

· בצילומי סופר-מקרו, שבהם משפך האור צריך להאיר ברמת דיוק של מילימטרים בודדים, כדאי מאד שתהיה תאורת מיקוד (modeling light) שבעזרתה ניתן יהיה לכוון את המשפך במדויק לעבר החלק שאתה רוצה להאיר. התאורה הזו צריכה להגיע דרך פתח המשפך כמובן, מאזור ההבזקה. לא לכל המבזקים יש תאורה כזו וחבל שכך. צילום ללא modeling light, שמראה לך, למעשה, בדיוק איפה ההבזקה דרך המשפך הולכת "לפגוע" הוא מסובך יותר ודורש ניסיונות רבים יותר כדי להאיר את האזור המצולם בצורה מדויקת. מיותר לציין שככל שתתעכב עם צילום, הסיכוי שהאובייקט ייבהל ויברח – גדול יותר.

· ניתן למקם את המבזק עם משפך האור על חצובה קטנה שתישא עמך במהלך הצלילה ותפרוס אותה בשעת הצורך. ניתן גם להשאיר את המבזק האמור על זרוע המבזק ולכוון אותו לפי הצורך.

למי שבאמת פיתח תאווה לצילומים עם snoot, ישנה אלטרנטיבה נוספת, מתוחכמת: משפך אור המבזיק דרך כבל אופטי. הכבל האופטי (המצופה בשרוול פלסטיק שחור) מוליך את ההבזקה מקצה הכבל שמחובר לזכוכית המבזק, לקצה השני והמרוחק של הכבל, כשהקצה השני של הכבל מכוון, כמובן, כלפי האובייקט. כבל אופטי בעובי של 3 עד 7 מילימטרים ובאורך של כ- 40 עד 60 סנטימטרים יתאים היטב למשימה, תלוי בשטח שאתה רוצה להאיר. תצטרך רק לדאוג להצמיד אותו כראוי למבזק ולדאוג ל"החשיך" את ההבזקה הרגילה. ניתן להעביר את הכבל בתוך מערכת חוליות חלולות מפלסטיק(ראה צילום א'), כזו שמשמשת גם כזרועות גמישות למבזקים, או להשאיר אותו כמו שהוא, חשוף (ראה צילום ב'). היתרון בשימוש במשפך אור אופטי הוא, שעקב הקומפקטיות והגמישות של הכבל, ניתן לכוון אותו למקומות אליהם לא ניתן להגיע עם משפך אור רגיל. (לדוגמה צילום 4 - "סרטן בתוך אלמוג").

קל מאד להתמכר לצילומים עם משפכי אור ולהפוך ל"סנוטוהוליקים". אני מכיר מקרוב, מאוד מקרוב, צלם שלא הוריד את המשפך מהמבזקים שלו מזה כשנה. מה זה לא הוריד? כמעט והדביק אותם למבזקים בצורה בלתי הפיכה. וזו גם הבעיה: ברגע שאתה מתחיל לחשוב על כל צילום כפוטנציאל לצילום עם snoot, אתה מתחיל לחשוב בצורה מאוד סכמתית ועלול להחמיץ צילומים טובים ו"רגילים", שאינם זקוקים לאפקט הזה. כן, מסתבר שיש גם צילומים כאלה למרבה הפלא. כדי להימנע מהמלכודת הזו, ניתן לצלול עם משפך או שניים בכיס המאזן או באריזת רשת הצמודה למאזן ולשלוף ולהתקין אותו על המבזק כשתצוץ ההזדמנות המתאימה. ההנאה מובטחת בכל מקרה!  

 

צילום מס' 1 - אנטנר אדום

 

ציוד הצילום:

מצלמה: Nikon D300

עדשה: Nikon 60mm macro

תאורה: מבזק    Ikelite DS-51

Snoot עם 2 כבלים אופטיים בעובי של 7 מילימטרים (ראה צילום XXX)

נתוני צילום:

צמצם: f18

מהירות תריס: 1/400s

רגישות הסרט: 200iso

 

 

 

 

 

 

 

האנטנר התמקם על ספוג אדום. השימוש במשפך אור שכוון בקפידה, אפשר לי לרכז את ההבזקה על ראשו של האנטנר תוך כדי החשכת הרקע, כולל הספוג האדום שממוקם קצת אחרי ראשו.

 

  

צילום מס' 2 - שושנה ושושנון לקראת ערב

 

 

ציוד הצילום:

מצלמה: Nikon D300

עדשה: Nikon 60mm macro

תאורה: מבזק    Ikelite DS-51

Snoot עם 2 כבלים אופטיים (ראה צילוםXXX )

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השושנון הסתתר בתוך זרועות השושנה והציץ מדי פעם. השימוש במשפך אור (גם משפך אור רגיל היה מצליח לעשות את אותה העבודה הפעם) אפשר לי לרכז את האור במקומות שרציתי.

 

 

  

 

צילום מס' 3 – עין הפנינון

 

 

ציוד הצילום:

מצלמה: Nikon D300

עדשה: Nikon 105mm macro + macromate wet diopter

תאורה: מבזק    Ikelite DS-125

Snoot "רגיל" עם קצה עט בקצהו  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במהלך צלילת לילה אפשר לי הפנינון הקטן להתקרב אליו עד למרחק של סנטימטרים בודדים. הדלקתי במבזק את אור הפיקוס כך שאראה בדיוק להיכן מכוון משפך האור. הכנסתי קצה עט (שבמקרה הכינותי מראש) לקצה המשפך המקורי וריכזתי את אלומת האור הדקיקה על עינו של הפנינון ממרחק של כחצי סנטימטר על מנת שתאיר אך ורק את עינו המיוחדת.

 

 

  

צילום מס' 4 – סרטן בתוך אלמוג

 

 

ציוד הצילום:

מצלמה: Nikon D300

עדשה: Nikon 60mm macro

תאורה: מבזק    Ikelite DS-51

Snoot עם כבל אופטי בעובי של 3 מילימטרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לא ניתן לצלם את הסרטן הזה עם תאורה סלקטיבית ללא משפך אור עם כבל אופטי. השתמשתי בכבל אופטי בלבד כדי להצליח להשחיל אותו (בזהירות כמובן!) בין זרועות האלמוג ולכוון אותו אל הסרטן הקטן ובכך להשאיר את זרועות האלמוג מוחשכות.

 

 

 

צילום מס' 5  – קרפדג

 

 

 

ציוד הצילום:

מצלמה: Nikon D300

עדשה: Nikon 60mm macro

תאורה: מבזק    Ikelite DS-51

Snoot עם כבל אופטי בעובי של 7 מילימטרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הקרפדג מסתתר היטב מתחת לאלמוגים ולסלעים וקשה מאד לאתר אותו. התמזל מזלי ונתקלתי בו, אך מיקומו היה מאד לא נוח לצילום. שימוש במשפך אור אופטי ארוך אפשר לי להאיר את הקרפדג באופן  סלקטיבי בין הסלעים שהסתירו אותו ומבלי להאיר את החול שמתחתיו.