דולפינים ורודים ופרות ים - מסע רטוב באמזונס

דולפינים ורודים ופרות ים - מסע רטוב באמזונס

לברזיל הגעתי לא רק בגלל הקרנבל, אלא גם במטרה לצלם בעלי חיים בטבע. שני אזורים משכו את תשומת לבי בגלל ריבוי בעלי-החיים שבהם: יערות האמזונס וביצות הפנטנל. להגיע לעומק האמזונס זה לא עניין של מה בכך: נדרשות שלוש טיסות פנים כדי להגיע למנאוס, בירת האמזונס.

באחת הטיסות סיפרתי לבחורה מקומית שישבה לידי שאני במסע חיפוש אחרי הדולפין הוורוד, שלא קל למצוא אותו ובטח שלא לצלם. במקרה היה ידוע לה על מקום על גדת הנהר השחור של האמזונס, מרחק 4 שעות נסיעה באוטובוס ממנאוס, שבו ידוע לה שיש בו בחורה שמאכילה את הדולפינים הוורודים. בנוסף לכך, המליצה לי להגיע למרכז הימי של האוניברסיטה, שם משקמים פרות ים, שהן מין על סף הכחדה.
מצוידת בהמלצות הטובות שהגיעו בדרך המקרה, נחתתי במנאוס ויצאתי מיד לכיוון הדולפינים הוורודים, בלי לדעת לאן בדיוק ומה מצפה לי. הגעתי לעיירה נידחת לצדו של הנהר השחור. לנתי באכסניה מקומית ומיד למחרת יצאתי לחפש את אותה אישה מסתורית ואת הדולפינים שלה.

 

מסתבר שהשפה האנגלית איננה נחלת הכלל בארץ האמזונס ולאחר גמגומים בפורטוגזית וספרדית, הצלחתי להבין מהמקומיים לאן ללכת. הגעתי לרציף של סירה גדולה שעגנה על גדות הנהר העכור ובחורה צעירה יצאה לעברי. בשפה עילגת ובפנטומימה ניסיתי להסביר לה שאני מחפשת דולפינים. היא סימנה לי להמתין וחזרה עם צלחת מלאה דגים. היא ניגשה לקצה הסירה, דילגה על הרציף, לקחה דג וניערה אותו במים החומים. תוך פחות מעשר שניות, מבלי שהצלחתי לראות מהיכן הגיעו, יצאו מתוך המים הכהים שני דולפינים ורודים שהתרוממו באוויר. אחד מהם תפס את הדג מידה של הבחורה ושניהם נעלמו חזרה בתוך המים.

 

מרוב התלהבות ורצון להתחיל לצלם, הזמנתי מיד שש צלחות דגים. התחלתי לשחק עם היצורים המופלאים הללו תוך כדי צילום.

 

המקום איננו מתויר. רק מקומיים מגיעים לשם, מה שנותן לצלמת כמוני חופש עבודה ואותנטיות יחסית. הדולפינים מאוד חכמים ועל אף שהם חיים בטבע, הם נהנים מאוד מחברת בני אדם. היתה זו חוויה יוצאת דופן לשהות במחיצתם ולצלם אותם.

 

הדולפין הוורוד  (Inia geoffrensis), או דולפין נהר האמזונס (מכונה גם "בוטו"), נפוץ בכל חלקי האמזונס. הוא מתקיים במקווי מים עכורים וחוש הראייה שלו מוגבל, אבל הוא מיטיב לעשות שימוש באיכון-הד (סונאר), וכן משתמש בחרטומו המאורך על-מנת לחטט בקרקעית הבוצית ובין שורשי עצים כדי לחפש מזון.

 

בעולם קיימים עוד ריכוזים של דולפיני נהרות, בנהר הגנגס שבהודו ובנהר הינגצה שבסין, ולמרבה הצער, נמצאים כולם בסכנת הכחדה, בגלל זיהום, דיג-יתר (של דגים, המהווים את מזונם של הדולפינים) וצמצום אזורי מחייה. הבאיג'י, דולפין נהר היאנגצה שבסין, נחשב זה מכבר כמין נכחד. הפרט האחרון שנצפה בטבע בוודאות נראה בשנת 2002.

 

באמזונס חי דולפין נוסף, המכונה טוקוסי (Sotalia fluviatilis) אשר אינו דולפין נהרות אמיתי ולמעשה הוא חי בים ומסוגל ליהנות משני העולמות, ולנדוד גם לאזורי מים מתוקים.
הבוטו הוא הגדול מבין דולפיני הנהרות. זכר בוגר עשוי להגיע לאורך 2.5-3 מ' ומשקל של 100-110 ק"ג.

כצפוי, הדולפין מככב בפולקלור המקומי של האמזונס: לפי אמונה אחת, הבוטו הופך בלילה לגבר נאה המפתה בחורות ומכניסן להריון, בטרם יעלה השחר והוא ילבש שוב את דמותו הדולפינית והוורדרדה. לפי סברה אחרת, הדולפינים הם-הם שומרי פרת הים של האמזונס, וכדי לשזוף עין בפרת הים יש צורך לעבור סלקציה אצל הדולפינים.

 

חזרתי למנאוס מרוצה ויצאתי אל היעד הבא: המרכז לשיקום פרות ים. המרכז נקרא INPA – Instituto Nacional de Pesquisas da Amazonia. הגעתי למרכז, הצגתי את עצמי כצלמת והוצמדתי למדריך צעיר (בחור כבן 14) שאינו דובר אנגלית ושאמור לערוך לי סיור במקום. ניסיתי להסביר לו שאינני מתעניינת בסיור, אלא לצלם את פרות הים מקרוב. כמובן שהוא לא הבין מילה ממה שאמרתי (וגם אני לא הבנתי מילה מדבריו), אז הוא לקח אותי למשרדים כדי למצוא מישהו שדובר אנגלית. ניגשה אליי בחורה. הסברתי לה שאני צלמת מישראל שמתעניינת בפרות הים ולהפתעתי היא ענתה לי בעברית שוטפת. מסתבר שגליה אלי, הישראלית, מנהלת את המכון של פרות הים. היא נשואה לברזילאי וגרה בברזיל שנים רבות. היא לקחה אותי אל "מאחורי הקלעים" - היכן שמגדלים את פרות הים ומאכילים אותן, שכן הן נמצאות בסכנת הכחדה. הבריכה המעניינת ביותר היתה הבריכה עם הגורים ה"קטנטנים" שאותם מאכילים בעזרת בקבוק עם חלב.

 

נתנו לי להאכיל את אחד הגורים, ותוך כדי שהוא יונק מהבקבוק, הוא התהפך על הגב ונרדם. החבר'ה שם צחקו. זה היה מחזה מדהים. אני מקווה שכשאהיה אם לילדים תהיה לי כזאת השפעה על ילדיי. גליה הסבירה לי שקל מאוד לצוד אותם כי הם איטיים. ומה שעצוב יותר, היא העובדה שציידים משתמשים בגורים המתוקים האלה כפיתיון. הם קושרים אותם לצידי סירת הדיג וכך לוכדים את האם. פשוט נורא. חיה כל כך עדינה, צמחונית (בכל זאת, פרה) ולא מזיקה. חבל שאי אפשר לעצור את ההרג, ובגלל זה חשוב שקיים מקום שמנסה לשמר את פרות הים.

 

 

פרת הים של האמזונס (Trichechus inunguis) חיה באגן האמזונס בשטחיה של ברזיל, פרו, קולומביה, אקוודור, גויאנה וונצואלה. ביחד עם תחשי הים החיים במים מלוחים, ושאר מיני פרות הים אשר חיות בנהרות בים הקריבי, פלורידה ואפריקה, הן משתייכות לסדרת הסירנות. בעלי-חיים אלה ייחודיים בכך שהם היונקים האקווטיים היחידים שאינם טורפים וניזונים אך ורק מאצות.
אורכן מגיע לכ- 2.8 מטרים, ומשקלן לכחצי טון. את מרבית זמנן מעבירות הפרות בשינה מתחת למים, עם עליות נשימה מדי 20 דקות. את שאר הזמן ברעיית אצות מהקרקעית, בעומק של 1-2 מטר.
נקבות מולידות בד"כ אחת לשנתיים, לאחר תקופת הריון של 12 חודשים. הגור נולד במשקל של כ-30 ק"ג, והוא יינק מאמו כשנה עד שנה וחצי בטרם ייגמל.

 

לאחר החוויות שלי עם פרות הים והדולפין הוורוד באמזונס, יצאתי לפנטנל, ארץ של ביצות וג'ונגלים, שידוע כאחד האזורים העשירים בחיות בר בברזיל כולה.
בדרך אל הפנטנל עצרתי בעיירה בוניטו, הידועה בין השאר בזכות צלילות מים מתוקים בנהרות שסביבה. באחד הנהרות ישנה גם מערה תת-ימית שצוללים יכולים להיכנס לתוכה ולחזות בקרני השמש החודרות מבעד לסדקים והצמחייה שמעל המים. אולם לי לא להזדמן לצלול בה, והסתפקתי בשנירקולים לאורך נחלי מים מתוקים, וצילום דגי נהרות וצמחייה ירוקה וצפופה.
הנסיעה אל הפנטנל היתה מרתקת. מבעד לחלונות הרכב ראיתי איך הנוף משתנה אט-אט מהכפר האחרון על גבול הפנטנל דרך צמחייה סבוכה ועד הביצות שלהן חיכיתי.
מדהים כמה חי יש בין הצומח על היבשה ובמים. הודות למדריך ראיתי יצורים שלא הייתי מבחינה בהם כלל. עין של תנין שמבצבצת בין ליליות המים, בונה שמדי פעם מוציא את הראש מעל הנהר. הכרתי את ציפור ה"קרה קרה" (KARA KARA) האופיינית לאזור וכמובן שאת הקפיברה - המכרסם הגדול ביותר בעולם, שדי מזכיר עכברוש בגודל של כלב בינוני.

 

במהלך הימים, יצאנו למספר הפלגות על הנהר בהן ראיתי שפע של בעלי-חיים: עוף דורס שתפס נחש וגוזל בקן, שועלים, עכבישי טרנטולה ענקיים ועוד המון. המפגש הזכור לי ביותר היה בעת שגשם שוטף תפס אותנו ללא כל הכנה מוקדמת, ובעת שתפסנו מחסה מתחת לסככה שמצאנו על גדת הנהר, עלה קיימן ענק מן המים לכיוון שלנו. הוא נעצר בערך שני מטר מאיתנו ולא זז, כאילו גם הוא חיפש מקלט מהגשם. כעבור כ- 10 דקות פסק הגשם והחלטנו לא להסתכן יותר ולחזור חזרה לאכסניה.

 

אחרי כל ההרפתקאות הללו בארצות הפרא של ברזיל, יערות האמזונס וביצות הפנטנל, סיימתי את החלק הפראי של הטיול עם שפע של חוויות בטבע, עם דולפינים, פרות ים, קיימנים וטרנטולות ומייד התחלתי להרהר בטיול הבא שלי והחוויות שהוא יזמן לי...

 

 

אגן האמזונס, הקרוי גם אמזוניה, הוא אגן ההיקוות הגדול בעולם. שטחו כ-7 מיליון קמ"ר. אגן האמזונס תופס יותר משליש משטחה של אמריקה הדרומית. המדינות הכלולות בו הן: ברזיל (4,750,000 קמ"ר שהם 56% משטח המדינה), פרו, קולומביה, בוליביה, סורינאם, גויאנה, ונצואלה, אקוודור וכן גויאנה הצרפתית. מרביתו מכוסה ביער גשם טרופי והאקלים השורר בו חם ולח. יער האמזונס הוא הגדול בעולם.