מגזין צלילה

בטי אלמוגי מדווחת מן האוקיינוס השקט. ראיון עם ריצ'ארד פייל, חוקר בעל אובססיה לסכנות המעמקים – וגם לדגים. כתבה לא ממש חינוכית. כמה דגים כבר אפשר לגלות בכלל?

אין כמו לצלול באתר צלילה חדש. מקום שעוד לא היינו בו תמיד מרגש, מלא ציפיות ותקוות למה שעומד להתגלות בפנינו. אבל כמו מחוץ למים, כך גם מתחת למים: כשאנו מגיעים למקום לא מוכר, קיים תמיד החשש שנלך לאיבוד. כן, גם עם הכנה מדוקדקת, תשאול מקיף ותדריך פרטני, מכשיר G.P.S , מצפן וסיפור דרך – תמיד קיים החשש. הסביבה הלא מוכרת ותנאי הים המשתנים מגדילים את הסיכוי שכשנוציא את הראש מהמים נגלה שבעצם לא כאן התכוונו להיות, ונגיד לעצמנו, בדיוק כמו ברחוב סומסום – אני רוצה להיות שם!

בשנתיים האחרונות, אחד הנושאים המעסיקים אותי ביותר הנו חיים בים המוות. אל תחשבו שהמצאתי את הגלגל. חיים בים המלח העסיקו מדענים כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20 ואולי אף קודם. לא מדובר בדולפינים, דגים ואף לא בסרטנים מהסוג אותו ניתן למצוא, בדרך-כלל, בגופי מים מלוחים. אני מיקרוביולוג ימי ובמיקרואורגניזמים עסקינן. אז איך קם בבוקר אדם שפוי, מדען, ומחליט שהוא הולך לצלול בים המלח לחפש חיידקים? הסיפור המלא לפניכם...

בעבר, היוו צלילות דיג חלק גדול מנפח הפעילות הימית של צוללים חובבים במועדוני הים התיכון. אפשר לומר שהתחביב המשולב הזה – צלילה ודיג – החזיק פעם נתח לא מבוטל מהענף. לפני מספר שנים הוצא שילוב הזה אל מחוץ לחוק, עקב התדלדלות אוכלוסיות רבות של דגים לחופי הים התיכון. כיום, צולל שיורד אל מתחת למים מצויד ברובה דיג ובמיכלי אוויר דחוס למעשה עובר על החוק. חגי נויברגר מאגף הדיג מסביר לנו מה אסור, מה אסור מאוד ואיך מתבצעת האכיפה בנושא.

כל צולל יודע, כי כאשר אנו שומעים צליל במים, איננו יכולים לאתר מנין הוא מגיע. גם אין לנו ממש מושג אם מקור הצליל קרוב או רחוק. האם שאלתם את עצמכם מדוע איננו יכולים לאתר את מקור הקול? וכיצד הדולפינים דווקא כן יודעים לזהות את מקור הקול וכיוונו? למה לדולפינים אין אפרכסות אוזניים? האם זה משום שהן מפריעות לשחייה? וכיצד הם משתמשים בסונאר? הרי סונאר הוא איתור קול בעזרת הד!

ידוע לנו מממצאי מאובנים שהיונקים – כל היונקים - התפתחו ביבשה וחלקם הסתגלו מחדש לחיים במים. הם עשו כן לפחות שבע פעמים במהלך האבולוציה. צאצאיהם של חמישה מתוך המסתגלים עדיין חיים כיום ומייצגים חמש קבוצות שונות של יונקים ימיים, ושניים נכחדו. בעוד שכל אחת מקבוצות היונקים שחזרו לחיים במים מציגה אדפטציות (התאמות אבולוציוניות) שונות, הרי שישנם גם מאפיינים הסתגלותיים הדומים בכל הקבוצות, ביניהם גוף הידרודינמי, שינויים בשלד ועוד.

אחד הדברים המאפיינים ביותר את הלווייתנאים הוא היותם חיות עדר בעלי קשרים חברתיים הדוקים. רובם ככולם הם חיות בעלות ניידות גבוהה, המבלות את כל חייהן, החל מרגע הלידה, בסביבה הימית.

מגוון יונקים - ובהם טורפים רבים - יודעים להשיג את מזונם במים. הדובים החומים צדים סלמון, מיני חתוליים צדים דגים שונים ועוד. יותר מכך, כל הטורפים מקרב היונקים יודעים לשחות כמעט מלידה. אבל רק חלק מבעלי החיים הללו בחר לבלות במים את כל חייו, או לפחות לתלות בהם את קיומו. ולא רק זאת, אלא במי מלח - מי הים. ישנן קבוצות בעלי-חיים שבחרו לשהות בים כל חייהם, כמו הלווייתנאים והתחשאים וישנם כאלה שבחרו לבלות בים את רוב זמנם, כמו הסנפיר-רגליים (מכונים גם "טורפי-הים") - כלבי-הים, אריות-הים, דובי-הים והניבתנים.

עד כמה שידוע למדע, כל בעלי החוליות, החל מדגים וכלה ביונקים, זקוקים לשינה רציפה בחלק ניכר מהיממה. בשגרה, חלק זה עשוי לחול ביום או בלילה ועולם הישנים מתחלק לפעילי יום-ישני לילה ולהיפך. כל אחד מאיתנו, שבחר להיות ער בשני חלקי היממה, על היבשה או מתחת למים, חווה זאת מניסיונו האישי.

למה בכלל אנחנו צוללים? סביר להניח שכל אחד מאיתנו שינסה לענות על השאלה ימצא את עצמו משתמש במילים "חוויה", "אתגר", "סקרנות" וכדומה. הצורך למלא את הסיפוקים הללו שולח אותנו לכל פינות כדור הארץ וניתן לומר במידה רבה של ביטחון שבכל מקום שיש בו מים, תמצאו גם את מי שמוכן לצלול בהם. אם כך, איך זה יכול להיות שעוד לא צללתם בים המלח? דווקא תופעה ייחודית זו, המועמדת לרשימת שבעת פלאי הטבע של העולם, נזנחה על-ידנו ונשארה נחלתם של מספר חוקרים ומבצעים של עבודות תת-מימיות עבור מפעלי ים המלח. אבל מעכשיו כולם כבר יכולים.

למחרת יום כיפור האחרון יצאנו שנינו, ירון ואנוכי, לאליפות צלילה חופשית שהתקיימה ביוון. אחרי מעבר מהיר בביקורת הדרכונים וסיבוב קצר אך מחייב בדיוטי פרי, המראנו לאתונה – תחנה בדרך ללוטראקי, מקום משכנו של "קלאב הוטל לוטראקי יוון". מלון זה אולי זכור לכם מהחסויות של פעם בערוץ הממלכתי, והעיירה עצמה היא המארחת את אליפות יוון הפתוחה בצלילה חופשית מדי שנה. אותנו עניינה התחרות יותר מאשר הקלאב. עם הגעתנו קיבלה את פנינו עיירה שקטה, אשר עברה מאחוריה וההווה שלה שקט ורגוע, כמעט לומר עייף. נתקלנו בשרידי תיירות מקומית, המנצלת את השבועות האחרונים של הקיץ במחירי סוף עונה, ובעוד כמה משוגעים כמונו שבאו לצלול אל מעמקי הים עם נשימת אוויר אחת בלבד. יצאנו שניים, ירון ואני. עבור שנינו היתה זו תחרות ראשונה, לאחר יותר משנה של אימונים ביחד ולחוד, וההתרגשות היתה גדולה.

ד"ר יעקב (יק) כהנוב, ראש החוג לציוויליזיציות ימיות והמכון ללימודי ים ע"ש רקנאטי, אוניברסיטת חיפה

סיפורה של ספינת דיג עם הסטוריה מפוארת וסיפון חלוד, שמסיימת את שירותה הזמני מעל המים, ועומדת לקבל מעמד נצחי כאתר צלילה בצפון הארץ.

לא תמיד ידעתי. זה היה תהליך איטי שנמשך שנים ומאחר ולא נולדתי כנצר למשפחת דייגים ענפה, רשמתי לעצמי פתקים קטנים. פעם היתה זו כתבה שהופיעה במגזין, פעם אזכור אגבי בספר היסטוריה ופעם כותרת עיתון על חילוץ מלב ים וצוות שהותיר אחריו את כלי השיט בדרכו האיטית למטה, אל מתחת לפני המים.

דייג - אוהב דגים? וספינת דיג? ואם ספינת הדיג הפכה לאתר צלילה - שיהפוך בעתיד לבית לדגים, אפשר לומר שהיא הקדישה את חייה לדגים...? כל השאלות הללו ואחרות, יישארו כנראה עם תשובות משוערות בלבד, אך לכבוד הצטרפותה של ה"גלעוז" לצי הספינות שהוטבעו ע"י ההתאחדות הישראלית לצלילה החל משנת 1993 ועד היום, אפשר לאחל לה ולנו שתהפוך לאתר ים תיכוני שוקק חיים ועניין, שימשוך אליו דגים וצוללים כאחד.